מלכים ב’‏ 22‏:1‏-20

  • יאשיהו,‏ מלך יהודה ‏(‏1,‏ 2‏)‏

  • הוראות לתיקון המקדש ‏(‏3–7‏)‏

  • ספר התורה נמצא ‏(‏8–13‏)‏

  • חולדה מנבאת על אסון ‏(‏14–20‏)‏

כב  בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים הָיָה יֹאשִׁיָּהוּ כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,‏ וּשְׁלוֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם.‏ שֵׁם אִמּוֹ הָיָה יְדִידָה בַּת עֲדָיָה מִבָּצְקַת.‏  הוּא עָשָׂה אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְהָלַךְ בְּכָל דַּרְכֵי דָּוִד אָבִיו,‏ וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאל.‏  בַּשָּׁנָה הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן הַסּוֹפֵר בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶּן מְשֻׁלָּם אֶל בֵּית יְהֹוָה,‏ וְאָמַר לוֹ:‏  ‏”עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל,‏ וְהוּא יֶאֱסֹף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא אֶל בֵּית יְהֹוָה,‏ אֲשֶׁר אָסְפוּ שׁוֹמְרֵי הַסַּף מִן הָעָם.‏  דְּאַג שֶׁהֵם יִתְּנוּ אוֹתוֹ לַמֻּפְקָדִים עַל הַמְּלָאכָה בְּבֵית יְהֹוָה,‏ וְהַלָּלוּ יִתְּנוּ אוֹתוֹ לְעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה בְּבֵית יְהֹוָה אֲשֶׁר יְתַקְּנוּ אֶת נֶזֶק* הַבַּיִת,‏  כְּלוֹמַר,‏ לֶחָרָשִׁים,‏ לַבַּנָּאִים וְלַבּוֹנִים בָּאֶבֶן;‏ וְהֵם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ לִקְנִיַּת עֵצִים וַאֲבָנִים חֲצוּבוֹת לְתִקּוּן הַבַּיִת.‏  אַךְ לֹא יִדָּרֵשׁ מֵהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל הַכֶּסֶף הַנִּתָּן לָהֶם,‏ כִּי מְהֵימָנִים הֵם”.‏  מְאֻחָר יוֹתֵר אָמַר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶל שָׁפָן הַסּוֹפֵר:‏ ”מָצָאתִי אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה בְּבֵית יְהֹוָה”.‏ וְחִלְקִיָּה נָתַן אֶת הַסֵּפֶר לְשָׁפָן,‏ וְהוּא הֵחֵל לִקְרֹא בּוֹ.‏  הָלַךְ שָׁפָן הַסּוֹפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ:‏ ”עֲבָדֶיךָ רוֹקְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַּבַּיִת וּמָסְרוּ אוֹתוֹ לִידֵי הַמֻּפְקָדִים עַל הַמְּלָאכָה בְּבֵית יְהֹוָה”.‏ 10  וְשָׁפָן הַסּוֹפֵר הוֹסִיף וְאָמַר לַמֶּלֶךְ:‏ ”חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן נָתַן לִי סֵפֶר”.‏ וְשָׁפָן הֵחֵל לִקְרֹא אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.‏ 11  מִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה,‏ קָרַע אֶת בְּגָדָיו.‏ 12  צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן,‏ עַל אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן,‏ עַל עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה,‏ עַל שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְעַל עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ:‏ 13  ‏”לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת פִּי יְהֹוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה בַּאֲשֶׁר לְדִבְרֵי סֵפֶר זֶה אֲשֶׁר נִמְצָא;‏ כִּי גְּדוֹלָה חֲמַת יְהֹוָה אֲשֶׁר נִצְּתָה נֶגְדֵּנוּ,‏ כִּי לֹא צִיְּתוּ אֲבוֹתֵינוּ לְדִבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה וְלֹא עָשׂוּ כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ”.‏ 14  עַל כֵּן חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן,‏ אֲחִיקָם,‏ עַכְבּוֹר,‏ שָׁפָן וַעֲשָׂיָה הָלְכוּ אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה,‏ אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס,‏ שׁוֹמֵר הַמֶּלְתָּחָה,‏ אֲשֶׁר הִתְגּוֹרְרָה בִּירוּשָׁלַיִם בַּמִּשְׁנֶה;‏* וְהֵם דִּבְּרוּ אֵלֶיהָ שָׁם.‏ 15  וְהִיא אָמְרָה לָהֶם:‏ ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,‏ ’‏אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלַי:‏ 16  ‏”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה,‏ ’‏הִנְנִי מֵבִיא אָסוֹן עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יוֹשְׁבָיו,‏ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה.‏ 17  הוֹאִיל וְהֵם עָזְבוּ אוֹתִי וְהִקְטִירוּ לֶאֱלֹהִים אֲחֵרִים כְּדֵי לְהַכְעִיסֵנִי בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם,‏ תֻּצַּת חֲמָתִי נֶגֶד הַמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִּכְבֶּה’‏”.‏ 18  אַךְ אֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם לִשְׁאֹל אֶת פִּי יְהֹוָה,‏ אִמְרוּ,‏ ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:‏ ’‏בַּאֲשֶׁר לַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ,‏ 19  הוֹאִיל וְלִבְּךָ הָיָה רַךְ* וְנִכְנַעְתָּ מִפְּנֵי יְהֹוָה בְּשָׁמְעֲךָ אֶת מָה שֶׁדִּבַּרְתִּי נֶגֶד הַמָּקוֹם הַזֶּה וְנֶגֶד יוֹשְׁבָיו — עַל כָּךְ שֶׁהֵם יִהְיוּ לְדָבָר מַזְוִיעַ וְלִקְלָלָה — וְקָרַעְתָּ אֶת בְּגָדֶיךָ וּבָכִיתָ לְפָנַי,‏ גַּם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ,‏ מַצְהִיר יְהֹוָה.‏ 20  לָכֵן הִנְנִי אוֹסֵף אוֹתְךָ אֶל אֲבוֹתֶיךָ,‏* וְתֵאָסֵף אֶל קִבְרְךָ בְּשָׁלוֹם,‏ וְעֵינֶיךָ לֹא יִרְאוּ אֶת כָּל הָאָסוֹן אֲשֶׁר אָבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה’‏”’‏”.‏ וְהֵם מָסְרוּ לַמֶּלֶךְ אֶת הַתְּשׁוּבָה.‏

הערות שוליים

או ”סדקי”.‏
או ”ברובע השני”.‏
או ”נוח לציית”.‏
זהו ביטוי מליצי לתיאור מוות.‏