מלכים ב’‏ 3‏:1‏-27

  • יהורם,‏ מלך ישראל ‏(‏1–3‏)‏

  • מרד מואב בישראל ‏(‏4–25‏)‏

  • תבוסת מואב ‏(‏26,‏ 27‏)‏

ג  יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב נַעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשׁוֹמְרוֹן בַּשָּׁנָה הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה,‏ וּמָלַךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה.‏  הוּא הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,‏ אַךְ לֹא כְּאָבִיו וּכְאִמּוֹ,‏ כִּי הֵסִיר אֶת מַצֵּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו.‏  אוּלָם הוּא דָּבַק בַּחֲטָאִים אֲשֶׁר יָרָבְעָם בֶּן נְבָט גָּרַם לְיִשְׂרָאֵל לַחְטֹא.‏ הוּא לֹא סָר מֵהֶם.‏  וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה מְגַדֵּל צֹאן,‏ וְהוּא נָהַג לְשַׁלֵּם לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַס שֶׁל מֵאָה אֶלֶף טְלָאִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים אֲשֶׁר לֹא נִגְזְזוּ.‏  מִיָּד אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב,‏ מָרַד מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.‏  עַל כֵּן יָצָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשּׁוֹמְרוֹן וְקִבֵּץ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל.‏  הוּא גַּם שָׁלַח מֶסֶר לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאָמַר לוֹ:‏ ”מֶלֶךְ מוֹאָב מָרַד בִּי.‏ הַאִם תֵּלֵךְ אִתִּי לְמִלְחָמָה נֶגֶד מוֹאָב?‏” הֵשִׁיב לוֹ:‏ ”אֵלֵךְ.‏ כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ.‏ עַמִּי כְּעַמְּךָ וְסוּסַי כְּסוּסֶיךָ”.‏  שָׁאַל אוֹתוֹ:‏ ”בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ נַעֲלֶה?‏” וְהוּא הֵשִׁיב:‏ ”דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם”.‏  אָז יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עִם מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם.‏ לְאַחַר שֶׁסָּבְבוּ בַּדֶּרֶךְ שִׁבְעָה יָמִים,‏ לֹא הָיוּ מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם.‏ 10  אָמַר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:‏ ”אֲבוֹי!‏ יְהֹוָה קָרָא לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה רַק כְּדֵי לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב!‏” 11  וִיהוֹשָׁפָט אָמַר:‏ ”הַאֵין פֹּה נְבִיא יְהֹוָה אֲשֶׁר נוּכַל לִשְׁאֹל דַּרְכּוֹ אֶת פִּי יְהֹוָה?‏” וְאֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵשִׁיב וְאָמַר:‏ ”יֶשְׁנוֹ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט,‏ אֲשֶׁר נָהַג לִצֹּק מַיִם עַל יָדָיו שֶׁל אֵלִיָּהוּ”.‏* 12  אָמַר יְהוֹשָׁפָט:‏ ”דְּבַר יְהֹוָה עִמּוֹ”.‏ לְפִיכָךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם יָרְדוּ אֵלָיו.‏ 13  אָמַר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:‏ ”מָה לִי וּלְךָ?‏ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמְּךָ”.‏ אַךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ:‏ ”לֹא,‏ כִּי יְהֹוָה קָרָא לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כְּדֵי לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב”.