עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

שאלות של קוראים

שאלות של קוראים

מהי עמדת המקרא על שבועות?‏

שבועה מוגדרת כ”‏הצהרה של אדם שהדברים שהוא אומר הם אמת או שאכן בכוונתו לקיים את שהבטיח.‏.‏.‏ התחייבות שאדם מקבל על עצמו בליווי הזכרת שם האלוהות”‏.‏ שבועה יכולה להיאמר בעל־פה או בכתב.‏

יכול להיות שיש כאלה שחושבים שזה פסול להישבע מפני שישוע אמר:‏ ”‏לא להישבע כלל.‏.‏.‏ יהא ה’‏כן’‏ שלכם כן,‏ וה’‏לא’‏ לא;‏ יותר מזה מן הרָשע הוא”‏ (‏מתי ה׳:‏33–37‏)‏.‏ ישוע,‏ כמובן,‏ ידע שבמצבים מסוימים תורת משה דרשה להישבע ושמשרתי אלוהים נאמנים אכן נשבעו (‏בר׳ י״ד:‏22,‏ 23;‏ שמ׳ כ״ב:‏10,‏ 11‏)‏.‏ הוא גם ידע שיהוה עצמו נשבע (‏עב׳ ו׳:‏13–17‏)‏.‏ לכן ישוע לא התכוון שאסור לנו להישבע אף פעם,‏ אלא הזהיר מפני אמירת שבועות על דברים שוליים או חסרי משמעות.‏ אנחנו צריכים לראות בקיום ההבטחות שלנו מחויבות קדושה.‏ עלינו להתכוון למה שאנחנו אומרים.‏

אבל מה עליך לעשות אם מבקשים ממך להישבע?‏ ראשית,‏ ודא שאתה יכול לקיים את השבועה שלך.‏ אם אתה לא בטוח,‏ עדיף שלא תישבע.‏ דבר־אלוהים מזהיר:‏ ”‏מוטב שלא תידור משתידור ולא תשלם”‏ (‏קהלת ה׳:‏5‏)‏.‏ שנית,‏ בחן עקרונות מקראיים שנוגעים לשבועה,‏ ואז פעל בהתאם למצפונך המודרך.‏ שים לב לעקרונות המקראיים הבאים:‏

חלק מהשבועות אינן מנוגדות לרצון אלוהים.‏ לדוגמה,‏ עדי־יהוה מחליפים נדרים כשהם מתחתנים.‏ הנדרים האלה הם סוג של שבועה.‏ החתן והכלה נודרים את נדרי הנישואין שלהם לפני אלוהים ועדי ראייה.‏ הם מבטיחים שהם יאהבו,‏ יוקירו ויכבדו זה את זה ”‏למשך כל תקופת [‏חייהם]‏ יחדיו על האדמה”‏.‏ (‏זוגות אחרים אולי לא אומרים בדיוק את אותן מילים,‏ אבל הם עדיין נודרים נדר לפני אלוהים.‏)‏ לאחר מכן מכריזים עליהם כבעל ואישה,‏ וקשר הנישואין שלהם נועד להימשך לכל החיים (‏בר׳ ב׳:‏24;‏ קור״א ז׳:‏39‏)‏.‏ זהו סידור ראוי,‏ הולם,‏ והוא תואם את רצון אלוהים.‏

חלק מהשבועות מנוגדות לרצון אלוהים.‏ משיחי אמיתי לא יישבע להילחם למען ארצו או להתכחש לאמונתו באלוהים,‏ שהרי כך הוא יפר את מצוותיו של אלוהים.‏ המשיחיים ’‏אינם חלק מן העולם’‏,‏ לכן אנחנו לא יכולים להיות מעורבים במלחמות ובסכסוכים שלו (‏יוח׳ ט״ו:‏19;‏ יש׳ ב׳:‏4;‏ יעקב א׳:‏27‏)‏.‏

חלק מהשבועות הן עניין מצפוני.‏ לעיתים אולי יהיה עלינו לשקול את עניין השבועה בכובד ראש לאור עצתו של ישוע ’‏לתת לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים’‏ (‏לוקס כ׳:‏25‏)‏.‏

נניח,‏ למשל,‏ שמשיחי מגיש בקשה לקבלת אזרחות או דרכון ומגלה שזה מצריך שבועת אמונים.‏ אם באותה מדינה הפרט צריך להישבע שהוא יפעל בצורה שמנוגדת בבירור לחוקי אלוהים,‏ מצפונו המודרך על־פי המקרא לא יאפשר לו לעשות זאת.‏ אבל הממשל אולי יאפשר לו לשנות את נוסח השבועה בהתאם למצפונו.‏

שבועת אמונים שהנוסח שלה שוּנה יכולה להתיישב עם העיקרון שברומים י״ג:‏1‏:‏ ”‏כל נפש תיכנע לסמכויות הנעלות”‏.‏ מכאן שהמשיחי עשוי להחליט שאין לו כל התנגדות להישבע לעשות משהו שאלוהים כבר דורש ממנו לעשות.‏

המצפון יכול למלא תפקיד גם אם מבקשים ממך להשתמש בחפץ מסוים או לעשות מחווה כלשהי בזמן שבועה.‏ הרומאים הקדומים והסקיתים השתמשו בחרבותיהם כדי להישבע,‏ ומשמעות הדבר הייתה שהם השתמשו בסמל של אל המלחמה כהוכחה לאמיתות שבועתם.‏ היוונים נשאו ידם השמיימה בזמן שהם נשבעו.‏ בזאת הם הכירו בכך שקיים כוח אלוהי שרואה מה הם אומרים ועושים ושבני האדם צריכים לתת לו דין וחשבון.‏

כמובן,‏ משרת יהוה לא ישתמש בסמל לאומי שקשור לפולחן כזב.‏ אבל מה אם תתבקש להניח את ידך על המקרא בבית המשפט ולהישבע לתת עדות מהימנה?‏ במקרה כזה תוכל להחליט לעשות זאת,‏ שהרי כתבי־הקודש מזכירים נאמנים שנשבעו במקביל לעשיית מחווה מסוימת (‏בר׳ כ״ד:‏2,‏ 3,‏ 9;‏ מ״ז:‏29–31‏)‏.‏ חשוב שתזכור שאם אתה נשבע שבועה כזו,‏ אתה למעשה נשבע לפני אלוהים לומר את האמת.‏ אתה צריך להיות מוכן לומר את האמת בתשובה לכל שאלה שישאלו אותך.‏

אנחנו מוקירים את היחסים שלנו עם יהוה,‏ ולכן אנחנו צריכים לשקול בליווי תפילות כל מצב שבו נתבקש להישבע,‏ ולוודא שלא נפעל בניגוד למצפוננו או בניגוד לעקרונות המקרא.‏ אם תחליט להישבע,‏ עליך לקיים את שבועתך (‏פט״א ב׳:‏12‏)‏.‏