מתי 11‏:1‏-30

יא  יֵשׁוּעַ סִיֵּם לָתֵת הַנְחָיוֹת לִשְׁנֵים־עָשָׂר תַּלְמִידָיו וְהָלַךְ מִשָּׁם כְּדֵי לְלַמֵּד וּלְבַשֵּׂר בְּעָרֵיהֶם.‏  כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יוֹחָנָן בְּבֵית הַסֹּהַר עַל פְּעָלָיו שֶׁל הַמָּשִׁיחַ,‏ שָׁלַח אֶת תַּלְמִידָיו  לִשְׁאֹל אוֹתוֹ:‏ ”הַאִם אַתָּה זֶה שֶׁנּוֹעַד לָבוֹא,‏ אוֹ שֶׁמָּא עָלֵינוּ לְצַפּוֹת לְבוֹאוֹ שֶׁל אַחֵר?‏”  הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם:‏ ”לְכוּ וְסַפְּרוּ לְיוֹחָנָן אֶת מָה שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים וְרוֹאִים:‏  עִוְּרִים רוֹאִים,‏ פִּסְחִים מִתְהַלְּכִים,‏ מְצֹרָעִים נִטְהָרִים,‏ חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים,‏ מֵתִים מוּקָמִים לִתְחִיָּה וַעֲנִיִּים שׁוֹמְעִים אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה,‏  וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה לוֹ לְמִכְשׁוֹל”.‏  הֵם הָלְכוּ וְיֵשׁוּעַ הֵחֵל לְדַבֵּר אֶל הֲמוֹן הָעָם עַל אוֹדוֹת יוֹחָנָן:‏ ”מָה יְצָאתֶם לִרְאוֹת בַּמִּדְבָּר?‏ קָנֶה מִתְנוֹעֵעַ בָּרוּחַ?‏  וּבְכֵן,‏ מָה יְצָאתֶם לִרְאוֹת?‏ אִישׁ לָבוּשׁ בִּגְדֵי פְּאֵר?‏ הֲרֵי הַלּוֹבְשִׁים בִּגְדֵי פְּאֵר נִמְצָאִים בְּבָתֵּי מְלָכִים.‏  לְשֵׁם מָה בְּכָל זֹאת יְצָאתֶם?‏ לִרְאוֹת נָבִיא?‏ אָכֵן כֵּן,‏ וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,‏ אַף הַרְבֵּה יוֹתֵר מִנָּבִיא.‏ 10  הוּא זֶה אֲשֶׁר נִכְתַּב עָלָיו:‏ ’‏הִנְנִי שׁוֹלֵחַ אֶת שְׁלִיחִי לְפָנֶיךָ,‏ וְהוּא יָכִין לְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ’‏.‏* 11  אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם:‏ לֹא קָם בִּילוּדֵי אִשָּׁה גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל,‏ אַךְ אֲפִלּוּ אַחַד הַקְּטַנִּים בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ.‏ 12  וּמִיְּמֵי יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וְעַד עַתָּה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם הִיא הַמַּטָּרָה שֶׁאֵלֶיהָ חוֹתְרִים בְּנֵי אָדָם,‏ וְהַחוֹתְרִים אֵלֶיהָ מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ.‏* 13  הֵן כֻּלָּם,‏ הַנְּבִיאִים וְהַתּוֹרָה,‏ נִבְּאוּ עַד יְמֵי יוֹחָנָן;‏ 14  וְאִם תִּרְצוּ לְקַבֵּל זֹאת אוֹ לֹא,‏ הוּא ’‏אֵלִיָּהוּ שֶׁנּוֹעַד לָבוֹא’‏.‏ 15  מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ,‏ שֶׁיַּקְשִׁיב.‏ 16  ‏”לְמִי אַשְׁוֶה אֶת הַדּוֹר הַזֶּה?‏ דּוֹמֶה הוּא לִילָדִים הַיּוֹשְׁבִים בַּשְּׁוָקִים וְקוֹרְאִים אֶל חַבְרֵיהֶם בְּקוֹל:‏ 17  ‏’‏חִלַּלְנוּ לָכֶם בַּחֲלִיל וְלֹא רְקַדְתֶּם;‏ קוֹנַנּוּ לָכֶם קִינוֹת וְלֹא טְפַחְתֶּם עַל לִבְּכֶם בְּצַעַר’‏.