מלכים ב’‏ 4‏:1‏-44

  • אלישע מספק לאלמנה שמן באורח נס ‏(‏1–7‏)‏

  • אישה שונמית מגלה הכנסת אורחים ‏(‏8–16‏)‏

  • האישה זוכה לבן;‏ הוא מת ‏(‏17–31‏)‏

  • אלישע מקים לתחייה את הבן ‏(‏32–37‏)‏

  • אלישע הופך את הנזיד לאכיל ‏(‏38–41‏)‏

  • אלישע מספק לחם באורח נס ‏(‏42–44‏)‏

ד  וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשׁוֹת בְּנֵי הַנְּבִיאִים זָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע וְאָמְרָה:‏ ”עַבְדְּךָ בַּעֲלִי מֵת,‏ וְאַתָּה יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁעַבְדְּךָ תָּמִיד יָרֵא אֶת יְהֹוָה.‏ וְנוֹשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים”.‏  אָמַר לָהּ אֱלִישָׁע:‏ ”מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנֵךְ?‏ אִמְרִי לִי,‏ מָה יֵשׁ לָךְ בַּבַּיִת?‏” וְהִיא הֵשִׁיבָה:‏ ”אֵין לְשִׁפְחָתְךָ דָּבָר בַּבַּיִת מִלְּבַד כַּד שֶׁמֶן”.‏*  אָמַר לָהּ:‏ ”לְכִי הַחוּצָה וּבַקְּשִׁי כֵּלִים מִכָּל שְׁכֵנַיִךְ,‏ כֵּלִים רֵיקִים.‏ אַל תַּגְבִּילִי אֶת עַצְמֵךְ לִמְעַט.‏  לְאַחַר מִכֵּן הִכָּנְסִי וְסִגְרִי אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ.‏ מַלְּאִי אֶת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה,‏ וְאֶת הַמְּלֵאִים שִׂימִי בַּצַּד”.‏  לְפִיכָךְ הִיא הָלְכָה מִמֶּנּוּ.‏ הִיא סָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ,‏ וְהֵם הֶעֱבִירוּ אֵלֶיהָ אֶת הַכֵּלִים וְהִיא יָצְקָה.‏  וְכַאֲשֶׁר הִתְמַלְּאוּ הַכֵּלִים,‏ אָמְרָה אֶל אֶחָד מִבָּנֶיהָ:‏ ”הַגֵּשׁ לִי עוֹד כְּלִי”.‏ אַךְ הוּא אָמַר לָהּ:‏ ”אֵין עוֹד כֵּלִים”.‏ וְאָז נִפְסַק הַשֶּׁמֶן.‏  וְהִיא נִכְנְסָה וְסִפְּרָה לְאִישׁ הָאֱלֹהִים,‏ וְהוּא אָמַר:‏ ”לְכִי,‏ מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת חוֹבוֹתַיִךְ,‏ וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תּוּכְלוּ לִחְיוֹת מִן הַנּוֹתָר”.‏  יוֹם אֶחָד הָלַךְ אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם,‏ אֲשֶׁר שָׁם הָיְתָה אִשָּׁה נִכְבָּדָה,‏ וְהִיא הִפְצִירָה בּוֹ לֶאֱכֹל שָׁם.‏ בְּכָל עֵת שֶׁעָבַר בַּמָּקוֹם עָצַר שָׁם כְּדֵי לֶאֱכֹל.‏  לְפִיכָךְ הִיא אָמְרָה לְבַעֲלָהּ:‏ ”אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהָאִישׁ הָעוֹבֵר כָּאן דֶּרֶךְ קֶבַע הוּא אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ.‏ 10  נַעֲשֶׂה נָא חֶדֶר קָטָן עַל הַגַּג וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה,‏ שֻׁלְחָן,‏ כִּסֵּא וּמְנוֹרָה.