מלכים א׳‏ 5‏:1‏-18

  • המלך חירם מספק חומרי בנייה ‏(‏1–12‏)‏

  • העובדים שגייס שלמה ‏(‏13–18‏)‏

ה  כַּאֲשֶׁר שָׁמַע חִירָם מֶלֶךְ צוֹר שֶׁשְּׁלֹמֹה נִמְשַׁח לְמֶלֶךְ בִּמְקוֹם אָבִיו,‏ שָׁלַח אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה,‏ כִּי חִירָם תָּמִיד הָיָה יְדִידוֹ שֶׁל דָּוִד.‏*  בִּתְגוּבָה שָׁלַח שְׁלֹמֹה לוֹמַר לְחִירָם:‏  ‏”אַתָּה יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁדָּוִד אָבִי לֹא יָכוֹל הָיָה לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָיו בְּשֶׁל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁהָיוּ נֶגְדּוֹ מִסָּבִיב,‏ עַד אֲשֶׁר שָׂם יְהֹוָה אֶת אוֹיְבָיו תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו.‏  אַךְ כָּעֵת נָתַן לִי יְהֹוָה אֱלֹהַי מְנוּחָה מִסָּבִיב.‏ אֵין לִי אַף מִתְנַגֵּד,‏* וְשׁוּם דָּבָר רַע אֵינוֹ קוֹרֶה.‏  לָכֵן בְּכַוָּנָתִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהַי,‏ כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ יְהֹוָה לְדָוִד אָבִי,‏ בְּאָמְרוֹ:‏ ’‏בִּנְךָ אֲשֶׁר אָשִׂים בִּמְקוֹמְךָ עַל כִּסַּאֲךָ,‏ הוּא יִבְנֶה אֶת הַבַּיִת לִשְׁמִי’‏.‏  כָּעֵת צַוֵּה עַל אֲנָשֶׁיךָ לִכְרֹת לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן.‏ עֲבָדַי יַעַבְדוּ יַחַד עִם עֲבָדֶיךָ,‏ וְאֶתֵּן שָׂכָר לַעֲבָדֶיךָ לְפִי הַמְּחִיר שֶׁתִּקְבַּע,‏ כִּי אַתָּה מוּדָע לְכָךְ שֶׁאִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִכְרֹת עֵצִים כְּמוֹ הַצִּידוֹנִים”.‏  כַּאֲשֶׁר שָׁמַע חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה,‏ שָׂמַח מְאוֹד וְאָמַר:‏ ”בָּרוּךְ יְהֹוָה הַיּוֹם,‏ כִּי נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם לִמְלֹךְ עַל הָעָם הַגָּדוֹל* הַזֶּה!‏”  וְחִירָם שָׁלַח לוֹמַר לִשְׁלֹמֹה:‏ ”שָׁמַעְתִּי אֶת הַמֶּסֶר אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי.‏ אֶעֱשֶׂה כְּכָל חֶפְצְךָ וַאֲסַפֵּק לְךָ עֲצֵי אֶרֶז וַעֲצֵי עַרְעָר.‏  עֲבָדַי יוֹרִידוּ אוֹתָם מִלְּבָנוֹן אֶל הַיָּם,‏ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אוֹתָם לְדוֹבְרוֹת* אֲשֶׁר יֻעַבְרוּ דֶּרֶךְ הַיָּם עַד הַמָּקוֹם שֶׁתֹּאמַר לִי.‏ שָׁם אֲפָרֵק אוֹתָן,‏ וְאַתָּה תּוּכַל לָשֵׂאת אֶת הָעֵצִים מִשָּׁם.‏ בִּתְמוּרָה תְּסַפֵּק לִי אֶת הַמָּזוֹן אֲשֶׁר אֲבַקֵּשׁ לְבֵיתִי”.‏ 10  וְחִירָם סִפֵּק אֶת כָּל עֲצֵי הָאֶרֶז וַעֲצֵי הָעַרְעָר שֶׁחָפַץ שְׁלֹמֹה.‏ 11  וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר* חִטִּים כְּמָזוֹן לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן זַיִת מְשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר.‏* זֶה מָה שֶׁנָּתַן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְּשָׁנָה.‏ 12  וִיהֹוָה הֶעֱנִיק לִשְׁלֹמֹה חָכְמָה,‏ כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ.‏ וְהָיָה שָׁלוֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה,‏ וּשְׁנֵיהֶם כָּרְתוּ בְּרִית.‏* 13  וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה גִּיֵּס אֲנָשִׁים לַעֲבוֹדוֹת כְּפִיָּה מִכָּל יִשְׂרָאֵל;‏ שְׁלוֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גֻּיְּסוּ.‏ 14  הוּא שָׁלַח אוֹתָם אֶל הַלְּבָנוֹן בְּמִשְׁמָרוֹת שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בְּכָל חֹדֶשׁ.‏ הֵם שָׁהוּ חֹדֶשׁ אֶחָד בַּלְּבָנוֹן וּשְׁנֵי חֳדָשִׁים בְּבֵיתָם;‏ וַאֲדֹנִירָם הָיָה מֻפְקָד עַל הַמְּגֻיָּסִים לַעֲבוֹדוֹת הַכְּפִיָּה.‏ 15  לִשְׁלֹמֹה הָיוּ שִׁבְעִים אֶלֶף פּוֹעֲלִים פְּשׁוּטִים* וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חוֹצְבֵי אֲבָנִים בֶּהָרִים,‏ 16  מִלְּבַד שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת הַנִּצָּבִים הָאַחְרָאִים שֶׁל שְׁלֹמֹה,‏ אֲשֶׁר שֵׁרְתוּ כִּמְנַהֲלֵי עֲבוֹדָה כְּדֵי לְהַשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה.‏ 17  בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ הֵם חָצְבוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת,‏ אֲבָנִים יְקָרוֹת,‏ לְהַנָּחַת יְסוֹד הַבַּיִת בְּאַבְנֵי גָּזִית.‏* 18  וּבוֹנָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה וּבוֹנָיו שֶׁל חִירָם וְהַגִּבְלִים עִבְּדוּ אֶת הָאֲבָנִים,‏ וְהֵם הֵכִינוּ אֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים כְּדֵי לִבְנוֹת אֶת הַבַּיִת.‏

הערות שוליים

או ”תמיד אהב את דוד”.‏
נה״מ,‏ ”אין שטן”.‏
או ”הרב”.‏
או ”רפסודות”.‏
כור היה מידת נפח השווה ל־220 ליטר.‏
נה״מ,‏ ”שמן כתית [כתוש]”.‏
או ”עשו חוזה”.‏
או ”סבלים”.‏
או ”אבנים מסותתות”.‏