מתי 18‏:1‏-35

יח  בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְּשׁוּ הַתַּלְמִידִים אֶל יֵשׁוּעַ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:‏ ”מִיהוּ אֵפוֹא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם?‏”  אָז קָרָא אֵלָיו יֶלֶד,‏ הֶעֱמִיד אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶם  וְאָמַר:‏ ”אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם:‏ אִם לֹא תִּשְׁתַּנּוּ וְתִהְיוּ כִּילָדִים לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.‏  לָכֵן,‏ מִי שֶׁיַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ וְיִהְיֶה כַּיֶּלֶד הַזֶּה,‏ הוּא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם,‏  וְכָל הַמְּקַבֵּל יֶלֶד אֶחָד כָּזֶה מִתּוֹךְ כָּבוֹד לִשְׁמִי,‏ מְקַבֵּל גַּם אוֹתִי.‏  אַךְ כָּל הַמַּכְשִׁיל אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה הַמַּאֲמִינִים בִּי,‏ מוּטָב לוֹ שֶׁיִּתָּלוּ רֵחַיִם שֶׁל חֲמוֹר עַל צַוָּארוֹ וְיֻטְבַּע בִּמְצוּלוֹת יָם.‏  ‏”אוֹי לָעוֹלָם עַל שׁוּם הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁבּוֹ!‏ כַּמּוּבָן,‏ מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיָּבוֹאוּ הַמִּכְשׁוֹלִים,‏ אֲבָל אוֹי לָאִישׁ שֶׁהַמִּכְשׁוֹל בָּא דַּרְכּוֹ!‏  אִם יָדְךָ אוֹ רַגְלְךָ מַכְשִׁילוֹת אוֹתְךָ,‏ כְּרֹת אוֹתָן וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָן מִמְּךָ;‏ מוּטָב לְךָ לָרֶשֶׁת חַיִּים כְּבַעַל מוּם אוֹ כְּפִסֵּחַ מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת מֻשְׁלָךְ עִם שְׁתֵּי יָדַיִם אוֹ שְׁתֵּי רַגְלַיִם לְאֵשׁ עוֹלָם.‏  וְאִם עֵינְךָ מַכְשִׁילָה אוֹתְךָ,‏ עֲקֹר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ;‏ מוּטָב לְךָ לָרֶשֶׁת חַיִּים עִם עַיִן אַחַת מִלִּהְיוֹת מֻשְׁלָךְ לְאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם* עִם שְׁתֵּי עֵינַיִם.‏ 10  הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תָּבוּזוּ לְאֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה,‏ כִּי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁהַמַּלְאָכִים שֶׁלָּהֶם בַּשָּׁמַיִם רוֹאִים תָּמִיד אֶת פְּנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.‏ 11‏ * ——‏ 12  ‏”מָה דַּעְתְּכֶם?‏ אִם יֵשׁ לְאִישׁ מֵאָה כְּבָשִׂים וְיֹאבַד אֶחָד מֵהֶם,‏ הַאִם לֹא יַעֲזֹב אֶת הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה עַל הֶהָרִים וְיֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹבֵד?‏ 13  וְאִם יִמְצָא אוֹתוֹ,‏ אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם,‏ יִשְׂמַח עָלָיו יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה שֶׁלֹּא אָבְדוּ.‏ 14  כָּךְ גַּם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה יְאַבֵּד אֶת חַיָּיו.‏ 15  ‏”אִם יֶחְטָא לְךָ אָחִיךָ,‏ לֵךְ וְהַעֲמֵד אוֹתוֹ עַל טָעוּתוֹ* בֵּינְךָ וּבֵינוֹ לְבַד.‏ אִם יַקְשִׁיב לְךָ,‏ קָנִיתָ לְךָ אֶת אָחִיךָ.‏ 16  אֲבָל אִם לֹא יַקְשִׁיב,‏ קַח אִתְּךָ עוֹד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם כְּדֵי שֶׁעַל־פִּי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה עֵדִים יָקוּם כָּל דָּבָר.‏ 17  אִם לֹא יַקְשִׁיב לָהֶם,‏ פְּנֵה אֶל הַקְּהִלָּה.‏ וְאִם לֹא יַקְשִׁיב גַּם לַקְּהִלָּה,‏ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כְּגוֹי וּכְמוֹכֵס.