מסר של תקווה לשבויים מיואשים
פרק שישה־עשר
מסר של תקווה לשבויים מיואשים
1. תאר את מצבם של היהודים השבויים בבבל.
היו אלה ימים חשוכים בתולדות יהודה. עם בריתו של אלוהים הוגלה על כורחו מארצו, וכעת הוא נמק בשבי בבל. סביר להניח שהיתה לבני העם חירות מסוימת בשגרת היומיום (ירמיהו כ״ט:4–7). היו שרכשו לעצמם מקצוע או עסקו ברוכלות ובמסחר a (נחמיה ג׳:8, 31, 32). אך החיים בשבי לא היו קלים ליהודים. הם היו משועבדים פיזית ורוחנית כאחד. הבה נראה כיצד.
2, 3. כיצד השפיעה הגלות על הדרך בה עבדו היהודים את יהוה?
2 כאשר החריבו צבאות בבל את ירושלים ב־607 לפה״ס, הם לא רק החריבו אומה, אלא גם הנחיתו מכה קשה על עבודת האלוהים האמיתית. הם בזזו את היכל יהוה והחריבוהו, ושיתקו את הכהונה כאשר הגלו חלק מבני לוי והמיתו את היתר. ללא בית תפילה, ללא מזבח וללא כהונה מאורגנת, לא היו מסוגלים היהודים להקריב קורבנות לאלוהי האמת כנדרש בתורה.
3 יהודים נאמנים יכלו לשמור על זהותם הדתית באמצעות קיום ברית המילה ושמירת חוקי התורה במידת האפשר. הם יכלו, למשל, להימנע ממאכלים אסורים ולשמור שבת. אך בעשותם כן, הסתכנו בלעג שוביהם, שכן מנהגיהם הדתיים נחשבו לאיוולת בעיני הבבלים. ייאושם של הגולים משתקף בדברי מחבר התהלים: ”על נהרות בבל — שם ישבנו, גם בכינו, בזוכרנו את ציון. על עֲרָבִים בתוכה תלינו כינורותינו. כי שם שְאֵלוּנוּ שובינו דברי־שיר, וְתוֹלָלֵינוּ [הלועגים לנו] שמחה: ’שירו לנו משיר ציון’” (תהלים קל״ז:1–3).
4. מדוע אין טעם שהיהודים יפנו לעמים השכנים שיושיעום, אך למי יוכלו לפנות לעזרה?
4 למי יוכלו אפוא השבויים היהודים לפנות לקבלת נחמה? מניין תבוא ישועתם? ודאי שלא מהעמים השכנים! הללו היו חסרי אונים למול צבאות בבל, ורבים מהם גילו עוינות כלפי עם ישראל. אך המצב אינו אבוד. יהוה, בו מרדו כשהיו בני חורין, מושיט להם ברוב טובו הזמנה מעודדת חרף הגלות.
”לכו למים”
5. מהי משמעות המילים ”לכו למים”?
5 יהוה אומר בלשון נבואית לגולי בבל: ”הוי כל צמא, לכו למים! ואשר אין לו כסף, לכו שיברו ואכולו! ולכו שיברו [קנו] בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב” (ישעיהו נ״ה:1). יש במילים אלה סמליות רבה. בחן למשל את ההזמנה: ”לכו למים”. ללא מים, אין חיים. ללא נוזל יקר זה, בני אדם אינם מסוגלים לחיות יותר משבוע. הולם אפוא שיהוה מציג את המים כמטפורה להשפעה שיכולה להיות לדבריו על היהודים שבשבי. המסר שבפיו ירענן אותם כמשקה צונן ביום חם. הוא ישים קץ לדיכאונם, וירווה את צמאונם לאמת ולצדקה. הוא ינסוך בהם תקווה להשתחרר מן השבי. אך כדי להפיק תועלת מן המסר שמאת אלוהים, צריכים הגולים היהודים לשתות בצמא כל מילה, לשים לב לנאמר ולפעול לפיו.
6. איזו תועלת יפיקו היהודים אם יקנו ”יין וחלב”?
