וינסטון,‏ ספר לנו על חיפושך אחר אלוהים.‏

גדלתי במשפחה חילונית שהתגוררה בחווה בקווינסלנד,‏ אוסטרליה.‏ בשל העובדה שהיינו מבודדים,‏ כמעט ולא היה לי שום קשר עם אחרים מלבד משפחתי הקרובה.‏ כבר מגיל 12 בערך התחלתי לחפש אחר אלוהים.‏ התפללתי אליו וביקשתי לדעת את האמת עליו.‏ בסופו של דבר עזבתי את החווה ומצאתי עבודה באָדֶלֵיד שבדרום אוסטרליה.‏ בגיל 21 פגשתי את פאם במהלך חופשה בסידני,‏ והיא סיפרה לי על התנועה הדתית ”בני ישראל הבריטיים”,‏ המחזיקה בדעה שהעמים הבריטיים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים של ישראל.‏ השבטים הללו,‏ לדברי התנועה,‏ הם עשרת השבטים של הממלכה הצפונית שהוגלו במאה השמינית לפה״ס.‏ לכן לאחר שחזרתי לאדליד,‏ העליתי את הנושא בפני עמית לעבודה שקודם לכן החל ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה.‏ לאחר ששוחחתי איתו כמה שעות ספורות – בעיקר על אמונותיהם של העדים – הבנתי שתפילת ילדותי נענתה.‏ סוף סוף למדתי את האמת על הבורא שלי ועל מלכותו!‏ מצאתי את ’‏הפנינה היקרה’‏ (‏מתי י״ג:‏45,‏ 46‏)‏.‏

פאם,‏ גם את התחלת בחיפוש אחר אותה פנינה כבר בגיל צעיר.‏ כיצד מצאת אותה?‏

גדלתי בבית דתי בעיירה קוֹפס הארבור שבניו סאות’‏ וֵילְס.‏ הוריי וסבי וסבתי קיבלו את תורתה של תנועת ”בני ישראל הבריטיים”.‏ אחי הקטן,‏ אחותי הגדולה ואני,‏ וכן רבים מדודניי,‏ התחנכנו להאמין שאלוהים מעניק יחס מיוחד לאנשים ממוצא בריטי.‏ אולם לא הייתי משוכנעת בכך,‏ ולא הייתי מסופקת מבחינה רוחנית.‏ כשהייתי בת 14,‏  ביקרתי בכנסיות מקומיות שונות,‏ וביניהן הכנסייה האנגליקנית,‏ הבפטיסטית וכנסיית האדוונטיסטים של היום השביעי.‏ אבל עדיין הייתי רעבה מבחינה רוחנית.‏

בהמשך,‏ עברה משפחתי לסידני,‏ שם פגשתי את וינסטון,‏ אשר היה שם בחופשה באותו זמן.‏ כפי שהוא כבר ציין,‏ בעקבות השיחות שהיו לנו על נושאים דתיים הוא החל ללמוד עם עדי־יהוה.‏ לאחר מכן,‏ המכתבים ששלח אליי היו מלאים בפסוקים!‏ אני חייבת להודות,‏ בהתחלה דאגתי – ואפילו התרגזתי.‏ אבל בהדרגה זיהיתי את צליל האמת.‏

בשנת 1962 עברתי לאדליד כדי להיות קרובה יותר לווינסטון.‏ הוא סידר עבורי מגורים אצל זוג עדי־יהוה – תומס וג׳ניס סְלומן – אשר שירתו קודם לכן כשליחים בפפואה גינאה החדשה.‏ הם נהגו בי בטוב לב יוצא מן הכלל;‏ הייתי רק בת 18,‏ והם עזרו לי מאוד מבחינה רוחנית.‏ התחלתי גם אני ללמוד את דבר־אלוהים,‏ ותוך זמן קצר השתכנעתי שמצאתי את האמת.‏ מייד לאחר שווינסטון ואני התחתנו,‏ התחלנו בדרך החיים המתגמלת ביותר – חיים המוקדשים לשירות יהוה.‏ דרך זו,‏ על אף כל הקשיים,‏ הגבירה את הערכתנו לפנינה היקרה שמצאנו.‏