‏ וּבְכָל עֵת שֶׁיָּבוֹא אֵלֵינוּ יוּכַל לְהִשָּׁאֵר שָׁם”.‏ 11  יוֹם אֶחָד הוּא בָּא לְשָׁם וְהָלַךְ אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר בַּגַּג כְּדֵי לִשְׁכַּב.‏ 12  לְאַחַר מִכֵּן אָמַר לְגֵיחֲזִי מְשָׁרְתוֹ:‏ ”קְרָא לָאִשָּׁה הַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת”.‏ וְהוּא קָרָא לָהּ וְהִיא עָמְדָה לְפָנָיו.‏ 13  אָז אָמַר לְגֵיחֲזִי:‏ ”אֱמֹר נָא לָהּ,‏ ’‏הִנֵּה טָרַחְתְּ כָּל כָּךְ לְמַעֲנֵנוּ.‏ מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עֲבוּרֵךְ?‏ הַאִם אֲדַבֵּר לְמַעֲנֵךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא?‏’‏” אַךְ הִיא הֵשִׁיבָה:‏ ”בְּתוֹךְ עַמִּי אֲנִי חַיָּה”.‏ 14  וְהוּא אָמַר:‏ ”אִם כֵּן,‏ מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עֲבוּרָהּ?‏” וְגֵיחֲזִי אָמַר:‏ ”וּבְכֵן,‏ אֵין לָהּ בֵּן,‏ וּבַעֲלָהּ זָקֵן”.‏ 15  מִיָּד אָמַר:‏ ”קְרָא לָהּ”.‏ וְהוּא קָרָא לָהּ,‏ וְהִיא עָמְדָה בַּפֶּתַח.‏ 16  אָמַר לָהּ:‏ ”בַּמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הַבָּאָה תַּחְבְּקִי בֵּן”.‏ אַךְ הִיא אָמְרָה:‏ ”לֹא,‏ אֲדוֹנִי,‏ אִישׁ הָאֱלֹהִים!‏ אַל תֹּאמַר כְּזָבִים לְשִׁפְחָתְךָ”.‏ 17  אוּלָם הָאִשָּׁה הָרְתָה וְיָלְדָה בֵּן בְּאוֹתוֹ הַמּוֹעֵד בַּשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן,‏ כְּפִי שֶׁאָמַר לָהּ אֱלִישָׁע.‏ 18  וְהַיֶּלֶד גָּדַל וְיוֹם אֶחָד יָצָא אֶל אָבִיו,‏ אֲשֶׁר הָיָה עִם הַקּוֹצְרִים.‏ 19  הוּא שָׁב וְאָמַר אֶל אָבִיו:‏ ”רֹאשִׁי,‏ רֹאשִׁי!‏” וְאָבִיו אָמַר אֶל הַמְּשָׁרֵת:‏ ”שָׂא אוֹתוֹ אֶל אִמּוֹ”.‏ 20  לָכֵן הוּא נָשָׂא אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה אֶל אִמּוֹ,‏ וְהוּא יָשַׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וְאָז מֵת.‏ 21  וְהִיא עָלְתָה וְהִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים,‏ סָגְרָה בַּעֲדוֹ אֶת הַדֶּלֶת וְיָצְאָה.‏ 22  הִיא קָרְאָה אֶל בַּעֲלָהּ וְאָמְרָה:‏ ”שְׁלַח נָא אֵלַי אֶת אַחַד הַמְּשָׁרְתִים וְאֶת אַחַת הָאֲתוֹנוֹת,‏ וְהָנַח לִי לְהַגִּיעַ מַהֵר אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים וְלָשׁוּב”.‏ 23  אַךְ הוּא אָמַר:‏ ”מַדּוּעַ אַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם?‏ לֹא רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שַׁבָּת הַיּוֹם”.‏ אֲבָל הִיא הֵשִׁיבָה:‏ ”הַכֹּל בְּסֵדֶר”.‏ 24  לְפִיכָךְ הִיא שָׂמָה אֻכָּף עַל הָאָתוֹן וְאָמְרָה אֶל מְשָׁרְתָהּ:‏ ”לֵךְ מַהֵר.