6 יהוה מציע גם ”יין וחלב”. חלב מחזק את הרכים בשנים ועוזר לילדים לגדול. בדומה לכך, דברי יהוה יחזקו את בני העם מבחינה רוחנית ויאפשרו להם להדק את הקשר עימו. אך מה לגבי היין? יין מוגש בדרך כלל בשמחות. יין קשור במקרא להצלחה ושמחה (תהלים ק״ד:15). באומרו לעם לקנות יין, יהוה בעצם מבטיח שהעם יהיה ”אך שמח” אם ישוב בכל לבו לפולחן האמת (דברים ט״ז:15; תהלים י״ט:9; משלי י׳:22).
7. מדוע רחמי יהוה כלפי הגולים כה בולטים, ומה זה מלמד עליו?
7 מה רחום מצד יהוה להציע רענון רוחני כזה לגולים! רחמיו בולטים שבעתיים על רקע ההיסטוריה של העם כסורר ומורה. בני העם אינם ראויים כלל לשביעות רצונו של יהוה. אך מאות שנים קודם לכן כתב מחבר התהלים: ”רחום וחנון יהוה, ארך אפיים ורב חסד. לא לנצח יריב ולא לעולם יטור” (תהלים ק״ג:8, 9). במקום להתנכר לעמו, יהוה הוא שנוקט את הצעד הראשון לקראת פיוס. אין ספק שהוא אל ה”חָפֵץ חסד” (מיכה ז׳:18).
ביטחון שלא במקומו
8. במי בטחו יהודים רבים, וחרף איזו אזהרה?
8 עד אז, יהודים רבים לא בטחו ביהוה שיושיעם. למשל, לפני שנפלה ירושלים הסתמכו מנהיגיה על תמיכתם של עמים חזקים, ו’זנו’ או מכרו עצמם הן למצרים והן לבבל (יחזקאל ט״ז:26–29; כ״ג:14). לא בכדִי הזהיר אותם ירמיהו: ”ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו, ומן יהוה יסור לבו” (ירמיהו י״ז:5). אך זה בדיוק מה שעשה עם אלוהים!
9. כיצד יהודים רבים ’שוקלים כסף בלוא לחם’?
9 כעת הם משועבדים לאחד העמים שבהם בטחו. האם הם למדו לקח? נראה שרבים מהם לא למדו לקח, שכן יהוה שואל: ”למה תשקלו כסף בלוא לחם, ויגיעכם בלוא לשובעה?” (ישעיהו נ״ה:2) אם השבויים היהודים בוטחים במישהו פרט ליהוה, הרי שהם ’שוקלים [משלמים] כסף בלוא לחם’. בבל בוודאי לא תשחרר אותם, משום שמדיניותה אוסרת להניח לשבויים לשוב לארצם. לבבל האימפריאליסטית, הממוסחרת והדוגלת בפולחן כזב אין בעצם מה להציע לגולים היהודים.
10. (א) כיצד יגמול יהוה לגולים אם יצייתו לו? (ב) איזו ברית כרת יהוה עם דוד?
10 יהוה מפציר בעמו: ”שימעו שָמוֹעַ אלי, ואיכלו טוב, ותתענג בדשן נפשכם. הטו אוזנכם ולכו אלי, שימעו, וּתְחִי נפשכם. ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים” (ישעיהו נ״ה:2, 3). תקוותם היחידה של הרעבים רוחנית היא ביהוה, המדבר אליהם בלשון נבואית באמצעות ישעיהו. חייהם תלויים בציות לדבר־אלוהים, ואם כך יעשו הוא מבטיח ש’תחי נפשם’. אך איזו ”ברית עולם” כורת יהוה עם השועים לדבריו? ברית זו קשורה ל”חסדי דוד”. מאות שנים קודם לכן הבטיח יהוה לדוד שכיסא מלכותו ”יהיה נכון עד עולם” (שמואל ב׳. ז׳:16). מכאן ש’ברית העולם’ המוזכרת כאן קשורה לשלטון.
יורש נצחי של מלכות עולם
11. מדוע אולי נראה לשבויים שאין זה סביר שהבטחת יהוה לדוד תתקיים?
