במקרה כזה,‏ לאחר שהאדם נישא בשנית,‏ הקהילה כבר לא תראה בנישואיו הקודמים כתקפים ותחשיב את נישואיו החדשים כמחייבים.‏ כדי להבין את הסיבות לכך נבחן כעת מה ישוע אמר על גירושין ועל נישואין בשנית.‏

ישוע הראה במתי י״ט:‏9 מהו הבסיס המקראי היחיד לגירושין.‏ הוא אמר:‏ ”‏כל המגרש את אשתו שלא על דבר זנות ונושא אחרת,‏ נואף”‏.‏ ממילותיו של ישוע אנחנו לומדים כי (‏1)‏ אי־מוסריות מינית היא הבסיס המקראי היחיד לגירושין ו־(‏2)‏ איש המתגרש מאשתו ללא בסיס מקראי ונישא לאחרת נחשב לנואף.‏ a

האם אפשר להבין מדברי ישוע שגבר שמבצע אי־מוסריות מינית ומתגרש מאשתו חופשי מבחינה מקראית להתחתן עם אחרת?‏ לא בהכרח.‏ כאשר מתרחש ניאוף במסגרת הנישואין,‏ הצד הנבגד הוא זה שמחליט אם לסלוח לצד הנואף או לא.‏ אם הצד הנבגד בוחר שלא לסלוח,‏ והבעל והאישה מתגרשים על־פי חוק,‏ שניהם חופשיים להינשא בשנית ברגע שהליך הגירושין הסתיים.‏

לעומת זאת,‏ במקרים מסוימים הצד הנבגד רוצה בכנות לשמור על קשר הנישואין ומביע את נכונותו לסלוח לצד הנואף.‏ אך מה אם הנואף דוחה את מחילתו של הצד הנבגד ובוחר להתגרש גירושין חוקיים בצורה חד־צדדית?‏ משום שהצד הנבגד היה מוכן לסלוח ולהמשיך בנישואין,‏ הצד הנואף לא יהיה חופשי מבחינה מקראית להינשא בשנית.‏ במידה והוא ממשיך בגישה לא־מקראית זו ונישא לאחרת בשעה שהוא אינו חופשי לעשות זאת מבחינה מקראית,‏ הוא למעשה נואף שוב,‏ ולכן יהיה נתון לצעדים שיפוטיים נוספים מצד הקהילה (‏קור״א ה׳:‏1,‏ 2;‏ ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

כאשר אדם שאינו חופשי מבחינה מקראית להינשא בשנית נישא,‏ מהי השקפת הקהילה על הנישואין הקודמים ועל הנישואין החדשים?‏ האם הנישואין הקודמים עדיין תקפים מנקודת מבט מקראית?‏ האם הצד הנבגד עדיין יכול להחליט אם לסלוח לצד הנואף או לדחות אותו?‏ האם הנישואין החדשים ייחשבו כנישואי ניאוף?‏

בעבר הקהילה החשיבה את הנישואין החדשים לנישואי ניאוף כל עוד הצד הנבגד עדיין בחיים,‏ לא התחתן או לא נמצא אשם באי־מוסריות מינית.‏ אך ישוע לא דיבר על הצד הנבגד כאשר דן בסוגיית הגירושין והנישואין בשנית.‏ הוא פשוט הסביר שאדם שמתגרש ללא בסיס מקראי ונישא בשנית,‏ נואף.‏ במקרה כזה הגירושין והנישואין החדשים,‏ שישוע ציין כי הם למעשה ניאוף,‏ מביאים לסיום הנישואין הקודמים.‏

 כשנישואין מסתיימים כתוצאה מגירושין ונישואין מחדש,‏ הצד הנבגד כבר לא יכול לבחור האם לסלוח לצד הנואף או לא.‏ כך שכובד האחריות להחליט אם לסלוח או לא כבר לא רובץ על כתפיו.‏ כמו כן,‏ השקפת הקהילה על הנישואין החדשים לא תלויה בכך שהצד הנבגד בחיים או לא,‏ התחתן בשנית או נמצא אשם באי־מוסריות מינית.‏ b

במצב שתיארנו,‏ הבעל נאף והדבר הוביל לגירושין.‏ אך מה אם הבעל לא נאף אבל התגרש מאשתו ונישא בשנית?‏ או מה אם הבעל לא ביצע אי־מוסריות מינית לפני הגירושין אבל עשה זאת אחרי הגירושין,‏ ואז נישא בשנית למרות שאשתו הייתה מוכנה לסלוח לו?‏ בכל אחד מהמקרים,‏ הגירושין והנישואין מחדש,‏ אשר נחשבים לניאוף,‏ יביאו לסיום הנישואין הקודמים.‏ הנישואין החדשים מהווים קשר חוקי מחייב,‏ כפי שצוין בהוצאת המצפה מ־15 בנובמבר 1979,‏ עמוד 32:‏ ”‏כעת הוא נכנס לקשר נישואין חדש ואינו יכול פשוט לסיימו ולהחזיר את המצב לקדמותו;‏ הנישואין הקודמים הסתיימו עם הגירושין,‏ הניאוף והנישואין בשנית”‏.‏

ההבנה המתוקנת אינה מקלה ראש בקדושת מוסד הנישואין או מפחיתה מחומרת הניאוף.‏ נגד אדם שמתגרש מאשתו ללא בסיס מקראי ונישא לאחרת מבלי שהוא חופשי מבחינה מקראית לעשות זאת יינקטו צעדים שיפוטיים באשמת ניאוף.‏ (‏אם האישה הנישאת לצד הנואף היא משיחית,‏ גם היא תהיה נתונה לצעדים שיפוטיים באשמת ניאוף.‏)‏ אף־על־פי שהנישואין החדשים לא נחשבים לנישואי ניאוף,‏ האדם לא יהיה כשיר לזכויות שירות מיוחדות בקהילה במשך שנים רבות,‏ ולא לפני שיוסרו השם הרע והחרפה שדבקו בו בעקבות החטא.‏ בבואם לשקול את הנושא,‏ זקני הקהילה יביאו בחשבון גם את הנסיבות הנוכחיות של האדם שחווה את הבגידה בנישואין הקודמים ושל קטינים שאולי ננטשו על־ידי הצד הנואף (‏מל׳ ב׳:‏14–16‏)‏.‏

לאור ההשלכות החמורות של גירושין שאינם על בסיס מקראי ונישואין מחדש,‏ המשיחיים מאמצים בחוכמה את השקפתו של יהוה ורואים בנישואין מוסד קדוש (‏קהלת ה׳:‏4,‏ 5;‏ עב׳ י״ג:‏4‏)‏.‏