שם טוב הוא כה יקר ערך שבכמה ארצות חוקקו חוקים כדי להגן על מוניטין האדם. אחד מהם הוא חוק איסור לשון הרע, לפיו אין לפרסם (בעל־פה או בכתב) או לשדר דברים שנועדו לבזות את הפרט. הדבר מזכיר את האמרה הקדומה הבאה: ”נבחר שם מעושר רב, ומכסף ומזהב חן [כבוד] טוב” (‏משלי כ”ב:1‏). כיצד נוכל לזכות לשם טוב ולכבוד מצד אחרים? במקרא יש עצות מצוינות בנושא.‏

לדוגמה, ראה מה כתוב בתהלים פרק ט”ו‏. במזמור מופיעה השאלה: ”יהוה, מי יגור באוהלך?” כותב המזמור השיב: ”פועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו [לא השמיץ], לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא [לא המיט] על קרובו. נבזה בעיניו נמאס... נשבע להרע, ולא ימיר. ... ושוחד על נקי לא לקח” (‏תהלים ט”ו:1–5‏). האם לא תרחש כבוד לאדם שחי לאור העקרונות היפים הללו?‏

תכונה נוספת שתסייע לנו לזכות בכבוד מצד אחרים היא ענווה. ”לפני כבוד ענווה”, נאמר במשלי ט”ו:33‏. הענווים מבחינים בתחומים טעוני שיפור באישיותם ומתאמצים להשתפר. בנוסף, הם מוכנים להתנצל אם הם פגעו במישהו (‏יעקב ג’:2‏). הגאוותנים אינם נוהגים כך, אלא ממהרים להיעלב. ”לפני שבר גאון [גאווה], ולפני כישלון גובה רוח”, נאמר במשלי ט”ז:18‏.‏

אבל מה אם מישהו מכפיש את שמך הטוב? האם עליך להגיב במהירות או אפילו בכעס? שאל את עצמך: ’אם אנסה להגן על שמי, האם אני עלול רק לתרום להפצת השמועה?’ ישנם מקרים שבהם ראוי לנקוט הליך משפטי, אך במקרא מצויה עצה נבונה: ”אל תצא לריב מהר”. תחת זאת, ”ריבך ריב את רעך”, כלומר ישב את הריב עם חברך (‏משלי כ”ה:8, 9‏).‏ * גישה שקולה זו יכולה גם לחסוך ממך הוצאות משפטיות גדולות.‏

המקרא הוא הרבה מעבר לספר דת. הוא מדריך מהימן לחיים. כל המיישמים את עצותיו הנבונות מטפחים תכונות שבזכותן הם זוכים לשם טוב ולכבוד עמוק מצד אחרים.‏