‏ 18  הִנֵּה בָּא יוֹחָנָן,‏ לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה,‏ וְאוֹמְרִים עָלָיו,‏ ’‏יֵשׁ בּוֹ שֵׁד’‏;‏ 19  בָּא בֶּן הָאָדָם,‏ וְהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה,‏ וְאוֹמְרִים עָלָיו,‏ ’‏הִנֵּה אִישׁ זַלְלָן וְשַׁתְיָן,‏ יְדִיד הַמּוֹכְסִים וְהַחוֹטְאִים’‏.‏ מִכָּל מָקוֹם,‏ הַחָכְמָה נִצְדֶּקֶת עַל־יְדֵי מַעֲשֶׂיהָ”.‏ 20  אָז הֵחֵל לִגְעֹר בֶּעָרִים שֶׁבָּהֶן הִתְחוֹלְלוּ רֹב גְּבוּרוֹתָיו,‏ שֶׁכֵּן לֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה:‏ 21  ‏”אוֹי לָךְ,‏ כּוֹרָזִין!‏ אוֹי לָךְ,‏ בֵּית צַיְדָא!‏ כִּי אִלּוּ נַעֲשׂוּ בְּצוֹר וּבְצִידוֹן הַגְּבוּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּתוֹכְכֶן,‏ הֲרֵי מִזְמַן הָיוּ מִתְחָרְטוֹת בְּשַׂק וָאֵפֶר.‏ 22  אוֹמֵר אֲנִי לָכֶן:‏ קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְצוֹר וּלְצִידוֹן מֵאֲשֶׁר לָכֶן.‏ 23  וְאַתְּ,‏ כְּפַר נַחוּם,‏ הַאִם לַשָּׁמַיִם תָּעֳלִי?‏ אֶל שְׁאוֹל* תֵּרְדִי;‏ כִּי אִלּוּ נַעֲשׂוּ בִּסְדוֹם הַגְּבוּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּתוֹכֵךְ,‏ הִיא הָיְתָה קַיֶּמֶת עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.‏ 24  אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם:‏ קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְאֶרֶץ סְדוֹם מֵאֲשֶׁר לָךְ”.‏ 25  בָּעֵת הַהִיא אָמַר יֵשׁוּעַ:‏ ”מְהַלֵּל אֲנִי אוֹתְךָ בְּאָזְנֵי כֹּל,‏ אָבִי,‏ אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ,‏ כִּי הִסְתַּרְתָּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִן הַחֲכָמִים וְהַמְּלֻמָּדִים וְגִלִּיתָ אוֹתָם לְעוֹלָלִים.‏ 26  כֵּן,‏ אָבִי,‏ כִּי כָּךְ הָיָה רָצוּי לְפָנֶיךָ.‏ 27  הַכֹּל נִמְסַר לִי מֵאֵת אָבִי,‏ וְאִישׁ אֵינוֹ מַכִּיר לְגַמְרֵי אֶת הַבֵּן מִלְּבַד הָאָב;‏ גַּם אִישׁ אֵינוֹ מַכִּיר לְגַמְרֵי אֶת הָאָב מִלְּבַד הַבֵּן וְכָל מִי שֶׁהַבֵּן רוֹצֶה לְגַלּוֹת לוֹ.‏ 28  בּוֹאוּ אֵלַי,‏ כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים,‏ וַאֲנִי אֲרַעְנֵן אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם.‏ 29  קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי,‏ כִּי עָנָו* אֲנִי וּשְׁפַל רוּחַ,‏ וְתִמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם;‏ 30  שֶׁכֵּן נוֹחַ עֻלִּי וְקַל מַשָּׂאִי”.‏

הערות שוליים

מילולית,‏ ”כובשים אותה”.‏
או,‏ ”האדס”.‏ כלומר,‏ הקבר המשותף של בני האדם.‏ ראה נספח 8‏.‏
ראה ערך ”ענווה” במונחון‏.‏