11 יש להודות כי הרעיון של מלכות משושלת דוד אולי נראה לגולים לא סביר. הרי אבדו להם ארצם ואומתם! אך רק לזמן מעט. יהוה לא שכח את הברית שכרת עם דוד. מטרת אלוהים שבית דוד ימלוך לנצח היֹה תהיה, ואין זה משנה עד כמה מופרך זה נראה מנקודת מבט אנושית. אך כיצד ומתי יהיו אלה? ב־537 לפה״ס משחרר יהוה את בני עמו מן השבי לבבל ומשיב אותם לארצם. האם בזאת נוסדה מלכות עולם? לא. הם המשיכו להיות תחת שלטון זר של מעצמה אלילית אחרת — מדי ופרס. ה”עתות” שהוקצבו לשלטון העמים על עם יהוה טרם תמו (לוקס כ״א:24). באין מלך בישראל, הבטחת יהוה לדוד תעמוד בעינה דורי דורות עד שתתקיים.
12. איזה צעד נקט יהוה לקראת מימוש ברית המלכות שכרת עם דוד?
12 יותר מ־500 שנה לאחר ששחרר את עמו מהשבי הבבלי, נקט יהוה צעד חשוב לקראת מימוש ברית המלכות. הוא העביר את חיי בנו בכורו, ראשית כל בריאה, מתפארתו השמימית אל רחמה של בתולה עברייה בשם מרים (קולוסים א׳:15–17). כאשר בישר מלאך יהוה על כך למרים, אמר לה: ”הוא גדול יהיה ובן־עליון ייקרא, ויהוה אלוהים יתן לו את כיסא דוד אביו; וימלוך על בית יעקב לעולם ואין קץ למלכותו” (לוקס א׳:32, 33). כך נולד ישוע לשושלת דוד וירש את זכות המלוכה. ומרגע הכתרתו, ימלוך ישוע ”עד עולם” (ישעיהו ט׳:6; דניאל ז׳:14). כך נסללה הדרך לקראת מימוש הבטחתו הקדומה של יהוה להקים לדוד המלך יורש נצחי.
”מְצַוֵּה לאומים”
13. כיצד היה ישוע ”עֵד לאומים” הן בימי שירותו הארצי והן לאחר עלייתו השמיימה?
13 ומה יעשה המלך העתידי? יהוה אומר: ”הן עֵד לאומים נתתיו, נגיד וּמְצַוֵּה לאומים” (ישעיהו נ״ה:4). כמבוגר, שימש ישוע כנציג יהוה עלי אדמות, כעֵד אלוהים לעמים. שירותו הארצי היה מיועד ל”צאן האובדות אשר לבית ישראל”. אך זמן קצר לפני שעלה השמיימה, אמר ישוע לתלמידיו: ”לכו אפוא ועשו [”תלמידים מאנשי כל העמים”, ע״ח] ... הנה איתכם אני כל הימים עד קץ העולם” (מתי י׳:5, 6; ט״ו:24; כ״ח:19, 20). ברבות הימים הופצה בשורת המלכות גם לנוכרים, וחלקם אף נכללו במימוש הברית עם דוד (מעשי השליחים י״ג:46). כך המשיך ישוע להיות ”עֵד לאומים” ליהוה גם לאחר מותו, תחייתו ועלייתו השמיימה.
14, 15. (א) כיצד הוכיח ישוע כי הוא ”נגיד וּמְצַוֵּה”? (ב) מה היתה התקווה של תלמידי ישוע בני המאה הראשונה לספירה?
