רנה,‏ אחות באמצע שנות ה־30 לחייה,‏ גדלה במשפחה של עדים נלהבים באוסטרליה.‏ ”‏עברנו פעמים רבות למקומות שבהם היה צורך גדול יותר במבשרי מלכות”‏,‏ היא אומרת.‏ ”‏אבי ואמי הפכו את החוויה למעניינת,‏ מרתקת ומהנה.‏ כשהפכתי לאם לשני ילדים,‏ רציתי שגם להם יהיו חיים כאלה”‏.‏

 לשיין בעלה של רנה,‏ אח בשנות ה־30 המאוחרות לחייו,‏ היו מטרות רוחניות דומות.‏ הוא מסביר:‏ ”‏לאחר לידת בתנו,‏ השנייה מבין שני ילדינו,‏ קראנו במצפה על משפחה של עדים ששטה ביכטה שלה לדרום־מערב האוקיינוס השקט כדי לבשר באיי טונגה.‏ a המאמר הזה הניע אותנו לכתוב למשרדי הסניף של עדי־יהוה באוסטרליה ובניו זילנד ולשאול אותם היכן קיים צורך במבשרי מלכות.‏ b בעקבות זאת הזמינו אותנו לעבור לטונגה —‏ אותו מקום שעליו קראנו!‏”‏

לאחר ששיין,‏ רנה וילדיהם,‏ ג׳ייקוב וסקיי,‏ התגוררו בטונגה כשנה,‏ הם נאלצו לחזור לאוסטרליה עקב רצף מהומות,‏ אך הם לא שכחו את מטרתם להרחיב את שירותם.‏ בשנת 2011 הם עברו לאי נורפוק,‏ אי קטן באוקיינוס השקט השוכן כ־500,‏1 קילומטר מזרחית לאוסטרליה.‏ האם המעבר היה מוצלח?‏ כיום ג׳ייקוב בן ה־14 אומר:‏ ”‏יהוה לא רק דאג לנו אלא גם הפך את השירות לחוויה כיפית!‏”‏

לשרת את יהוה כמשפחה

בדומה לשיין,‏ רנה וילדיהם,‏ גילו משפחות רבות של עדי־יהוה נכונות לשרת במקומות שבהם יש צורך רב יותר.‏ מה הניע אותן לעבור?‏

ברנט וסימון,‏ זוג באמצע שנות ה־30 לחייהם,‏ ואסטון וכיילב בניהם,‏ כיום בני 12 ו־9,‏ עברו לבורקטאון,‏ עיירה מבודדת בקווינסלנד,‏ אוסטרליה.‏ ”‏העדים בישרו שם רק אחת לשלוש או ארבע שנים”‏,‏ מסביר ברנט.‏ ”‏רבים גילו עניין בבשורה הטובה.‏ רצינו לתת להם את ההזדמנות לקבל שיעורי מקרא באופן קבוע”‏.‏

מרק וקארן,‏ כעת בשנות ה־50 המוקדמות לחייהם,‏ שירתו במספר קהילות סמוך לסידני,‏ אוסטרליה,‏ לפני שעברו עם שלושת ילדיהם,‏ ג׳סיקה,‏ ג׳ים וג׳ק,‏ לנולונביי,‏ עיירת כורים מרוחקת בטריטוריה הצפונית.‏ מרק מספר:‏ ”‏אני אוהב אנשים,‏ לכן רציתי להיות במקום שבו אפשר לתרום רבות בקהילה ובשירות”‏.‏ אך קארן היססה לעבור.‏ ”‏אבל לאחר שמרק ואחרים עודדו אותי”‏,‏ היא אומרת,‏ ”‏הייתי מוכנה לנסות.‏ עכשיו אני שמחה שעשיתי זאת”‏.‏

בשנת 2011 בנג׳מין,‏ קרולין ושתי בנותיהם הקטנות,‏ ג׳ייד וברייה עברו מקווינסלנד,‏ אוסטרליה חזרה למזרח טימור,‏ מדינה קטנה באי טימור שבארכיפלג האינדונזי.‏ ”‏קרולין ואני שירתנו בעבר במזרח טימור כחלוצים מיוחדים”‏,‏ מספר בן.‏ ”‏השירות היה נפלא והאחים תמכו בנו רבות.‏ כאב לנו מאוד לעזוב.‏ היינו נחושים לחזור.‏ לאחר שנולדו בנותינו דחינו את התוכנית שלנו,‏ אך היא לא השתנתה”‏.‏ קרולין מוסיפה:‏ ”‏רצינו שבנותינו יימצאו בחברת שליחים,‏ חברי בית־אל וחלוצים מיוחדים וייהנו משירות יהוה”‏.‏

היערכות למעבר

ישוע אמר לתלמידיו:‏ ”‏מי מכם שרוצה לבנות מגדל אינו יושב תחילה ומחשב את ההוצאות?‏”‏ (‏לוקס י״ד:‏28‏)‏ בדומה לכך,‏ כאשר משפחה שוקלת לעבור לאזור אחר,‏ חיוני שהיא תתכנן היטב את המעבר.‏ אילו צרכים יש להביא בחשבון?‏

