עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

 פרק 127

נשפט על־ידי הסנהדרין,‏ ואז נלקח לפילטוס

נשפט על־ידי הסנהדרין,‏ ואז נלקח לפילטוס

מתי כ”ז:‏1–11 מרקוס ט”ו:‏1 לוקס כ”ב:‏66 עד כ”ג:‏3 יוחנן י”ח:‏28–35

  • משפט בבוקר לפני הסנהדרין

  • יהודה איש קריות מנסה לתלות את עצמו

  • ישוע נשלח לפילטוס כדי שיגזור את דינו

פטרוס התכחש לישוע שלוש פעמים,‏ וכעת הלילה עומד להסתיים.‏ חברי הסנהדרין סיימו את המשפט המבוים שלהם והתפזרו.‏ בעלות השחר של יום שישי הם מתכנסים מחדש,‏ ככל הנראה כדי לשוות מראה חוקי יותר למשפט הלילי הבלתי חוקי שניהלו.‏ ישוע מובא לפניהם.‏

שוב תובע בית הדין לדעת:‏ ”אם אתה המשיח,‏ אמור לנו”.‏ ישוע משיב:‏ ”גם אם אומר לכם,‏ לא תאמינו.‏ ואם אשאל אתכם שאלות,‏ לא תענו לי”.‏ עם זאת,‏ ישוע מצביע באומץ לב על כך שהוא זה אשר נובא עליו בדניאל ז’‏:‏13‏.‏ הוא אומר:‏ ”מעתה יֵשב בן האדם לימין גבורת אלוהים” (‏לוקס כ”ב:‏67–69;‏ מתי כ”ו:‏63‏)‏.‏

הם מתעקשים:‏ ”אם כן,‏ אתה בן אלוהים?‏” ישוע עונה להם:‏ ”אתם עצמכם אמרתם”.‏ נראה כי דבריו מהווים עילה להריגתו בעוון חילול שם אלוהים.‏ ”למה לנו עדות נוספת?‏” הם שואלים (‏לוקס כ”ב:‏70,‏ 71;‏ מרקוס י”ד:‏64‏)‏.‏ הם קושרים את ישוע ולוקחים אותו משם אל הנציב הרומי פונטיוס פילטוס.‏

ייתכן שיהודה איש קריות רואה את ישוע נלקח אל פילטוס.‏ כשיהודה מבין שנגזר דינו של ישוע,‏ הוא חש רגשי אשמה מסוימים ונתקף ייאוש.‏ אך במקום לפנות לאלוהים מתוך חרטה אמיתית,‏ הוא הולך להחזיר את 30 מטבעות הכסף.‏ יהודה אומר לכוהנים הראשיים:‏ ”חטאתי,‏ כי איש צדיק מסרתי”.‏ הם משיבים לו בקשיחות לב:‏ ”מה לנו ולזה?‏ זה עניינך שלך!‏” (‏מתי כ”ז:‏4‏)‏.‏

יהודה משליך את 30 מטבעות הכסף במקדש ומוסיף חטא על פשע כאשר הוא מנסה לרצוח את עצמו.‏ בשעה שיהודה מנסה לתלות את עצמו,‏ נראה כי הענף שאליו הוא קשר את החבל נשבר.‏ הוא נופל אל הסלעים שמתחתיו וגופו מתבקע (‏מעשי השליחים א’‏:‏17,‏ 18‏)‏.‏

אלה עדיין שעות הבוקר המוקדמות כאשר נלקח ישוע אל ארמונו של פונטיוס פילטוס.‏ אך היהודים שלוקחים אותו לשם מסרבים להיכנס פנימה.‏ הם סבורים שמגע כזה עם גויים יטמא אותם ויפסול אותם מלאכול את סעודת ה־ט”ו בניסן,‏ היום הראשון של חג המצות,‏ הנחשב לחלק מחג הפסח.‏

פילטוס יוצא החוצה ושואל אותם:‏ ”במה אתם מאשימים את האיש הזה?‏” הם עונים:‏ ”אלמלא היה האיש הזה פושע,‏ לא היינו מוסרים אותו לידיך”.‏ פילטוס אולי מרגיש שהם מנסים ללחוץ עליו,‏ ולכן אומר להם:‏ ”קחו אותו ושפטו אותו על־פי תורתכם”.‏ היהודים חושפים את כוונתם הרצחנית ומשיבים:‏ ”אין לנו סמכות להמית איש” (‏יוחנן י”ח:‏29–31‏)‏.‏

למעשה,‏ אם הם יהרגו את ישוע במהלך חג הפסח,‏ הדבר ככל הנראה יעורר מהומה בעם.‏ אבל אם הם יצליחו לגרום לרומאים להוציא את ישוע להורג באשמה פוליטית כלשהי (‏דבר שיש בסמכותם של הרומאים לעשות)‏ יוכלו יהודים אלה להתנער מאחריות לפני העם.‏

מנהיגי הדת אינם מספרים לפילטוס שהם הרשיעו את ישוע בעוון חילול שם אלוהים.‏ הם כעת בודים האשמות אחרות:‏ ”האיש הזה [1] מדיח את עמנו למרי,‏ [2] אוסר לשלם מסים לקיסר [3] ואומר על עצמו שהוא משיח,‏ כלומר מלך” (‏לוקס כ”ג:‏2‏)‏.‏

כנציג רומא יש לפילטוס סיבה לדאגה לנוכח הטענה שישוע מתיימר להיות מלך.‏ לכן פילטוס חוזר אל הארמון,‏ קורא אליו את ישוע ושואל אותו:‏ ”אתה מלך היהודים?‏” במילים אחרות,‏ ’‏האם הפרת את חוקי האימפריה על־ידי כך שהכרזת על עצמך שאתה מלך המתנגד לקיסר?‏’‏ ישוע אולי רוצה לברר כמה פילטוס כבר שמע עליו,‏ ולכן אומר:‏ ”האם אתה אומר זאת כי אתה חושב כך,‏ או האם אחרים סיפרו לך עליי?‏” (‏יוחנן י”ח:‏33,‏ 34‏)‏.‏

פילטוס טוען שהוא אינו מכיר את העובדות לגבי ישוע,‏ אך הוא מראה שהוא מעוניין לדעת אותן.‏ הוא משיב:‏ ”וכי יהודי אני?‏” ומוסיף:‏ ”הרי עמך והכוהנים הראשיים מסרו אותך לידיי.‏ מה עשית?‏” (‏יוחנן י”ח:‏35‏)‏.‏

ישוע אינו מנסה לחמוק מן הסוגיה המרכזית — מלוכה.‏ תשובתו ללא ספק מפתיעה מאוד את הנציב פילטוס.‏