14 ישוע נועד להיות גם ”נגיד וּמְצַוֵּה”, ואכן היה נאמן לתיאור נבואי זה. בהיותו עלי אדמות הוא קיבל עליו את האחריות הכרוכה בהנהגה, והיה מנהיג מכל הבחינות — הוא משך אליו המונים, לימד אותם את דבר האמת והעיד בפניהם על התועלת שבהליכה בעקבותיו (מתי ד׳:24; ז׳:28, 29; י״א:5). הוא הכשיר את תלמידיו ביעילות, והכין אותם לקראת פעילות ההטפה הצפויה להם (לוקס י׳:1–12; מעשי השליחים א׳:8; קולוסים א׳:23). בתוך שלוש שנים וחצי בלבד הניח ישוע יסוד לקהילה בינלאומית מאוחדת המורכבת מאלפי אנשים בני גזעים רבים! רק ”נגיד וּמְצַוֵּה” אמיתי יכול היה להצליח במשימה אדירה שכזו. b
15 מי שהצטרפו במאה הראשונה לקהילה המשיחית נמשחו ברוח קודשו של אלוהים, והיתה להם התקווה להיות שותפים לשלטונו של ישוע במלכותו השמימית (ההתגלות י״ד:1). אלא שנבואת ישעיהו אינה צופה אך ורק אל ראשיתה של הדת המשיחית. מן הראיות עולה כי ישוע המשיח לא החל למלוך במלכות אלוהים אלא ב־1914. זמן קצר לאחר מכן התפתח בקרב המשיחיים המשוחים שעלי אדמות מצב המקביל מבחינות רבות למצב הגולים היהודים במאה השישית לפה״ס. למעשה, נבואת ישעיהו מתגשמת בקנה מידה רחב יותר דווקא במאורעות שעברו משיחיים אלה.
שבי ושחרור בני זמננו
16. איזו מצוקה שררה לאחר שישוע הומלך ב־1914?
16 ישוע הומלך ב־1914, והדבר ניכר במצוקה עולמית חסרת תקדים. מדוע? משום שלאחר שישוע נעשה למלך, הוא השליך מן השמים את השטן ואת יתר היצורים הרוחניים הרעים. משהוגבל השטן לתחום כדור־הארץ, פתח במלחמה נגד הקדושים הנותרים, הלא הם שארית המשיחיים המשוחים (ההתגלות י״ב:7–12, 17). השיא הגיע ב־1918, כאשר פסקה פעילות ההטפה כמעט לחלוטין ומנהלים בכירים בחברת המצפה הואשמו בהסתה ונאסרו על לא עוול בכפם. כך נפלו עובדי יהוה בני זמננו בשבי רוחני המזכיר את השבי הפיזי של עם ישראל הקדום. הומטה עליהם חרפה גדולה.
17. איזו תפנית חלה ב־1919 במצב המשוחים, וכיצד הם התחזקו?
17 אלא שהשבי של עובדי אלוהים המשוחים לא נמשך זמן רב. ב־26 במרס 1919 שוחררו מנהלי החברה מן הכלא, ולאחר מכן בוטלו כל האישומים נגדם. יהוה שפך את רוח קודשו על עובדיו המשוחררים ונסך בהם כוח לקראת הפעילות שנכונה להם. הללו נענו בשמחה רבה להזמנה ’לקחת מים חיים חינם’ (ההתגלות כ״ב:17). הם קנו ”בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב” והתחזקו רוחנית לקראת ההתרחבות הנפלאה שבאופק, התרחבות בקנה מידה שלא עלה על דעת השארית המשוחה.
המון רב רץ אל משוחי אלוהים
18. לאילו שתי קבוצות מתחלקים תלמידי ישוע המשיח, ומה הן מרכיבות יחד בימינו?
18 לכל אחד מתלמידי ישוע אחת משתי תקוות. ראשית, נאסף ”עדר קטן” המונה 000,144 — משיחיים משוחים הן ממוצא יהודי והן ממוצא נוכרי המרכיבים את ”ישראל השייכים לאלוהים”, ולהם התקווה למלוך עם ישוע במלכותו השמימית (לוקס י״ב:32; גלטים ו׳:16; ההתגלות י״ד:1). שנית, באחרית הימים התגלה ”המון רב” של ”צאן אחרות”, אשר להם התקווה לחיות לנצח בגן־עדן עלי אדמות. המון רב זה — שמספר חבריו לא נקבע מראש — משרת לפני פרוץ הצרה הגדולה לצד העדר הקטן, ושתי הקבוצות גם יחד מרכיבות ”עדר אחד” בהנהגת ”רועה אחד” (ההתגלות ז׳:9, 10; יוחנן י׳:16).
19. כיצד ”גוי” שלא היה ידוע לישראל השייכים לאלוהים נענה לקריאה מפי עם רוחני זה?
