מלכים ב’‏ 2‏:1‏-25

  • אליהו נלקח מעלה בסערה ‏(‏1–18‏)‏

    • אלישע מקבל את אדרת אליהו ‏(‏13,‏ 14‏)‏

  • אלישע מרפא את מי יריחו ‏(‏19–22‏)‏

  • דובות הורגות נערים קטנים מבית אל ‏(‏23–25‏)‏

ב  כַּאֲשֶׁר עָמַד יְהֹוָה לְהַעֲלוֹת אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה אֶל הַשָּׁמַיִם,‏* יָצְאוּ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִגִּלְגָּל.‏  אָמַר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע:‏ ”הִשָּׁאֵר נָא פֹּה,‏ כִּי יְהֹוָה שָׁלַח אוֹתִי הָלְאָה אֶל בֵּית אֵל”.‏ אַךְ אֱלִישָׁע אָמַר:‏ ”חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ* אִם אֶעֱזֹב אוֹתְךָ”.‏ לְפִיכָךְ הֵם יָרְדוּ אֶל בֵּית אֵל.‏  וּבְנֵי הַנְּבִיאִים* אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל יָצְאוּ אֶל אֱלִישָׁע וְאָמְרוּ לוֹ:‏ ”הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהֹוָה לוֹקֵחַ אֶת אֲדוֹנְךָ מִלִּהְיוֹת לְךָ לְרֹאשׁ?‏” וְהוּא אָמַר:‏ ”אֲנִי יוֹדֵעַ.‏ הַחְרִישׁוּ”.‏  וְאֵלִיָּהוּ אָמַר לוֹ:‏ ”אֱלִישָׁע,‏ הִשָּׁאֵר נָא פֹּה,‏ כִּי יְהֹוָה שָׁלַח אוֹתִי הָלְאָה אֶל יְרִיחוֹ”.‏ אַךְ הוּא אָמַר:‏ ”חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֱזֹב אוֹתְךָ”.‏ לְפִיכָךְ הֵם בָּאוּ אֶל יְרִיחוֹ.‏  וּבְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ נִגְּשׁוּ אֶל אֱלִישָׁע וְאָמְרוּ לוֹ:‏ ”הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהֹוָה לוֹקֵחַ אֶת אֲדוֹנְךָ מִלִּהְיוֹת לְךָ לְרֹאשׁ?‏” וְהוּא אָמַר:‏ ”אֲנִי יוֹדֵעַ.‏ הַחְרִישׁוּ”.‏  אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ:‏ ”הִשָּׁאֵר נָא פֹּה,‏ כִּי יְהֹוָה שָׁלַח אוֹתִי הָלְאָה אֶל הַיַּרְדֵּן”.‏ אַךְ הוּא אָמַר:‏ ”חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֱזֹב אוֹתְךָ”.‏ לְפִיכָךְ שְׁנֵיהֶם הִמְשִׁיכוּ לָלֶכֶת.‏  וְגַם חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ,‏ וְהֵם עָמְדוּ וְהִסְתַּכְּלוּ מֵרָחוֹק בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁנֵיהֶם עָמְדוּ לְיַד הַיַּרְדֵּן.‏  אָז לָקַח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וְגִלְגֵּל אוֹתָהּ וְהִכָּה אֶת הַמַּיִם,‏ וְהַמַּיִם נֶחְצוּ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה,‏ וּשְׁנֵיהֶם עָבְרוּ בָּאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה.‏  מִיָּד לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אָמַר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע:‏ ”בַּקֵּשׁ אֶת מָה שֶׁתִּרְצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מִמְּךָ”.‏ אָמַר לוֹ אֱלִישָׁע:‏ ”הַאוּכַל נָא לְקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם מֵרוּחֲךָ?‏” 10  וְהוּא הֵשִׁיב:‏ ”דָּבָר קָשֶׁה בִּקַּשְׁתָּ.‏ אִם תִּרְאֶה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר אֶלָּקַח מִמְּךָ,‏ יִהְיֶה לְךָ כָּךְ;‏ וְאִם לֹא,‏ לֹא יִהְיֶה הַדָּבָר”.‏ 11  בְּעוֹדָם הוֹלְכִים לָהֶם,‏ הוֹלְכִים וּמְדַבְּרִים,‏ לְפֶתַע הִפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם מֶרְכֶּבֶת אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ,‏ וְאֵלִיָּהוּ עָלָה בַּסְּעָרָה אֶל הַשָּׁמַיִם.‏* 12  כַּאֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן אֱלִישָׁע,‏ צָעַק:‏ ”אָבִי,‏ אָבִי!‏ מֶרְכֶּבֶת יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו!