ישוע יוצא מיריחו והולך אל בית עניה.‏ המסע כרוך בעלייה לאורך כ־20 קילומטר בתנאי שטח קשים.‏ יריחו נמצאת בערך 250 מטר מתחת לפני הים,‏ ואילו בית עניה נמצאת כ־610 מטר מעל פני הים.‏ אלעזר ושתי אחיותיו גרים בכפר הקטן בית עניה,‏ המרוחק כשלושה קילומטרים מירושלים ושוכן במדרון המזרחי של הר הזיתים.‏

יהודים רבים כבר הגיעו לירושלים לרגל חג הפסח.‏ הם הגיעו מוקדם ”‏כדי להיטהר”‏ במקרה שנגעו בגופת מת או עשו דבר אחר שגרם להם להיטמא (‏יוחנן י״א:‏55;‏ במדבר ט׳:‏6–10‏)‏.‏ כמה ממי שהגיעו מוקדם מתאספים במקדש,‏ והם דנים בשאלה אם ישוע יגיע לחג הפסח (‏יוחנן י״א:‏56‏)‏.‏

הדעות לגבי ישוע חלוקות מאוד.‏ כמה ממנהיגי הדת רוצים לתפוס אותו כדי להרגו.‏ למעשה,‏ הם ציוו שכל היודע היכן ישוע נמצא חייב לדווח להם על כך ”‏כדי שיוכלו לתפוס אותו”‏ (‏יוחנן י״א:‏57‏)‏.‏ מנהיגים אלה כבר ניסו להרוג את ישוע לאחר שהקים את אלעזר לתחייה (‏יוחנן י״א:‏49–53‏)‏.‏ לכן הגיוני שכמה מפקפקים בכך שישוע ייראה בפומבי.‏

ישוע מגיע לבית עניה ביום שישי,‏ ”‏שישה ימים לפני הפסח”‏ (‏יוחנן י״ב:‏1‏)‏.‏ יום חדש (‏שבת,‏ ח׳ בניסן)‏ מתחיל עם שקיעת החמה.‏ לפיכך ישוע השלים את מסעו לפני כניסת השבת.‏ הוא לא יכול היה ללכת מיריחו בשבת — משקיעת השמש ביום שישי ועד שקיעתה בשבת — מפני שמסע כזה אסור לפי חוקי היהודים.‏ ישוע ככל הנראה הולך אל ביתו של אלעזר,‏ כפי שנהג לעשות בעבר.‏

שמעון,‏ שגם הוא מתגורר בבית עניה,‏ מזמין את ישוע ואת חבריו,‏ לרבות אלעזר,‏ לסעודה במוצאי שבת.‏ שמעון מכונה ”‏המצורע”‏,‏ אולי כי היה מצורע שישוע ריפא בעבר.‏ מרתא מגלה חריצות כהרגלה ומשרתת את האורחים.‏ מרים מקדישה תשומת לב מיוחדת לישוע,‏ והפעם בצורה המציתה ויכוח.‏

היא פותחת כלי בהט,‏ בקבוק קטן,‏ המכיל ”‏בושם יקר מאוד,‏ עשוי נרד טהור,‏ ששקל כשלוש מאות גרם”‏ (‏יוחנן י״ב:‏3‏)‏.‏ שמן זה יקר מאוד,‏ וערכו (‏300 דינר)‏ היה שווה בערך לשכר של שנת עבודה!‏ מרים יוצקת את השמן על ראשו ועל רגליו של ישוע ומנגבת את רגליו בשערותיה.‏ הניחוח הנעים של הבושם ממלא את הבית.‏

התלמידים כועסים ושואלים:‏ ”‏לָמה לבזבז כך את שמן הבושם?‏”‏ (‏מרקוס י״ד:‏4‏)‏ יהודה איש קריות מוחה ואומר:‏ ”‏מדוע לא נמכר שמן הבושם הזה בשלוש מאות דינר?‏ את הכסף אפשר היה לתת לעניים”‏ (‏יוחנן י״ב:‏5‏)‏.‏ דאגתו של יהודה אינה באמת נתונה לעניים.‏ הוא נהג לגנוב מקופת הכסף של התלמידים הנמצאת אצלו.‏

ישוע יוצא להגנתה של מרים ואומר:‏ ”‏מדוע אתם מציקים לה?‏ מעשה טוב עשתה לי.‏ העניים תמיד אתכם,‏ אבל אני לא תמיד אהיה אתכם.‏ האישה הזאת,‏ כאשר יצקה את שמן הבושם על גופי,‏ עשתה זאת כהכנה לקבורתי.‏ אמן אומר אני לכם:‏ בכל מקום ברחבי העולם שבו תוכרז הבשורה הטובה,‏ יסופר גם מה שעשתה ויזכרוה”‏ (‏מתי כ״ו:‏10–13‏)‏.‏

ישוע נמצא בבית עניה כבר יותר מיום שלם,‏ והשמועות על הגעתו התפשטו.‏ יהודים רבים באים לביתו של שמעון לא רק כדי לראות את ישוע אלא גם כדי לראות את אלעזר,‏ ”‏אשר אותו הקים [‏ישוע]‏ מן המתים”‏ (‏יוחנן י״ב:‏9‏)‏.‏ הכוהנים הראשיים נועצים ביניהם כעת איך להרוג הן את ישוע והן את אלעזר.‏ הם מסיקים שהעובדה שאלעזר שב לחיים היא הסיבה לכך שרבים מתחילים להאמין בישוע.‏ עד כמה מרושעים אותם מנהיגי דת!‏