‏ 14  וֶאֱלִישָׁע אָמַר:‏ ”חַי יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר אוֹתוֹ אֲנִי מְשָׁרֵת,‏* כִּי אִלּוּלֵא כִּבַּדְתִּי אֶת יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה,‏ לֹא הָיִיתִי מַבִּיט בְּךָ אוֹ שָׂם לֵב אֵלֶיךָ.‏ 15  וְכָעֵת הָבִיאוּ לִי נַגַּן נֵבֶל”.‏* מִיָּד כַּאֲשֶׁר הֵחֵל נַגַּן הַנֵּבֶל לְנַגֵּן,‏ הָיְתָה עָלָיו* יַד יְהֹוָה.‏ 16  הוּא אָמַר,‏ ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:‏ ’‏חִפְרוּ תְּעָלוֹת תְּעָלוֹת בָּעֵמֶק* הַזֶּה,‏ 17  כִּי כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה:‏ ”לֹא תִּרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִּרְאוּ גֶּשֶׁם;‏ אַךְ הָעֵמֶק* הַזֶּה יִתְמַלֵּא מַיִם,‏ וְתִשְׁתּוּ מִמֶּנּוּ אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבַהֲמוֹתֵיכֶם”’‏.‏ 18  אוּלָם זֶהוּ דָּבָר פָּשׁוּט בְּעֵינֵי יְהֹוָה,‏ כִּי הוּא גַּם יִתֵּן אֶת מוֹאָב בְּיַדְכֶם.‏ 19  הַכּוּ כָּל עִיר מְבֻצֶּרֶת וְכָל עִיר מֻבְחֶרֶת;‏ כִּרְתוּ כָּל עֵץ טוֹב,‏ סִתְמוּ אֶת כָּל מַעַיְנוֹת הַמַּיִם וְהִרְסוּ כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בַּאֲבָנִים”.‏ 20  וּבַבֹּקֶר,‏ בְּעֵת הַעֲלָאַת מִנְחַת הַבֹּקֶר,‏ לְפֶתַע בָּאוּ מַיִם מִכִּוּוּן אֱדוֹם,‏ וְהָאָרֶץ הִתְמַלְּאָה בַּמַּיִם.‏ 21  וְכָל הַמּוֹאָבִים שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֵם בָּהֶם,‏ וְלָכֵן הִזְעִיקוּ כָּל אִישׁ הַיָּכוֹל לָשֵׂאת נֶשֶׁק* וְהִתְיַצְּבוּ בַּגְּבוּל.‏ 22  כַּאֲשֶׁר הִשְׁכִּימוּ בַּבֹּקֶר,‏ זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַמַּיִם,‏ וּבְעֵינֵי הַמּוֹאָבִים אֲשֶׁר עָמְדוּ מִנֶּגֶד נִרְאוּ הַמַּיִם אֲדֻמִּים כְּדָם.‏ 23  הֵם אָמְרוּ:‏ ”זֶהוּ דָּם!‏ הַמְּלָכִים לְלֹא סָפֵק טָבְחוּ זֶה בָּזֶה בַּחֶרֶב.‏ אִם כֵּן,‏ אֶל הַשָּׁלָל,‏ מוֹאָב!‏” 24  כַּאֲשֶׁר נִכְנְסוּ אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל,‏ קָמוּ יִשְׂרָאֵל וְהֵחֵלּוּ לְהַכּוֹת בַּמּוֹאָבִים,‏ אֲשֶׁר נָסוּ מִפְּנֵיהֶם.‏ הֵם הִתְקַדְּמוּ אֶל תּוֹךְ מוֹאָב וְהִכּוּ בַּמּוֹאָבִים תּוֹךְ כְּדֵי הִתְקַדְּמוּתָם.‏ 25  הֵם הָרְסוּ אֶת הֶעָרִים,‏ וְאִישׁ אִישׁ הִשְׁלִיךְ אֶבֶן אֶל תּוֹךְ כָּל חֶלְקָה טוֹבָה וּמִלֵּא אוֹתָהּ בַּאֲבָנִים;‏ הֵם סָתְמוּ כָּל מַעְיַן מַיִם,‏ וְכָל עֵץ טוֹב כָּרְתוּ.‏ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נוֹתְרוּ עַל עָמְדָן רַק חוֹמוֹת הָאֶבֶן שֶׁל קִיר חֲרֶשֶׂת,‏ וְהַקַּלָּעִים הִקִּיפוּ אוֹתָהּ וְהִכּוּ אוֹתָהּ.‏ 26  כַּאֲשֶׁר רָאָה מֶלֶךְ מוֹאָב שֶׁהַקְּרָב אָבוּד,‏ לָקַח אִתּוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ נוֹשְׂאֵי חֲרָבוֹת כְּדֵי לְהַבְקִיעַ דֶּרֶךְ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם;‏ אַךְ הֵם לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן.‏ 27  עַל כֵּן לָקַח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר נוֹעַד לִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ לְעוֹלָה עַל הַחוֹמָה.‏ וְהָיָה זַעַם גָּדוֹל נֶגֶד יִשְׂרָאֵל,‏ וְלָכֵן הֵם נָסוֹגוּ מִמֶּנּוּ וְשָׁבוּ לְאַרְצָם.‏

הערות שוליים

או ”אשר היה משרתו של אליהו”.‏
נה״מ,‏ ”אשר עמדתי לפניו”.‏
נה״מ,‏ ”מנגן”.‏
כלומר,‏ על אלישע.‏
או ”בנחל”.‏
או ”הנחל”.‏
או ”כל חוגר חגורה”.‏