עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

האם התורה שניתנה לעם ישראל הייתה צודקת והוגנת?‏

האם התורה שניתנה לעם ישראל הייתה צודקת והוגנת?‏

לפני מספר שנים התרחשו שני מקרים שבהם גזרו בתי משפט פליליים במדינה מערבית עונש מוות באשמת רצח על סמך ראיות מוטעות. כאשר גילו שהראיות היו שגויות, עבדו עורכי הדין במרץ כדי להביא לשחרורו של אחד המורשעים. אך גם הפרקליט הטוב ביותר לא יכול היה לעשות דבר עבור המורשע האחר — הוא כבר הוצא להורג.‏

עיוותי דין עלולים להתרחש בכל מערכת משפטית, ולכן ניתנה במקרא המצווה: ”צדק צדק תרדוף” (‏דברים ט”ז:20‏). כאשר שופטים פועלים על־פי צו זה, הדבר משרת את טובת הציבור. תודות לתורה שנתן אלוהים לעם ישראל, הייתה להם מערכת משפטית המבוססת על הגינות ואי־משוא פנים. הבה נבחן כמה ממאפייני התורה על מנת לראות אם אכן ”כל דרכיו [של אלוהים] משפט”, כלומר צדק (‏דברים ל”ב:4‏).‏

שופטים ”חכמים ונבונים וידועים”‏

כאשר אנשים כשירים, הגונים ולא־מושחתים משמשים כשופטים, הדבר פועל לטובת הכול. על־פי התורה, הייתה חשיבות עליונה למינוי שופטים כאלה. בתחילת נדודיהם של בני ישראל במדבר נצטווה משה למנות ”אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע” שישמשו כשופטים (‏שמות י”ח:21, 22‏). ארבעים שנה לאחר מכן הוא שוב הבהיר עד כמה חשוב ש”אנשים חכמים ונבונים וידועים [מנוסים]” ישפטו את העם (‏דברים א’:13–17‏).‏

בחלוף מאות שנים ציווה יהושפט * מלך יהודה על השופטים: ”ראו מה אתם עושים, כי לא לאדם תשפטו, כי ליהוה; ועִמכם [הוא] בדבר משפט. ועתה יהי פחד יהוה עליכם. שמרו ועשו, כי אין עם יהוה אלוהינו עוולה ומשוא פנים ומיקח שוחד” (‏דברי הימים ב’. י”ט:6, 7‏). בכך הזכיר המלך לשופטים שאם יטו את הדין בשל דעות קדומות או תאוות בצע, אלוהים יראה בהם אחראים לכל עוול שייגרם בעקבות כך.‏

כאשר שופטי ישראל פעלו על־פי סטנדרטים נעלים אלה, בני העם חשו בטוחים ומוגנים. תורת אלוהים גם כללה מערכת של עקרונות שסייעו לשופטים לפסוק בצורה הוגנת, גם במקרים מורכבים מאוד. מה הם כמה מן העקרונות הללו?‏

עקרונות שהביאו לפסיקות הוגנות

אף־על־פי שמי שנבחרו לשמש כשופטים נדרשו להיות אנשים נבונים וכשירים, הם לא היו צריכים להסתמך רק על יכולותיהם וחוכמתם בעת מילוי תפקידם. יהוה אלוהים העניק להם עקרונות וקווים מנחים שסייעו להם לפסוק נכונה. להלן מספר הדרכות שניתנו לשופטים מקרב בני ישראל.‏

לערוך בדיקה מקיפה. באמצעות משה הורה אלוהים לשופטים בעם ישראל: ”שמוע בין אחיכם, ושפטתם צדק” (‏דברים א’:16‏). שופטים יכולים לפסוק בצורה הוגנת רק אם נמצאות בידיהם כל העובדות הנוגעות למקרה. זו הסיבה שאלוהים הורה לכל  מי שנתמנה לטפל בעניינים משפטיים: ”ודרשת וחקרת ושאלת היטב”. השופטים נדרשו לוודא שדבר העבירה הוא ”אמת [ו]נכון” לפני שהמשיכו בהליכים (‏דברים י”ג:15; י”ז:4‏).‏