רוחניים:‏ ”‏רצינו לשרת אחרים ולא ליפול למעמסה עליהם”‏,‏ אומר בן.‏ ”‏לכן לפני שעברנו,‏ עשינו מאמץ לבנות את עצמנו מבחינה רוחנית.‏ בנוסף,‏ הגברנו את השתתפותנו בשירות ובפעילויות אחרות בקהילה”‏.‏

ג׳ייקוב שהוזכר קודם לכן מספר:‏ ”‏לפני שעברנו לאי נורפוק,‏ קראנו הרבה סיפורי חיים במצפה ובעורו!‏ על משפחות ששירתו היכן שקיים צורך גדול יותר.‏ דיברנו על הקשיים שעמן הן התמודדו וכיצד יהוה דאג להן”‏.‏ אחותו סקיי בת ה־11 מוסיפה:‏ ”‏התפללתי המון — גם לבד וגם עם אימא ואבא”‏.‏

רגשיים:‏ רנה מספרת:‏ ”‏מאחר שגרנו ליד משפחתנו וליד חברים קרובים באזור שאהבתי,‏ הכי קל היה להישאר שם.‏ אבל במקום להתמקד בדברים שאני צריכה לוותר עליהם,‏ חשבתי כיצד המעבר יועיל למשפחתנו”‏.‏

 תרבותיים:‏ משפחות רבות עורכות מחקר כדי להכין את עצמן לסביבתן החדשה.‏ ”‏קראנו את כל המידע שיכולנו למצוא על נולונביי”‏,‏ אומר מרק.‏ ”‏האחים המתגוררים שם עזרו לנו ושלחו לנו עיתונים של העיירה,‏ וכך יכולנו להבין טוב יותר את האנשים המקומיים ואת תרבותם”‏.‏

שיין שעבר לאי נורפוק מוסיף:‏ ”‏יותר מכול התמקדתי בטיפוח תכונות משיחיות.‏ ידעתי שאם אהיה אדם ישר,‏ רך מזג,‏ הגון וחרוץ,‏ אוכל להסתדר בכל מקום בעולם”‏.‏

התמודדות עם קשיים

אחים ואחיות שעברו למקומות שיש בהם צורך ונחלו הצלחה מבליטים עד כמה חשוב להיות גמישים וחיוביים לנוכח קשיים לא־צפויים.‏ תן דעתך למספר דוגמאות:‏

רנה מספרת:‏ ”‏למדתי שאפשר לעשות דברים בדרכים שונות.‏ למשל,‏ בתקופות שהים סוער באי נורפוק ספינות אספקה אינן יכולות לעגון בנמל,‏ ובעקבות זאת יש מחסור במצרכים והם יקרים יותר.‏ לכן למדתי לגלות תושייה כשאני מכינה ארוחות”‏.‏ בעלה שיין מוסיף:‏ ”‏אנחנו גם מתאימים את ההוצאות שלנו לתקציב השבועי”‏.‏

בנם ג׳ייקוב מציין קושי אחר.‏ ”‏בקהילתנו החדשה היו רק עוד שבעה חברים — וכולם מבוגרים.‏ לא היו לי חברים בגילי!‏ אבל כשיצאתי לשירות עם המבוגרים,‏ מהר מאוד הפכנו לחברים”‏.‏

ג׳ים,‏ כיום בן 21,‏ נתקל בקושי דומה.‏ ”‏הקהילה הכי קרובה לנולונביי מרוחקת ממנה בלמעלה מ־725 קילומטר,‏ לכן אנחנו מנסים להפיק את המרב מהנוכחות בכינוסים.‏ אנחנו מגיעים מוקדם ונהנים מכל רגע שבו אנו מתרועעים עם האחים והאחיות.‏ אירועים אלה הם עבורנו רגעי השיא בשנה!‏”‏

 ‏”‏אני כל כך שמח שבאנו לכאן!‏”‏

במקרא כתוב:‏ ”‏ברכת יהוה היא תעשיר”‏ (‏מש׳ י׳:‏22‏)‏.‏ ברחבי העולם אינספור אחים ואחיות המשרתים היכן שקיים צורך רב יותר נוכחו באמיתות הצהרה זו שנכתבה בהשראת אלוהים.‏

‏”‏הברכה הגדולה ביותר הייתה ההשפעה של המעבר על ילדינו”‏,‏ מציין מרק.‏ ”‏לילדיי הגדולים יש ביטחון מלא שיהוה ידאג למי שמציבים את ענייני המלכות במקום הראשון.‏ ביטחון כזה אי־אפשר לקנות בכסף”‏.‏

שיין אומר:‏ ”‏כיום אני הרבה יותר קרוב לאשתי ולילדיי.‏ כשאני שומע אותם מספרים מה יהוה עשה למענם,‏ אני מרגיש סיפוק אמיתי”‏.‏ בנו ג׳ייקוב מסכים ואומר:‏ ”‏אני ממש נהנה.‏ אני כל כך שמח שבאנו לכאן!‏”‏