מתי 5‏:1‏-48

ה  כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַהֲמוֹנִים עָלָה בְּמַעֲלֵה הָהָר,‏ וְאַחֲרֵי שֶׁהִתְיַשֵּׁב נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו.‏  אָז פָּתַח אֶת פִּיו וְהֵחֵל לְלַמֵּד אוֹתָם בְּאָמְרוֹ:‏  ‏”אַשְׁרֵי הַמְּשַׁוְּעִים לִדְבָרִים רוּחָנִיִּים,‏* כִּי לָהֶם שַׁיֶּכֶת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‏  ‏”אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים,‏ כִּי הֵם יְנֻחֲמוּ.‏  ‏”אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים,‏* כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ.‏  ‏”אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לִצְדָקָה,‏ כִּי הֵם יִשְׂבְּעוּ.‏  ‏”אַשְׁרֵי הָרַחְמָנִים,‏ כִּי הֵם יְרֻחֲמוּ.‏  ‏”אַשְׁרֵי טְהוֹרֵי הַלֵּב,‏ כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים.‏  ‏”אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם,‏ כִּי הֵם יִקָּרְאוּ בְּנֵי אֱלֹהִים.‏ 10  ‏”אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצְּדָקָה,‏ כִּי לָהֶם שַׁיֶּכֶת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‏ 11  ‏”אַשְׁרֵיכֶם אִם יְחָרְפוּ וְיִרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְיַעֲלִילוּ עֲלֵיכֶם כָּל מִינֵי עֲלִילוֹת שֶׁקֶר מְרֻשָּׁעוֹת בִּגְלָלִי.‏ 12  שִׂמְחוּ וְעִלְזוּ מְאוֹד,‏ כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם,‏ שֶׁהֲרֵי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵיכֶם.‏ 13  ‏”אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ,‏ אֲבָל אִם תֹּאבַד לַמֶּלַח מְלִיחוּתוֹ,‏ כֵּיצַד תֻּחְזַר לוֹ?‏ הוּא לֹא יוֹעִיל עוֹד לְשׁוּם דָּבָר כִּי אִם לִהְיוֹת מֻשְׁלָךְ הַחוּצָה וְלִהְיוֹת מִרְמָס לְרַגְלֵי הַבְּרִיּוֹת.‏ 14  ‏”אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם.‏ עִיר הַשּׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר.‏ 15  אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וּמְכַסִּים אוֹתָהּ בְּסַל* אֶלָּא שָׂמִים אוֹתָהּ עַל כַּן,‏ וְהִיא מְאִירָה עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת.‏ 16  כָּךְ יָאִיר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם,‏ כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.‏ 17  ‏”אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְמוֹטֵט אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים.‏ לֹא בָּאתִי לְמוֹטֵט כִּי אִם לְקַיֵּם;‏ 18  אָמֵן* אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי גַּם אִם יַחְלְפוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ,‏ לֹא יַחְלְפוּ יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְגַּשֵּׁם הַכֹּל.‏ 19  לָכֵן כָּל הַמֵּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלּוּ וּמְלַמֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת לַעֲשׂוֹת כֵּן,‏ קָטָן יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‏* וְכָל הַמְּקַיֵּם אוֹתָן וּמְלַמֵּד אוֹתָן,‏ גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‏* 20  אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם:‏ אִם לֹא תִּהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים,‏ לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‏ 21  ‏”שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לְאַנְשֵׁי קֶדֶם:‏ ’‏לֹא תִּרְצַח,‏* וְכָל הָרוֹצֵחַ יוּבָא בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין’‏.‏ 22  אַךְ אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁכָּל הַמַּמְשִׁיךְ לִכְעֹס עַל אָחִיו יוּבָא בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין;‏ הַפּוֹנֶה לְאָחִיו בְּמִלַּת גְּנַאי חֲרִיפָה יוּבָא בִּפְנֵי בֵּית הַדִּין הָעֶלְיוֹן,‏* וְהָאוֹמֵר,‏ ’‏אֱוִיל נִתְעָב!‏’‏ יִהְיֶה בְּסַכָּנַת אֵשׁ גֵּיהִנּוֹם.‏* 23  ‏”לָכֵן אִם תָּבִיא אֶת קָרְבָּנְךָ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁם תִּזָּכֵר כִּי לְאָחִיךָ דָּבָר נֶגְדְּךָ,‏ 24  עֲזֹב אֶת קָרְבָּנְךָ לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְלֵךְ מִשָּׁם.‏ תְּחִלָּה הִתְפַּיֵּס עִם אָחִיךָ,‏ וְאַחַר כָּךְ בְּשׁוּבְךָ הַקְרֵב אֶת קָרְבָּנְךָ.‏ 25  ‏”הִזְדָּרֵז לְיַשֵּׁב אֶת הַסִּכְסוּךְ עִם הַתּוֹבֵעַ אוֹתְךָ לְדִין בְּעוֹדְךָ עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּית הַדִּין,‏ פֶּן יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹפֵט,‏ וְהַשּׁוֹפֵט יִמְסֹר אוֹתְךָ לִמְשָׁרֵת בֵּית הַדִּין וְתֻשְׁלַךְ לְבֵית הַסֹּהַר.