19 בהמשך נבואת ישעיהו מתואר איסוף ההמון הרב: ”הן גוי לא תדע תקרא, וגוי לא ידעוך אליך ירוצו, למען יהוה אלוהיך ולקדוש ישראל, כי פארך” (ישעיהו נ״ה:5). בשנים הראשונות לאחר צאתה מן השבי הרוחני לא הבינה השארית המשוחה שלפני פרוץ מלחמת הר מגידון יהא עליה לשמש ככלי הקורא ל”גוי” גדול לעבודת יהוה. אך חלפו שנים, וישרי לב רבים, שאינם בעלי תקווה שמימית, החלו להתרועע עם המשוחים ולשרת את יהוה במסירות ובהתלהבות המאפיינות את המשוחים. המצטרפים למשוחים הבחינו בתפארתם של עובדי אלוהים והכירו בכך שיהוה עימהם (זכריה ח׳:23). בשנות ה־30’ הבינו המשוחים את זהותה האמיתית של קבוצה הולכת וגדלה זו. התבהר להם כי נכונה להם מלאכת איסוף אדירה. לא לחינם ’רץ’ ההמון הרב לחבור אל עַם בריתו של אלוהים!
20. (א) מדוע חיוני ’לדרוש את יהוה’ כבר עתה, וכיצד ניתן לעשות כן? (ב) כיצד יגיב יהוה לדורשיו?
20 בימי ישעיהו יצאה הקריאה: ”דירשו יהוה בהימצאו, קְרָאוהו בהיותו קרוב” (ישעיהו נ״ה:6). מילים אלה מתאימות ביותר כיום הן לישראל השייכים לאלוהים והן להמון הרב ההולך וגדל. ברכת יהוה מותנית, והזמנתו לא תהיה תקפה לזמן בלתי מוגבל. עתה היא העת לדרוש את אלוהים ולבקש את חסדו. בבוא המועד שקבע אלוהים למשפטו, יהיה זה מאוחר מדי. על כן אומר ישעיהו: ”יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו; וישוב אל יהוה וירחמהו, ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח” (ישעיהו נ״ה:7).
21. כיצד לא היה עם ישראל נאמן להצהרת אבותיו?
21 המילים ”וישוב אל יהוה” רומזות שלאנשים שצריכים לחזור בתשובה היה בעבר קשר עם אלוהים. הן מזכירות לנו כי קטע זה בנבואת ישעיהו התגשם לראשונה על היבטיו הרבים ביהודים השבויים בבבל. מאות שנים קודם לכן הצהירו אבות אבותיהם של גולי בבל על החלטתם הנחושה לציית ליהוה. הם הכריזו: ”חלילה לנו מעזוב את יהוה לעבוד אלוהים אחרים” (יהושע כ״ד:16). ההיסטוריה מראה שאף כי אמרו ש”חלילה” להם לעזוב את יהוה, כך עשו — פעם אחר פעם! ובגלל חוסר האמונה שגילו בני עמו של אלוהים גלו לבבל.
22. מדוע אומר יהוה שמחשבותיו ודרכיו גבוהות ממחשבותיהם ודרכיהם של בני האדם?
22 ומה יקרה אם יתחרטו? יהוה מבטיח בפי ישעיהו כי ”ירבה לסלוח”, ומוסיף: ”’כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי’, נאום יהוה. ’כי גָבְהוּ שמים מארץ, כן גבהו דרכיי מדרכיכם, ומחשבותיי ממחשבותיכם’” (ישעיהו נ״ה:8, 9). יהוה מושלם, ואין משיג את דרכיו ומחשבותיו הנשגבות. כה גדולים רחמיו, שאנו בני האדם לא יכולים אפילו לקוות לחקותם. לדוגמה, כאשר אנו סולחים לרעינו, מדובר בחוטא הסולח לחוטא. ברור לנו שבמוקדם או במאוחר גם אנו נזדקק לסליחתו של אחר (מתי ו׳:12). אך יהוה, אף שמעולם לא נזקק לסליחה, ’מרבה לסלוח’! אין ספק שהוא אל רב חסד. וברחמיו, פותח יהוה את ארובות השמים ומרעיף ברכות על השבים אליו בלב שלם (מלאכי ג׳:10).