‏ אַל תָּאֵט לְמַעֲנִי אֶלָּא אִם כֵּן אֹמַר לְךָ”.‏ 25  וְהִיא הָלְכָה אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל.‏ מִיָּד כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ אִישׁ הָאֱלֹהִים מֵרָחוֹק,‏ אָמַר אֶל גֵּיחֲזִי מְשָׁרְתוֹ:‏ ”הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית שָׁם.‏ 26  רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וּשְׁאַל אוֹתָהּ,‏ ’‏הֲשָׁלוֹם לָךְ?‏ הֲשָׁלוֹם לְבַעֲלֵךְ?‏ הֲשָׁלוֹם לַיֶּלֶד?‏’‏” וְהִיא הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה:‏ ”הַכֹּל בְּסֵדֶר”.‏ 27  כַּאֲשֶׁר בָּאָה אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר,‏ מִיָּד אָחֲזָה בְּכַפּוֹת רַגְלָיו.‏ נִגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ,‏ אַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים אָמַר:‏ ”הַרְפֵּה מִמֶּנָּה,‏ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ,‏* וִיהֹוָה הִסְתִּיר זֹאת מִמֶּנִּי וְלֹא סִפֵּר לִי”.‏ 28  וְהִיא אָמְרָה:‏ ”הַאִם בִּקַּשְׁתִּי בֵּן מֵאֲדוֹנִי?‏ הַאִם לֹא אָמַרְתִּי,‏ ’‏אַל תַּשְׁלֶה אוֹתִי’‏?‏”‏ 29  מִיָּד אָמַר לְגֵיחֲזִי:‏ ”חֲגֹר אֶת בְּגָדֶיךָ סְבִיב מָתְנֶיךָ וְקַח בְּיָדְךָ אֶת הַמַּטֶּה שֶׁלִּי וְלֵךְ.‏ אִם תִּתָּקֵל בְּמִישֶׁהוּ,‏ אַל תְּבָרְכוֹ;‏ וְאִם מִישֶׁהוּ יְבָרֵךְ אוֹתְךָ,‏ אַל תַּעֲנֶה לוֹ.‏ לֵךְ וְשִׂים אֶת הַמַּטֶּה שֶׁלִּי עַל פָּנָיו שֶׁל הַנַּעַר”.‏ 30  אָמְרָה אִמּוֹ שֶׁל הַנַּעַר:‏ ”חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֱזֹב אוֹתְךָ”.‏ לָכֵן הוּא קָם וְהָלַךְ עִמָּהּ.‏ 31  גֵּיחֲזִי הָלַךְ לִפְנֵיהֶם וְשָׂם אֶת הַמַּטֶּה עַל פְּנֵי הַנַּעַר,‏ אַךְ לֹא הָיָה קוֹל וְלֹא הָיְתָה תְּגוּבָה.‏ הוּא חָזַר לִפְגֹּשׁ אֶת אֱלִישָׁע וְאָמַר לוֹ:‏ ”הַנַּעַר לֹא הֵקִיץ”.‏ 32  כַּאֲשֶׁר נִכְנַס אֱלִישָׁע אֶל הַבַּיִת,‏ שָׁכַב הַנַּעַר מֵת עַל מִטָּתוֹ.‏ 33  הוּא נִכְנַס וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וְהֵחֵל לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה.‏ 34  אָז עָלָה עַל הַמִּטָּה וְשָׁכַב עַל הַיֶּלֶד וְשָׂם אֶת פִּיו עַל פִּי הַנַּעַר,‏ אֶת עֵינָיו עַל עֵינָיו וְאֶת כַּפּוֹת יָדָיו עַל כַּפּוֹת יָדָיו וְהוֹסִיף לִגְהֹר עָלָיו,‏ וְגוּפוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הֵחֵל לְהִתְחַמֵּם.‏ 35  הוּא צָעַד בַּבַּיִת פַּעַם אַחַת הֵנָּה וּפַעַם אַחַת הֵנָּה,‏ וְעָלָה עַל הַמִּטָּה וְגָהַר עָלָיו שׁוּב.