‏ 26  אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ:‏ לֹא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם הַכֹּל עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה.‏ 27  ‏”שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר:‏ ’‏לֹא תִּנְאַף’‏.‏* 28  אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁכָּל הַמִּתְבּוֹנֵן מְמֻשָּׁכוֹת בְּאִשָּׁה מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה אֵלֶיהָ,‏ כְּבָר נָאַף עִמָּהּ בְּלִבּוֹ.‏ 29  אִם עֵינְךָ הַיְּמָנִית מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ,‏ עֲקֹר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ,‏ כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵיבָרֶיךָ מִשֶּׁיֻּשְׁלַךְ כָּל גּוּפְךָ לְגֵיהִנּוֹם.‏ 30  וְאִם יָדְךָ הַיְּמָנִית מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ,‏ כְּרֹת אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ,‏ כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵיבָרֶיךָ מִשֶּׁיֻּשְׁלַךְ כָּל גּוּפְךָ לְגֵיהִנּוֹם.‏ 31  ‏”עוֹד נֶאֱמַר:‏ ’‏כָּל הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יִתֵּן לָהּ גֵּט’‏.‏ 32  אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁכָּל הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא עַל דְּבַר זְנוּת,‏* מַעֲמִיד אוֹתָהּ בְּסַכָּנַת נִאוּף,‏ וְכָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַגְּרוּשָׁה,‏ נוֹאֵף.‏ 33  ‏”עוֹד שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לְאַנְשֵׁי קֶדֶם:‏ ’‏אַל תָּפֵר אֶת שְׁבוּעָתְךָ אֶלָּא שַׁלֵּם נְדָרֶיךָ לִיהֹוָה’‏.‏ 34  אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם לֹא לְהִשָּׁבַע כְּלָל;‏ לֹא בַּשָּׁמַיִם,‏ כִּי כִּסֵּא אֱלֹהִים הֵם;‏ 35  לֹא בָּאָרֶץ,‏ כִּי הֲדוֹם רַגְלָיו הִיא;‏ לֹא בִּירוּשָׁלַיִם,‏ שֶׁהֲרֵי עִירוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הִיא.‏ 36  גַּם בְּרֹאשְׁךָ אַל תִּשָּׁבַע,‏ כִּי אֵינְךָ יָכוֹל לַהֲפֹךְ שַׂעֲרָה אַחַת לִלְבָנָה אוֹ לִשְׁחוֹרָה.‏ 37  יְהֵא הַ’‏כֵּן’‏ שֶׁלָּכֶם כֵּן,‏ וְהַ’‏לֹּא’‏ לֹא;‏ יוֹתֵר מִזֶּה מִן הָרָשָׁע הוּא.‏ 38  ‏”שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר:‏ ’‏עַיִן תַּחַת עַיִן וְשֵׁן תַּחַת שֵׁן’‏.‏* 39  אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:‏ אַל תִּלָּחֵם בְּעוֹשֵׂה הָרַע;‏ אַדְרַבָּה,‏ הַסּוֹטֵר לְךָ עַל הַלֶּחִי הַיְּמָנִית,‏ הַפְנֵה אֵלָיו גַּם אֶת הָאַחֶרֶת.‏ 40  מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְבֹּעַ אוֹתְךָ לְדִין וְלָקַחַת אֶת כֻּתָּנְתְּךָ,‏ תֵּן לוֹ גַּם אֶת מְעִילְךָ,‏ 41  וְאִם בַּעַל סַמְכוּת מְאַלֵּץ אוֹתְךָ לַעֲבֹד בְּשֵׁרוּתוֹ וְלָלֶכֶת אִתּוֹ מִיל אֶחָד,‏ לֵךְ אִתּוֹ שְׁנַיִם.‏ 42  תֵּן לַמְּבַקֵּשׁ מִמְּךָ,‏ וְאַל תְּסָרֵב לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִלְווֹת מִמְּךָ.‏* 43  ‏”שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר:‏ ’‏אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אוֹיֶבְךָ’‏.‏ 44  אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:‏ הַתְמִידוּ לֶאֱהֹב אֶת אוֹיְבֵיכֶם וּלְהִתְפַּלֵּל בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם;‏ 45  כָּךְ תּוֹכִיחוּ שֶׁאַתֶּם בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם,‏ כִּי הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים.‏ 46  הֵן אִם אוֹהֲבִים אַתֶּם רַק אֶת אוֹהֲבֵיכֶם,‏ מָה שְׂכַרְכֶם?‏ הֲלֹא גַּם הַמּוֹכְסִים* עוֹשִׂים זֹאת.‏ 47  וְאִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים רַק בִּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם,‏ מָה הַמְּיֻחָד שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים?‏ הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִים עוֹשִׂים זֹאת.‏ 48  לָכֵן עֲלֵיכֶם לִהְיוֹת מֻשְׁלָמִים,‏* כְּפִי שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מֻשְׁלָם הוּא.‏

הערות שוליים

או,‏ ”המודעים לצורכם הרוחני”.‏
ראה ערך ”ענווה” במונחון‏.‏
כלי ששימש למדידת נפח של גרעיני תבואה.‏
ישוע השתמש תכופות במילה ”אמן” כדי להדגיש שדבריו הם אמת לאמיתה ומהימנים.‏
כלומר,‏ אינו ראוי להיכנס למלכות.‏
כלומר,‏ ראוי להיכנס למלכות.‏
או,‏ ”הסנהדרין”.‏
ראה נספח 9‏.‏
ראה נספח 4‏.‏
כלומר,‏ ללוות ללא ריבית.‏
המוכסים היו בזויים בעיני בני עמם.‏
או,‏ ”שלמים”.‏