לשמוע את דברי העדים. עדותם של העדים הייתה חיונית לחקירה. אחת מדרישות התורה הייתה: ”לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת, בכל חטא אשר יחטא. על־פי שני עדים או על־פי שלושה עדים יקום דבר” (‏דברים י”ט:15‏). כמו כן, התורה ציוותה על העדים: ”לא תישא שֵמע שווא, אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס” (‏שמות כ”ג:1‏).‏

לוודא שהעדים דוברים אמת. העונש על מתן עדות שקר במשפט שימש אזהרה רבת־עוצמה עבור כל המעורבים בעניין. בתורה נאמר: ”ודרשו השופטים היטב, והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו. ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, וביערת הרע מקרבך” (‏דברים י”ט:18, 19‏). לפיכך אם אדם שיקר בבית משפט במטרה לקבל את ירושתו של אחר, היה עליו לשלם סכום השווה לזה של הירושה. אם הוא שיקר כדי להביא למותו של אדם חף מפשע, הוא סיכן בכך את חייו שלו. חוק זה היווה גורם מרתיע חזק מפני מסירת עדות שקר.‏

לשפוט ללא משוא פנים. לאחר שהיו ברשותם כל הראיות, היו צריכים השופטים לשקול את כל העובדות לעומק כדי להגיע להכרעה. במיוחד בשלב זה היה עליהם להתייחס בכובד ראש להנחיה הבאה מתוך התורה: ”לא תישא פני דל, ולא תהדר פני גדול. בצדק תשפוט עמיתך” (‏ויקרא י”ט:15‏). פסיקותיהם של השופטים תמיד היו צריכות להתבסס על עובדות מוצקות ולא על המראה  החיצוני או המעמד החברתי של המעורבים במשפט.‏

העקרונות הברורים הללו אומנם ניתנו לעם ישראל לפני אלפי שנים כחלק מהתורה, אך הם יכולים להועיל גם לשופטים בימינו. כאשר פועלים על־פי העקרונות הללו, ניתן למנוע עוולות משפטיות ועיוותי דין.‏

כאשר פועלים על־פי העקרונות שבתורת אלוהים, ניתן למנוע עיוותי דין

חוקי הצדק של אלוהים והתועלת שבצדם

משה הפנה את השאלה הבאה לבני ישראל: ”מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזאת אשר אנוכי נותן לפניכם היום?” (‏דברים ד’:8‏) אף עם אחר לא קיבל קובץ חוקים נעלים כאלה. תחת שלטונו של שלמה המלך, שבצעירותו עשה מאמצים למלא אחר תורת יהוה, בני העם ’ישבו לבטח’ ונהנו משלום ושגשוג, כשהם ”אוכלים ושותים ושמחים” (‏מלכים א’. ד’:20; ה’:5‏).‏

למרבה הצער, לימים פנה עם ישראל עורף לאלוהיו. באמצעות הנביא ירמיהו הכריז אלוהים: ”בדבר יהוה מאסו, וחוכמת מה להם?” (‏ירמיהו ח’:9‏) כתוצאה מכך הפכה ירושלים ל’עיר דמים’ המלאה ב’תועבות’. בסופו של דבר היא נחרבה ונותרה שוממה במשך 70 שנה (‏יחזקאל כ”ב:2;‏ ירמיהו כ”ה:11‏).‏

הנביא ישעיהו חי באחת התקופות הקשות בהיסטוריה של עם ישראל. לאור כל מה שראה בתקופת חייו, הוא הגיע למסקנה חשובה באשר ליהוה אלוהים ותורתו: ”כאשר משפטיך לארץ, צדק למדו יושבי תבל” (‏ישעיהו כ”ו:9‏).‏

ישעיהו ודאי התמלא שמחה כאשר ניבא בהשראת אלוהים על שלטונו של ישוע המלך המשיח. הוא כתב: ”לא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אוזניו יוכיח. ושפט בצדק דלים, והוכיח במישור לענווי ארץ” (‏ישעיהו י”א:3, 4‏). איזה עתיד נפלא מצפה לכל מי שיהיו נתיניו של המלך המשיח העומד בראשה של מלכות אלוהים (‏מתי ו’:10‏).‏

^ ס' 6 משמעות השם ”יהוה הוא שופט”.‏