ברכות לשבים אל יהוה
23. כיצד ממחיש יהוה את הוודאות בה יתקיים דברו?
23 יהוה מבטיח לעמו: ”כי כאשר יֵרד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב, כי אם הרווה את הארץ והולידהּ והצמיחהּ, ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, כן יהיה דברי אשר יֵצא מפי. לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו” (ישעיהו נ״ה:10, 11). כל דברי יהוה יתקיימו בוודאות. כשם שהגשם והשלג יורדים מן השמים וממלאים את ייעודם להרוות את הארץ ולהצמיח פרי, כך גם דבר יהוה היוצא מפיו מהימן לחלוטין. יהוה יקיים את הבטחותיו בוודאות גמורה (במדבר כ״ג:19).
24, 25. אילו ברכות צפויות לגולים שישעו לדברים ששם יהוה בפי ישעיהו?
24 מכאן שאם הגולים ישעו לדבריו הנבואיים של ישעיהו, לבטח יזכו לישועה שמבטיח יהוה. בעקבות זאת, יימלא לבם שמחה רבה. יהוה מציין: ”כי בשמחה תצאו, ובשלום תוּבָלוּן. ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה, וכל עצי השדה ימחאו כף. תחת הַנַּעֲצוּץ יעלה ברוש, ותחת הַסִּרְפַּד יעלה הדס. והיה ליהוה לשֵם, לאות עולם לא ייכרת” (ישעיהו נ״ה:12, 13).
25 בשנת 537 לפה״ס אכן יוצאים הגולים מבבל בשמחה (תהלים קכ״ו:1, 2). הם מגיעים לירושלים ומגלים כי הארץ מכוסה סרפדים, קוצים ודרדרים, שהרי, כזכור, היתה שוממה עשרות שנים. אך כעת יש לעַם אלוהים השב לארצו הזדמנות לחולל שינוי מרהיב עין. היכן שגדלו הנעצוץ והסרפד יעלו עצים, כגון הברוש וההדס. ניתן יהיה להבחין בנקל בברכת יהוה, כאשר עמו ישרת אותו ב”רינה”. האדמה עצמה כאילו תעלוץ.
26. מאיזה מצב מבורך נהנים עובדי אלוהים כיום?
26 ב־1919 שוחררה שארית המשיחיים המשוחים מן השבי הרוחני (ישעיהו ס״ו:8). הם משרתים כעת את אלוהים בשמחה בגן־עדן רוחני יחד עם המון רב של צאן אחרות. מאחר שאין בהם ולוּ שמץ מן ההשפעה הבבלית, הם נהנים ממצב מבורך המפרסם את ”שם” יהוה בעולם. שגשוגם הרוחני מפאר את שם יהוה ומרומם אותו כאלוהי נבואות האמת. מכל אשר עושה יהוה למענם מובלטים אלוהותו, נאמנותו לדברו וגודל רחמיו כלפי המגלים חרטה. הבה נמשיך לקנות ”בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב” וכך נשמח בשירות יהוה לעולם ועד!
[הערות שוליים]
a שמות יהודיים רבים נמצאו בתעודות עסקים בבליות.
b ישוע ממשיך לפקח על מלאכת עשיית התלמידים (ההתגלות י״ד:14–16). בעיני גברים ונשים משיחיים נחשב כיום ישוע לראש הקהילה (קורינתים א׳. י״א:3). ובמועד שקבע אלוהים עתיד ישוע לפעול כ”נגיד וּמְצַוֵּה” בדרך נוספת. הוא עתיד להנהיג את הקרב המכריע נגד אויבי אלוהים במלחמת הר מגידון (ההתגלות י״ט:19–21).
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 234]
גולים צמאים רוחנית מוזמנים ’ללכת למים’ ולקנות ”יין וחלב”
[תמונה בעמוד 239]
ישוע הוכיח שהוא ”נגיד וּמְצַוֵּה” ללאומים
[תמונות בעמודים 244, 245]
”יעזוב רשע דרכו”