וינסטון,‏ ספר לנו על שנותיכם הראשונות בשירות יהוה.‏

זמן קצר לאחר שפאם ואני התחתנו,‏ יהוה פתח עבורנו את הדלת הראשונה מבין ’‏דלתות גדולות’‏ רבות שאפשרו לנו להגביר את פעילותנו (‏קור״א ט״ז:‏9‏)‏.‏ אל הדלת הראשונה כיוון אותנו אח ג׳ק פורטר,‏ אשר שירת את קהילתנו הקטנה בתור משגיח נפה.‏ (‏כיום הוא משרת לצידי כחבר בוועד הסניף של אוסטרלזיה.‏)‏ ג׳ק ואשתו רוסלין עודדו אותנו לשרת כחלוצים רגילים – זכות שנהנינו ממנה במשך חמש שנים.‏ כשהייתי בן 29,‏ פאם ואני התבקשנו לשרת בשירות הנפתי באיי דרום האוקיינוס השקט,‏ אשר באותם ימים עברו להשגחת הסניף בפיג׳י.‏ שמות האיים הם:‏ ונואטו,‏ טובלו,‏ טונגה,‏ טוקלאו,‏ נאורו,‏ ניואה,‏ סמואה,‏ סמואה האמריקנית וקיריבאטי.‏

בימים ההם תושבי כמה מהאיים הנידחים יותר נהגו בחשדנות כלפי עדי־יהוה,‏ לכן היה עלינו להיות שקולים ולנהוג בתבונה (‏מתי י׳:‏16‏)‏.‏ הקהילות היו קטנות,‏ והיו שלא התאפשר להן לארח אותנו.‏ לכן חיפשנו מקום לינה אצל המקומיים בכפרים,‏ והם תמיד נהגו בנו באדיבות.‏

יש לך עניין רב במלאכת התרגום,‏ וינסטון.‏ מה הצית את התעניינותך?‏

באותה עת,‏ לאחים במדינת האי טונגה היו רק עלונים וספרונים מעטים בטונגאית – שפה פולינזית.‏ הם השתמשו בשירות במהדורה האנגלית של כלי העזר ללימוד המקרא האמת המובילה לחיי־נצח.‏ לכן במהלך בית־ספר לזקנים שארך ארבעה שבועות,‏ שלושה זקנים מקומיים,‏ שהשליטה שלהם בשפה האנגלית הייתה די מוגבלת,‏ התבקשו לתרגם את הספר האמת לטונגאית.‏ פאם הקלידה את התרגום,‏ שנכתב בכתב יד,‏ ושלחנו אותו להדפסה בסניף בארצות הברית.‏ הפרויקט כולו ארך כשמונה שבועות.‏ איכות התרגום אומנם הייתה רחוקה מלהיות משביעת רצון,‏ אך הפרסום סייע לרבים מדוברי הטונגאית ללמוד את האמת.‏ פאם ואני איננו מתרגמים,‏ אך החוויה גרמה לנו להתעניין במלאכה זו.‏

פאם,‏ כיצד נראו החיים באיים בהשוואה לחיים באוסטרליה?‏

הם היו שונים לחלוטין!‏ כתלות במקום שבו היינו,‏ היינו צריכים להתמודד עם נחילי יתושים,‏ חום עז,‏ לחות גבוהה,‏ חולדות,‏ מחלות ולעיתים מחסור במזון.‏ אולם היה זה מאוד מרגיע בסופו של כל יום להביט באוקיינוס מתוך הפַאלֵה שלנו – שמו הסמואי של בית פולינזי טיפוסי שהגג שלו עשוי מסכך  ואין בו קירות.‏ בלילות שבהם האיר הירח,‏ ניתן היה להבחין בצללים של עצי הקוקוס ובהשתקפות הלבנה על האוקיינוס.‏ רגעים יקרים אלה גרמו לנו להרהר ולהתפלל,‏ ועזרו לנו למקד את מחשבותינו בדברים החיוביים במקום בדברים השליליים.‏

אהבנו את הילדים.‏ הם שעשעו אותנו מאוד וגילו סקרנות רבה כשראו אותנו,‏ הזרים הלבנים.‏ כאשר ביקרנו בניואה,‏ ילד קטן אחד ליטף את אחת מזרועותיו השעירות של וינסטון ואמר:‏ ”אני אוהב את הנוצות שלך”.‏ ככל הנראה הוא מעולם לא ראה קודם לכן זרועות שעירות כאלה ולא ידע כיצד לתאר אותן!‏

