מדוע יש כיום כל כך הרבה תרגומים שונים למקרא?‏ האם לדעתך הם מסייעים להבנת המקרא או מהווים לה מכשול?‏ בחינת מקורותיהם תסייע לך להעריך אותם בחוכמה.‏

ראשית,‏ נראה מי כתב את המקרא במקור ומתי.‏

המקרא המקורי

ניתן לחלק את המקרא לשני חלקים.‏ החלק הראשון מורכב מ־39 ספרים המכילים את ”‏דבריו הקדושים של אלוהים”‏ (‏רומים ג׳:‏2‏)‏.‏ אלוהים השרה מרוח קודשו על אנשים נאמנים,‏ ואלו כתבו את הספרים הללו לאורך תקופה ארוכה – כ־100,‏1 שנה מ־1513 לפה״ס ועד זמן מה אחרי 443 לפה״ס.‏ הם כתבו בעיקר בעברית,‏ ולכן חלק זה מכונה כתבי־הקודש העבריים,‏ הידועים גם כתנ״ך.‏

החלק השני מורכב מ־27 ספרים הנכללים גם הם ב”‏דבר אלוהים”‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏13‏)‏.‏ תלמידיו הנאמנים של ישוע המשיח כתבו בהשראת רוח אלוהים את הספרים הללו לאורך תקופה קצרה בהרבה של כ־60 שנה,‏ בערך מ־41 לספירה עד 98 לספירה.‏ הם כתבו בעיקר ביוונית,‏ ולכן חלק זה מכונה כתבי־הקודש היווניים,‏ הידועים גם כברית החדשה.‏

יחדיו מהווים 66 ספרים אלה,‏ שנכתבו בהשראה,‏ את המקרא השלם – מסרו של אלוהים עבור האנושות.‏ אך מדוע הוכנו מספר תרגומים בשפות שונות?‏ להלן שלוש סיבות בסיסיות.‏

• לאפשר לאנשים לקרוא את המקרא בשפת אמם.‏

• להסיר טעויות שנפלו בידי מעתיקים וכך לשחזר את הטקסט המקראי המקורי.‏

• לעדכן את השפה הארכאית.‏

ראה כיצד השפיעו הגורמים הללו על שני תרגומים מוקדמים.‏

 תרגום השבעים ליוונית

כ־300 שנה לפני תקופת ישוע,‏ החלו למדנים יהודים לתרגם את כתבי־הקודש העבריים לשפה אחרת – יוונית.‏ תרגום זה נודע כתרגום השבעים ליוונית.‏ מדוע הוכן התרגום?‏ במטרה לעזור ליהודים רבים,‏ אשר בזמנים הללו דיברו יוונית ולא עברית,‏ להישאר קרובים ל”‏כתבים הקדושים”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏15‏)‏.‏

תרגום השבעים גם סייע למיליוני נוכרים דוברי יוונית להכיר את הכתוב במקרא.‏ כיצד?‏ ”‏מאמצע המאה הראשונה”‏,‏ מסביר פרופסור וו.‏ פ.‏ הווארד,‏ ”‏הוא הפך למקרא של הקהילה המשיחית,‏ ששליחיה הלכו מבית כנסת אחד למשנהו בעודם ’‏מוכיחים מתוך כתבי־הקודש שהמשיח הוא ישוע’‏”‏ (‏מעשי השליחים י״ז:‏3,‏ 4;‏ כ׳:‏20‏)‏.‏ זוהי אחת הסיבות שבגללן עד מהרה יהודים רבים ”‏איבדו עניין בתרגום השבעים”‏,‏ לדברי החוקר המקראי פ.‏ פ.‏ ברוס.‏

תלמידיו של ישוע קיבלו בהדרגתיות את הספרים המרכיבים את כתבי־הקודש היווניים ואגדו אותם עם תרגום השבעים של כתבי־הקודש העבריים.‏ אוסף זה הפך למקרא השלם המצוי בידינו כיום.‏

הוולגטה הלטינית

כ־300 שנה אחרי שהושלמה כתיבת המקרא,‏ הפיק הלמדן הדתי הירונימוס תרגום מקרא ללטינית,‏ שלימים נודע כוולגטה הלטינית.‏ הואיל ותרגומים לטיניים שונים כבר היו זמינים,‏ מדוע היה צורך בתרגום חדש?‏ הירונימוס רצה לתקן מצבים כגון ”‏תרגום שגוי,‏ טעויות בולטות וכן תוספות והשמטות לא־רצויות”‏,‏ נאמר באנציקלופדיה הבינלאומית הסטנדרטית למקרא (‏אנג׳)‏.‏

הירונימוס תיקן רבות מהטעויות הללו.‏ אך עם הזמן ביצעו רשויות הכנסייה את המחדל הגדול מכול – הן הכריזו על הוולגטה הלטינית כתרגום המקרא היחיד שקיבל את אישורן,‏ וכך נשאר המצב במשך מאות שנים.‏ במקום לסייע לאנשים מן השורה להבין את המקרא,‏ הפכה אותו הוולגטה לספר סתום מכיוון שלימים הלטינית כבר לא הייתה שגורה בפיה של מרבית האוכלוסייה.‏

 יותר ויותר תרגומים חדשים

במרוצת השנים הללו המשיכו אנשים להכין תרגומים נוספים של המקרא – כגון הפשיטתא הסורית הידועה,‏ בה החלו להשתמש בצורה נרחבת במאה החמישית לספירה.‏ אך רק במאה ה־14 נעשו מאמצים מחודשים להנגיש את כתבי־הקודש לאנשים מן השורה בשפתם.‏

היה זה באנגליה בסוף המאה ה־14 כאשר הפיק ג׳ון ויקליף מקרא באנגלית,‏ שפה שאנשי ארצו יכלו להבין,‏ וכך החל בתהליך ההתנתקות מאחיזת השפה המתה.‏ לא חלף זמן רב וטכניקת ההדפסה של יוהן גוטנברג אפשרה לחוקרי מקרא להפיק ולהפיץ תרגומים חדשים של המקרא בשפות חיות רבות ברחבי אירופה.‏

לאחר שהוכנו עוד ועוד תרגומים בשפה האנגלית,‏ היו שהטילו ספק בצורך בתרגומים שונים באותה שפה.‏ הכומר האנגלי ג׳ון לואיס בן המאה ה־18 כתב:‏ ”‏השפה מתיישנת והופכת ללא־מובנת,‏ ולכן חיוני לבחון תרגומים ישנים ולהתאימם לשפה המדוברת כך שיובנו על־ידי הדור הנוכחי”‏.‏

כיום נמצאים חוקרי המקרא בעמדה טובה יותר מתמיד לבחון תרגומים ישנים.‏ יש להם הבנה ברורה בהרבה על שפות המקרא העתיקות,‏ ויש ברשותם כתבי־יד מקראיים עתיקים בעלי ערך רב שהתגלו בשנים האחרונות.‏ כתבים אלה עוזרים לקבוע ביתר דיוק מהו הטקסט המקורי של המקרא.‏

לכן להפקת תרגומי מקרא חדשים יש ערך רב.‏ כמובן,‏ יש מקום לזהירות בנוגע לכמה מהם.‏ a אך כאשר מתרגמים מפיקים תרגום מקרא חדש מתוך אהבה כנה לאלוהים,‏ מלאכתם יכולה להועיל לנו עד מאוד.‏