‏ הַנַּעַר הִתְעַטֵּשׁ שֶׁבַע פְּעָמִים וּלְאַחַר מִכֵּן פָּקַח אֶת עֵינָיו.‏ 36  קָרָא אֱלִישָׁע אֶל גֵּיחֲזִי וְאָמַר לוֹ:‏ ”קְרָא לָאִשָּׁה הַשּׁוּנַמִּית”.‏ וְהוּא קָרָא לָהּ וְהִיא נִכְנְסָה אֵלָיו.‏ אָמַר לָהּ:‏ ”שְׂאִי אֶת בְּנֵךְ”.‏ 37  וְהִיא נִכְנְסָה וְנָפְלָה עַל רַגְלָיו וְהִשְׁתַּחַוְתָה אַרְצָה לְפָנָיו,‏ וְאָז נָשְׂאָה אֶת בְּנָהּ וְיָצְאָה.‏ 38  וֶאֱלִישָׁע שָׁב אֶל גִּלְגָּל,‏ וְרָעָב הָיָה בָּאָרֶץ.‏ בְּנֵי הַנְּבִיאִים יָשְׁבוּ לְפָנָיו,‏ וְהוּא אָמַר לִמְשָׁרְתוֹ:‏ ”שִׂים אֶת הַסִּיר הַגָּדוֹל עַל הָאֵשׁ וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים”.‏ 39  וְאֶחָד מֵהֶם יָצָא אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט חֶלְמִיּוֹת וּמָצָא גֶּפֶן בַּר וְלִקֵּט מִמֶּנָּה פַּקּוּעוֹת בַּר* מְלוֹא בִּגְדּוֹ.‏ וְהוּא חָזַר,‏ חָתַךְ אוֹתָן לִפְלָחִים וְשָׂם אוֹתָן בְּסִיר הַנָּזִיד מִבְּלִי לָדַעַת מָה הֵן.‏ 40  לְאַחַר מִכֵּן הִגִּישׁוּ אֶת הַנָּזִיד לָאֲנָשִׁים לֶאֱכֹל,‏ אַךְ מִיָּד כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ מִמֶּנּוּ צָעֲקוּ:‏ ”מָוֶת בַּסִּיר,‏ אִישׁ הָאֱלֹהִים”.‏ וְהֵם לֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ.‏ 41  לְפִיכָךְ הוּא אָמַר:‏ ”הָבִיאוּ קֶמַח”.‏ וּלְאַחַר שֶׁהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַסִּיר,‏ אָמַר:‏ ”הַגֵּשׁ אוֹתוֹ לָעָם”.‏ וְלֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר מַזִּיק בַּסִּיר.‏ 42  וְאִישׁ אֶחָד בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וְהֵבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים עֶשְׂרִים כִּכְּרוֹת לֶחֶם שְׂעוֹרִים אֲשֶׁר הוּכְנוּ מִבִּכּוּרֵי הַקָּצִיר,‏ וְכֵן גַּם שַׂק גַּרְגִּירֵי דָּגָן צְעִירִים.‏ אָמַר אֱלִישָׁע:‏ ”תֵּן לָעָם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ”.‏ 43  אַךְ מְשָׁרְתוֹ אָמַר:‏ ”אֵיךְ אוּכַל לָשִׂים זֹאת לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ?‏” הֵשִׁיב לוֹ:‏ ”תֵּן לָעָם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ,‏ כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה,‏ ’‏הֵם יֹאכְלוּ,‏ וְיִוָּתְרוּ לָהֶם שְׁאֵרִיּוֹת’‏”.‏ 44  וְהוּא שָׂם זֹאת לִפְנֵיהֶם,‏ וְהֵם אָכְלוּ וְנוֹתְרוּ לָהֶם שְׁאֵרִיּוֹת,‏ לְפִי דְּבַר יְהֹוָה.‏

הערות שוליים

נה״מ,‏ ”אסוך שמן”;‏ כד בעל פייה.‏
או ”היא במצוקה קשה”.‏
ככל הנראה הכוונה לפרי אבטיח הפקועה.‏