כאב לנו לראות את התנאים הירודים שבהם חיו אנשים רבים.‏ הסביבה שבה גרו הייתה יפהפייה,‏ אך היו להם אמצעים רפואיים לקויים וכמות מעטה של מי שתייה.‏ בכל זאת,‏ אחינו לא נראו מודאגים.‏ עבורם היו אלה חיים נורמאליים.‏ הם שמחו שהם מוקפים בבני משפחתם,‏ שיש להם מקום שבו הם יכולים להתאסף כדי לעבוד את אלוהים,‏ ושיש להם הזכות להלל את יהוה.‏ דוגמתם עזרה לנו לשמור על סדר עדיפויות נכון ועל חיים פשוטים.‏

לעיתים,‏ פאם,‏ היית צריכה לשאוב בעצמך מים ולהכין ארוחות בנסיבות חדשות לגמרי.‏ איך הסתדרת?‏

אני חייבת להודות לאבי.‏ הוא לימד אותי דברים מועילים,‏ כמו להדליק אש באזור פתוח ולבשל עליה,‏ ולהסתדר עם מעט דברים חומריים.‏ באחד הביקורים בקיריבאטי ישנו בבית קטן שהיו לו גג עשוי מסכך,‏ רצפת חצץ עשוי מאלמוגים וקירות במבוק.‏ על מנת לבשל ארוחה פשוטה,‏ חפרתי ברצפה בור שבו אוכל להדליק אש וזרקתי פנימה קליפות קוקוס ששימשו כחומר בערה.‏ כדי להשיג מים,‏ עמדתי בתור לבאר עם הנשים המקומיות.‏ על מנת למשוך את המים מעלה,‏ הן השתמשו במקל שאורכו כשני מטרים ובקצהו חבל דק,‏ כמעין חכת דיג.‏ אך במקום לחבר לקצה השני של החבל קרס,‏ הן חיברו אליו כלי מתכתי.‏ כל אישה בתורה השליכה את החבל שלה וסובבה את פרק כף ידה בדיוק ברגע הנכון.‏ הכלי התהפך הצידה והתמלא במים.‏ חשבתי שזו מלאכה פשוטה – עד שהגיע תורי.‏ השלכתי את החבל שלי כמה פעמים,‏ אך הכלי היכה במים ופשוט צף.‏ לאחר שכולן הפסיקו לצחוק,‏ אחת הנשים הציעה לי עזרה.‏ המקומיים תמיד שמחו להושיט עזרה והיו אדיבים.‏

שניכם אהבתם את המשימה שלכם באיים.‏ האם תוכלו לשתף אותנו בכמה זיכרונות מיוחדים?‏

וינסטון:‏ לקח לנו קצת זמן ללמוד מנהגים מסוימים.‏ למשל,‏ כאשר האחים הזמינו אותנו לארוחה,‏ הם בדרך כלל נתנו לנו את כל האוכל שהיה להם.‏ בהתחלה לא ידענו שהיה מצופה מאיתנו להשאיר משהו עבורם.‏ אכלנו את כל מה שהיה מונח לפנינו!‏ כמובן,‏ כשהבנו שזה המצב,‏ השארנו להם חלק מהאוכל.‏ למרות הטעויות שעשינו,‏ האחים גילו הבנה.‏ והם שמחו מאוד לראות אותנו כל שישה חודשים בערך,‏ כשביקרנו אותם במסגרת השירות הנפתי.‏ מלבד האחים המקומיים האחרים,‏ היינו העדים היחידים שהם פגשו באותם ימים.‏

ביקורינו גם נתנו עדות טובה לאנשים באזור.‏ רבים מתושבי הכפרים חשבו שדתם של האחים היא משהו שהם המציאו.‏ לכן כאשר איש דת ואשתו הגיעו מעבר לים כדי לבקר את האחים,‏ לא רק שהמקומיים הבינו שמדובר בדת אמיתית,‏ הם גם התרשמו.‏

פאם:‏ אחד הזיכרונות היקרים ביותר שלי אירע בקיריבאטי,‏ שם הייתה קהילה שהיו בה רק כמה אחים ואחיות.‏ זקן־הקהילה היחיד,‏ סינֵיקאי מאטֶרה,‏ עשה כל שביכולתו כדי לדאוג לנו.‏ יום אחד הוא הופיע עם סל בידו,‏  ובו ביצה אחת.‏ ”זה בשבילכם”,‏ הוא אמר.‏ ביצת תרנגולת הייתה פינוק נדיר עבורנו באותם ימים.‏ מעשה קטן ונדיב זה נגע לליבנו.‏

