מלכים ב’‏ 21‏:1‏-26

  • מנשה,‏ מלך יהודה;‏ הדם ששפך ‏(‏1–18‏)‏

    • ההשמדה שתבוא על ירושלים ‏(‏12–15‏)‏

  • אמון,‏ מלך יהודה ‏(‏19–26‏)‏

כא  בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה מְנַשֶּׁה כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,‏ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם.‏ שֵׁם אִמּוֹ הָיָה חֶפְצִי־בָהּ.‏  הוּא עָשָׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,‏ כְּתוֹעֲבוֹת הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר גֵּרֵשׁ יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.‏  הוּא בָּנָה מֵחָדָשׁ אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר הִשְׁמִיד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו,‏ וְהֵקִים מִזְבְּחוֹת לַבַּעַל וְעָשָׂה אֲשֵׁרָה,‏* כְּפִי שֶׁעָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.‏ וְהוּא הִשְׁתַּחֲוָה לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְעָבַד אוֹתָם.‏  הוּא גַּם בָּנָה מִזְבְּחוֹת בְּבֵית יְהֹוָה,‏ אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר יְהֹוָה:‏ ”בִּירוּשָׁלַיִם אָשִׂים אֶת שְׁמִי”.‏  וְהוּא בָּנָה מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה.‏  וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ;‏ הוּא עָסַק בְּכִשּׁוּף,‏ נִחֵשׁ* וּמִנָּה בַּעֲלֵי אוֹב וּמַגִּידֵי עֲתִידוֹת.‏ הוּא הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,‏ כְּדֵי לְהַכְעִיסוֹ.‏  הוּא הִכְנִיס אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה* אֲשֶׁר עָשָׂה אֶל הַבַּיִת אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר יְהֹוָה לְדָוִד וְלִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ:‏ ”בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלַיִם,‏ אֲשֶׁר בָּהּ בָּחַרְתִּי מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל,‏ אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם.‏  וְלֹא אֶגְרֹם עוֹד לְרַגְלֵי יִשְׂרָאֵל לִנְדֹּד מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיהֶם,‏ אִם רַק יִשְׁמְרוּ בִּקְפִידָה אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִי עֲלֵיהֶם,‏ אֶת כָּל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה עֲלֵיהֶם עַבְדִּי מֹשֶׁה לְקַיֵּם”.‏  אַךְ הֵם לֹא צִיְּתוּ,‏ וּמְנַשֶּׁה הוֹסִיף לְהַתְעוֹתָם וְגָרַם לָהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע יוֹתֵר מֵהָאֻמּוֹת אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.‏ 10  וִיהֹוָה הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים וְאָמַר:‏ 11  ‏”מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה עָשָׂה אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה;‏ הוּא עָשָׂה אֶת הָרַע יוֹתֵר מִכָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמוֹרִים לְפָנָיו,‏ וְגָרַם לִיהוּדָה לַחְטֹא בֶּאֱלִילָיו הַמְּתֹעָבִים.‏* 12  לָכֵן כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:‏ ’‏הִנְנִי מֵבִיא אָסוֹן עַל יְרוּשָׁלַיִם וְעַל יְהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שׁוֹמְעוֹ תְּצִלֶּינָה* שְׁתֵּי אָזְנָיו.‏* 13  וְאֶמְתַּח עַל יְרוּשָׁלַיִם אֶת חֶבֶל הַמִּדָּה אֲשֶׁר בּוֹ נִמְדְּדָה שׁוֹמְרוֹן וְאֶת הָאֲנָךְ* אֲשֶׁר בּוֹ נִמְדַּד בֵּית אַחְאָב,‏ וְאֶמְחֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם כְּפִי שֶׁאִישׁ מוֹחֶה אֶת הַקְּעָרָה,‏ מוֹחֶה אוֹתָהּ וְהוֹפֵךְ אוֹתָהּ עַל פָּנֶיהָ.‏ 14  אֶנְטֹשׁ אֶת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וְאֶתֵּן אוֹתָם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם,‏ וְהֵם יִהְיוּ לְבִזָּה וּלְשָׁלָל לְכָל אוֹיְבֵיהֶם,‏ 15  כִּי עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי וְהוֹסִיפוּ לְהַכְעִיס אוֹתִי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיהֶם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה’‏”.‏ 16  וּמְנַשֶּׁה גַּם שָׁפַךְ הַרְבֵּה מְאוֹד דָּם נָקִי עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלַיִם מִפֶּה לָפֶה,‏ מִלְּבַד חֶטְאוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּגָרְמוֹ לִיהוּדָה לַחְטֹא בַּעֲשׂוֹתָם אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה.‏ 17  וְיֶתֶר תּוֹלְדוֹת מְנַשֶּׁה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַחֲטָאִים אֲשֶׁר חָטָא,‏ הַאֵין הֵם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה?‏ 18  וּמְנַשֶּׁה שָׁכַב עִם אֲבוֹתָיו וְנִקְבַּר בְּגַן בֵּיתוֹ,‏ בְּגַן עֻזָּא;‏ וְאָמוֹן בְּנוֹ מָלַךְ תַּחְתָּיו.‏ 19  בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה אָמוֹן כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,‏ וּבְמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם מָלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם.‏ שֵׁם אִמּוֹ הָיָה מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִיָּטְבָה.‏ 20  הוּא הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,‏ כְּפִי שֶׁעָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו.‏ 21  הוּא הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת בְּכָל הַדְּרָכִים אֲשֶׁר בָּהֶן הָלַךְ אָבִיו,‏ וְהוֹסִיף לַעֲבֹד אֶת הָאֱלִילִים הַמְּתֹעָבִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם.‏ 22  וְהוּא עָזַב אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְהֹוָה.‏ 23  לְבַסּוֹף קָשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן נֶגְדּוֹ וְהֵמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ.‏ 24  אַךְ עַם הָאָרֶץ הָרְגוּ אֶת כָּל הַקּוֹשְׁרִים נֶגֶד הַמֶּלֶךְ אָמוֹן וְהִמְלִיכוּ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְּנוֹ תַּחְתָּיו.‏ 25  וְיֶתֶר תּוֹלְדוֹת אָמוֹן,‏ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה,‏ הַאֵין הֵן כְּתוּבוֹת בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה?‏ 26  וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹ בְּגַן עֻזָּא,‏ וְיֹאשִׁיָּהוּ בְּנוֹ מָלַךְ תַּחְתָּיו.‏

הערות שוליים

ראה מונחון‏.‏
ניחוש פירושו חיפוש רמזים לגבי העתיד,‏ או בחינת מצבים או אירועים מסוימים כדי לדעת אם הם מהווים סימן טוב או רע.‏
ראה מונחון‏.‏
נה״מ,‏ ”גילוליו”,‏ אולי מן המילה ”גללים”.‏ המילה משמשת ככינוי גנאי.‏
או ”ירעדו”.‏
או ”כל שומעו יזדעזע”.‏
או ”המשקולת”.‏