ישוע כבר סיפר לתלמידיו משל המראה עד כמה חשוב להתמיד בתפילות (‏לוקס י״א:‏5–13‏)‏.‏ ייתכן שהוא כעת בשומרון או בגליל,‏ והוא שוב מדגיש שמן ההכרח להתמיד בתפילות מבלי לומר נואש.‏ הוא עושה כן באמצעות משל נוסף:‏

‏”‏בעיר אחת היה שופט שלא ירא את אלוהים ולא התחשב בזולת.‏ באותה עיר הייתה אלמנה שבאה אליו שוב ושוב ואמרה לו,‏ ’‏דאג שייעשה עמי צדק מול יריבי בבית המשפט’‏.‏ זמן מה סירב לעזור לה,‏ אלא שאחר כך אמר לעצמו,‏ ’‏אומנם אינני ירא את אלוהים ואינני מתחשב בזולת,‏ אך הואיל ואלמנה זו מציקה לי ללא הרף,‏ אדאג שייעשה עמה צדק,‏ כדי שלא תמשיך לבוא ולייגע אותי בתביעותיה האינסופיות’‏”‏ (‏לוקס י״ח:‏2–5‏)‏.‏

ישוע מסביר מה הלקח:‏ ”‏שמעו מה אמר השופט על אף היותו רשע!‏ והאם אלוהים לא ידאג שייעשה צדק עם בחיריו הזועקים אליו יומם ולילה,‏ בעודו נוהג עמם באורך רוח?‏”‏ (‏לוקס י״ח:‏6,‏ 7‏)‏ מה מלמד כאן ישוע על אביו?‏

ללא ספק ישוע אינו מתכוון שיהוה אלוהים דומה בדרך כלשהי לשופט הרשע.‏ הוא משתמש בניגוד כדי להבהיר את כוונתו:‏ אם אפילו שופט רשע בשר ודם נענה להפצרות עיקשות,‏ אין ספק שאלוהים יעשה כן.‏ הוא צדיק וטוב ויענה למשרתיו אם הם ימשיכו להתפלל מבלי לומר נואש.‏ דבריו של ישוע מבהירים זאת:‏ ”‏אומר אני לכם:‏ [‏אלוהים]‏ ידאג שייעשה עמם צדק מהר”‏ (‏לוקס י״ח:‏8‏)‏.‏

פשוטי העם והעניים בדרך כלל אינם זוכים לצדק,‏ ואילו בעלי השררה והעשירים מופלים לטובה.‏ אך זו אינה דרכו של אלוהים.‏ בעת המתאימה הוא ידאג לכך שהרשעים ייענשו ושמשרתיו יקבלו חיי עולם.‏

למי יש אמונה כמו זו של האלמנה?‏ כמה אנשים באמת מאמינים שאלוהים ”‏ידאג שייעשה עמם צדק מהר”‏?‏ ישוע זה עתה המחיש את הצורך להתמיד בתפילות.‏ כעת הוא שואל באשר לאמונה בכוחה של התפילה:‏ ”‏כאשר יבוא בן האדם,‏ האם ימצא אמונה כזו עלי אדמות?‏”‏ (‏לוקס י״ח:‏8‏)‏ דבריו מרמזים שאמונה כזו לא תהיה שכיחה בעת בואו של המשיח.‏

כמה ממאזיניו של ישוע מרגישים בטוחים בעצמם ובאמונתם.‏ הם משוכנעים שהם צדיקים,‏ והם בזים לאחרים.‏ לאנשים אלה מספר ישוע את המשל הבא:‏

‏”‏שני אנשים עלו אל בית המקדש להתפלל — האחד פרוש והשני מוכס.‏ נעמד הפרוש והתפלל בלבו,‏ ’‏אלוהים,‏ מודה אני לך שאינני כמו אנשים אחרים — סחטנים,‏ רשעים,‏ נואפים — וגם לא כמו המוכס הזה.‏ אני צם פעמיים בשבוע ונותן מעשר מכל מה שאני משיג’‏”‏ (‏לוקס י״ח:‏10–12‏)‏.‏

הפרושים ידועים בהפגנת צדקתם המעושה לעיני אחרים.‏ הם נוהגים כך כדי להרשים את הבריות.‏ הם גזרו על עצמם צומות קבועים,‏ כל שני וחמישי,‏ הימים שבהם השווקים הגדולים הומי אדם,‏ ולכן רבים רואים אותם.‏ הם גם מקפידים להפריש מעשרות אפילו מצמחים זעירים (‏לוקס י״א:‏42‏)‏.‏ מספר חודשים קודם לכן הם ביטאו את הבוז שהם רוחשים לפשוטי העם באמרם:‏ ”‏ההמון הזה,‏ שאינם יודעים את התורה [‏כלומר,‏ את הפרשנות של הפרושים לתורה]‏,‏ ארורים הם”‏ (‏יוחנן ז׳:‏49‏)‏.‏

ישוע ממשיך במשל:‏ ”‏לעומת זאת,‏ המוכס שעמד מרחוק אף לא העז לשאת את עיניו השמיימה,‏ אלא שב וטפח על לבו ואמר,‏ ’‏אלוהים,‏ רחם נא עליי,‏ על איש חוטא’‏”‏.‏ כן,‏ המוכס מכיר בענווה במגרעותיו.‏ ישוע מסכם:‏ ”‏אומר אני לכם:‏ האיש הזה ירד לביתו צדיק יותר מהאיש ההוא,‏ כי כל המרומם את עצמו יושפל אך המשפיל את עצמו ירומם”‏ (‏לוקס י״ח:‏13,‏ 14‏)‏.‏

באופן זה מבהיר ישוע את הצורך בגילוי ענווה.‏ זו עצה מועילה עבור תלמידיו,‏ אשר גדלו בחברה שבה הפרושים הצדקנים מדגישים את נושא המעמדות.‏ וזו עצה חשובה עבור כל ההולכים בעקבות ישוע.‏