פאם,‏ כעבור כמה שנים חווית הפלה טבעית ואיבדת ילד.‏ מה עזר לך להתמודד?‏

נכנסתי להיריון בשנת 1973,‏ בזמן שווינסטון ואני היינו בדרום האוקיינוס השקט.‏ החלטנו לשוב לאוסטרליה,‏ ושם כעבור ארבעה חודשים איבדנו את העובר שלנו.‏ הדבר השפיע עמוקות גם על וינסטון;‏ זה היה גם הילד שלו.‏ הכאב בליבי שכך עם הזמן,‏ אך הוא לא עבר לגמרי עד יציאתה לאור של הוצאת המצפה מ־15 באפריל 2009.‏ המאמר ”‏שאלות של קוראים‏” הציג את השאלה:‏ ”האם יש תקווה שתינוק אשר מת ברחם אימו יוקם לתחייה?‏” המאמר חיזק את ביטחוננו בכך שהדבר נמצא בידיים של יהוה,‏ אשר תמיד עושה את הנכון והישר.‏ הוא ירפא את הפצעים הרבים שנגרמו לנו מהחיים בעולם מרושע זה,‏ כאשר ידריך באהבה את בנו ”לבטל את פועלי השטן” (‏יוח״א ג׳:‏8‏)‏.‏ המאמר סייע לנו גם להבין עוד יותר עד כמה יקרה ה”פנינה” שבה אנו מחזיקים כמשרתי יהוה!‏ היכן היינו ללא תקוות המלכות?‏

לאחר שאיבדנו את התינוק שלנו,‏ חזרנו לשירות המורחב.‏ שירתנו במשך כמה חודשים בבית־אל באוסטרליה,‏ ובסופו של דבר חזרנו לשירות הנפתי.‏ בשנת 1981,‏ לאחר ששירתנו במשך ארבע שנים בניו סאות’‏ וֵילְס הכפרית ובסידני,‏ הוזמנו לשרת בסניף שבו אנו משרתים עד היום,‏ שנקרא באותו הזמן סניף אוסטרליה.‏

וינסטון,‏ האם ניסיונך מאיי דרום האוקיינוס השקט עוזר לך בתפקידך כחבר בוועד הסניף של אוסטרלזיה?‏

כן,‏ במספר דרכים.‏ סניף אוסטרליה התבקש להשגיח על הפעילות בסמואה האמריקנית וסמואה.‏ לאחר מכן,‏ סניף ניו זילנד התמזג עם סניף אוסטרליה.‏ כיום השטח של סניף אוסטרלזיה כולל את אוסטרליה,‏ איי קוק,‏ טונגה,‏ טוקלאו,‏ מזרח טימור,‏ ניואה,‏ ניו זילנד,‏ סמואה האמריקנית וסמואה – ברבים מהמקומות הללו הייתה לי הזכות לבקר כנציג הסניף.‏ הניסיון שרכשתי כששירתי לצד אחים ואחיות נאמנים המתגוררים באיים עוזר לי מאוד בעודי משרת אותם כעת ממשרד הסניף.‏

לסיכום,‏ אני יכול לומר שפאם ואני מודעים זה זמן רב,‏ מניסיוננו האישי,‏ לכך שלא רק מבוגרים מחפשים אחר אלוהים.‏ גם צעירים חפצים ב”פנינה יקרה” זו – אפילו אם בני משפחה אחרים אינם מגלים שום עניין (‏מל״ב ה׳:‏2,‏ 3;‏ דה״ב ל״ד:‏1–3‏)‏.‏ אין ספק שיהוה הוא אל אוהב החפץ שכולם,‏ צעירים ומבוגרים כאחד,‏ יזכו לחיים!‏

כשפאם ואני התחלנו בחיפושנו אחר אלוהים לפני יותר מ־50 שנה,‏ לא ידענו לאן החיפוש יוביל אותנו.‏ אמת המלכות היא ללא ספק פנינה יקרה לאין ערוך!‏ אנו נחושים לאחוז בפנינה יקרה זו בכל כוחנו.‏