‏” וְכַאֲשֶׁר לֹא רָאָה אוֹתוֹ עוֹד,‏ אָחַז בִּבְגָדָיו שֶׁלּוֹ וְקָרַע אוֹתָם לִשְׁנֵי קְרָעִים.‏ 13  אָז הֵרִים אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וְחָזַר וְעָמַד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן.‏ 14  וְהוּא לָקַח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וְהִכָּה אֶת הַמַּיִם וְאָמַר:‏ ”הֵיכָן יְהֹוָה,‏ אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ?‏” וּבְהַכּוֹתוֹ אֶת הַמַּיִם,‏ הֵם נֶחְצוּ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה,‏ וֶאֱלִישָׁע עָבַר.‏ 15  כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ מֵרָחוֹק בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ,‏ אָמְרוּ:‏ ”נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע”.‏ וְהֵם בָּאוּ לִקְרָאתוֹ וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַרְצָה.‏ 16  אָמְרוּ לוֹ:‏ ”הִנֵּה יֵשׁ עִם עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל.‏ יֵלְכוּ נָא וִיחַפְּשׂוּ אֶת אֲדוֹנְךָ.‏ אוּלַי נָשְׂאָה אוֹתוֹ רוּחַ יְהֹוָה* וְהִשְׁלִיכָה אוֹתוֹ עַל אַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַד הַגֵּאָיוֹת”.‏ אַךְ הוּא אָמַר:‏ ”אַל תִּשְׁלְחוּ אוֹתָם”.‏ 17  אוּלָם הֵם הוֹסִיפוּ לְהַפְצִיר בּוֹ עַד אֲשֶׁר נַעֲשָׂה נָבוֹךְ,‏ וְלָכֵן אָמַר:‏ ”שִׁלְחוּ אוֹתָם”.‏ הֵם שָׁלְחוּ אֶת חֲמִשִּׁים הָאֲנָשִׁים,‏ אֲשֶׁר חִפְּשׂוּ בְּמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים וְלֹא מָצְאוּ אוֹתוֹ.‏ 18  בְּשׁוּבָם אֵלָיו,‏ הוּא הָיָה בִּירִיחוֹ.‏ אָמַר לָהֶם:‏ ”הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם לֹא לָלֶכֶת?‏”‏ 19  כַּעֲבֹר זְמַן מָה אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע:‏ ”אֲדוֹנִי רוֹאֶה כִּי מְקוֹם הָעִיר טוֹב;‏ אַךְ הַמַּיִם רָעִים,‏ וְהָאָרֶץ עֲקָרָה”.‏* 20  אָמַר לָהֶם:‏ ”הָבִיאוּ לִי קַעֲרִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ בָּהּ מֶלַח”.‏ וְהֵם הֵבִיאוּ לוֹ אוֹתָהּ.‏ 21  וְהוּא יָצָא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וְהִשְׁלִיךְ לְשָׁם מֶלַח וְאָמַר:‏ ”כָּךְ אוֹמֵר יְהֹוָה,‏ ’‏רִפֵּאתִי אֶת הַמַּיִם הָאֵלֶּה.‏ לֹא עוֹד יִגְרְמוּ הֵם מָוֶת אוֹ עֲקָרוּת’‏”.‏* 22  וְהַמַּיִם נִרְפְּאוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה,‏ לְפִי הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַר אֱלִישָׁע.‏ 23  וְהוּא עָלָה מִשָּׁם אֶל בֵּית אֵל.‏ בְּעוֹדוֹ עוֹלֶה בַּדֶּרֶךְ,‏ יָצְאוּ מִן הָעִיר כַּמָּה נְעָרִים קְטַנִּים וְהֵחֵלּוּ לִלְעֹג לוֹ,‏ בְּאָמְרָם לוֹ שׁוּב וָשׁוּב:‏ ”עֲלֵה,‏ קֵרֵחַ!‏ עֲלֵה,‏ קֵרֵחַ!‏” 24  לְבַסּוֹף פָּנָה לְאָחוֹר וְהִבִּיט בָּהֶם וְקִלֵּל אוֹתָם בְּשֵׁם יְהֹוָה.‏ וְאָז יָצְאוּ שְׁתֵּי דֻּבּוֹת מִן הַיַּעַר וְשִׁסְּעוּ לִגְזָרִים אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם מִן הַיְּלָדִים.‏ 25  הוּא הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל,‏ וּמִשָּׁם חָזַר אֶל שׁוֹמְרוֹן.‏

הערות שוליים

או ”כיפת השמיים”.‏
בקרב בני ישראל,‏ שבועה בחייו של יהוה (‏או של מישהו אחר)‏ הייתה הצהרה שכיחה שהוסיפה רצינות לנאמר.‏
המונח ”בני הנביאים” ככל הנראה מתייחס לתלמידים המקבלים הכשרה לתפקידם כנביאים,‏ או אולי לחֶבר נביאים.‏
או ”כיפת השמיים”.‏
או ”רוח מאת יהוה”,‏ במשמעות זרם אוויר.‏
או אולי ”גורמת להפלות”.‏ נה״מ,‏ ”מְשַׁכָּלֶת”.‏
או אולי ”הפלות”.‏