‏ 18  ‏”אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם:‏ כָּל מָה שֶׁתֶּאֶסְרוּ עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מָה שֶׁכְּבָר נֶאֱסַר בַּשָּׁמַיִם,‏ וְכָל מָה שֶׁתַּתִּירוּ עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מָה שֶׁכְּבָר הֻתַּר בַּשָּׁמַיִם.‏ 19  עוֹד אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם:‏ כָּל דָּבָר בַּעַל חֲשִׁיבוּת שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם עַל הָאָרֶץ יְבַקְּשׁוּ פֶּה אֶחָד,‏ יִנָּתֵן לָהֶם בִּזְכוּת אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.‏ 20  כִּי בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה נֶאֱסָפִים בִּשְׁמִי,‏ שָׁם אֲנִי בֵּינֵיהֶם”.‏ 21  נִגַּשׁ אֵלָיו פֶּטְרוֹס וְשָׁאַל אוֹתוֹ:‏ ”אֲדוֹנִי,‏ כַּמָּה פְּעָמִים עָלַי לִסְלֹחַ לְאָחִי אִם יֶחְטָא לִי?‏ עַד שֶׁבַע פְּעָמִים?‏” 22  הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ:‏ ”אוֹמֵר אֲנִי לְךָ:‏ לֹא עַד שֶׁבַע פְּעָמִים אֶלָּא עַד שִׁבְעִים וְשֶׁבַע.‏ 23  ‏”מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה אֵפוֹא לְמֶלֶךְ שֶׁרָצָה שֶׁעֲבָדָיו יַחְזִירוּ לוֹ אֶת חוֹבוֹתֵיהֶם.‏ 24  כְּשֶׁהֵחֵל לִגְבּוֹת אֶת הַחוֹבוֹת,‏ הוּבָא לְפָנָיו אִישׁ שֶׁהָיָה חַיָּב לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכָּרִים.‏* 25  אַךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְשַׁלֵּם,‏ צִוָּה אֲדוֹנוֹ לִמְכֹּר אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ כְּדֵי שֶׁיְּשֻׁלַּם הַחוֹב.‏ 26  כָּרַע הָעֶבֶד עַל בִּרְכָּיו,‏ הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ וְאָמַר:‏ ’‏הֱיֵה סַבְלָן אִתִּי וַאֲשַׁלֵּם לְךָ אֶת הַכֹּל’‏.‏ 27  נֵעוֹרוּ רַחֲמֵי הָאָדוֹן,‏ וְהוּא שִׁלַּח אֶת הָעֶבֶד וּבִטֵּל אֶת חוֹבוֹ.‏ 28  כְּשֶׁיָּצָא הָעֶבֶד הַהוּא מָצָא אֶת אֶחָד מֵחֲבֵרָיו הָעֲבָדִים שֶׁהָיָה חַיָּב לוֹ מֵאָה דִּינָרִים.‏ הוּא תָּפַס אוֹתוֹ וְהֵחֵל לַחְנֹק אוֹתוֹ בְּאָמְרוֹ:‏ ’‏שַׁלֵּם אֶת מָה שֶׁאַתָּה חַיָּב’‏.‏ 29  כָּרַע חֲבֵרוֹ הָעֶבֶד עַל בִּרְכָּיו וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו:‏ ’‏הֱיֵה סַבְלָן אִתִּי וַאֲשַׁלֵּם לְךָ’‏.‏ 30  אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא הִסְכִּים,‏ וְאַף הָלַךְ וְגָרַם לְכָךְ שֶׁיַּשְׁלִיכוּהוּ לְבֵית הַסֹּהַר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ.‏ 31  כְּשֶׁרָאוּ חֲבֵרָיו הָעֲבָדִים אֶת מָה שֶׁקָּרָה חָרָה לָהֶם הַדָּבָר מְאוֹד,‏ וְהֵם הָלְכוּ לְסַפֵּר לַאֲדוֹנָם אֶת הַכֹּל.‏ 32  אָז זִמֵּן אוֹתוֹ אֵלָיו אֲדוֹנוֹ וְאָמַר לוֹ:‏ ’‏עֶבֶד רָשָׁע,‏ כְּשֶׁהִתְחַנַּנְתָּ אֵלַי בִּטַּלְתִּי לְךָ אֶת כָּל הַחוֹב הַהוּא.‏ 33  הַאִם לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ גַּם אַתָּה לְרַחֵם עַל חֲבֵרְךָ הָעֶבֶד כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רִחַמְתִּי עָלֶיךָ?‏’‏ 34  וּבְזַעֲמוֹ מָסַר אוֹתוֹ אֲדוֹנוֹ לַסּוֹהֲרִים עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב כֻּלּוֹ.‏ 35  כָּךְ גַּם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִנְהַג בָּכֶם אִם לֹא תִּסְלְחוּ אִישׁ לְאָחִיו בְּכָל לְבַבְכֶם”.‏

הערות שוליים

ראה נספח 9‏.‏
פסוק זה אינו מופיע בנוסח היווני של וסטקוט והורט ובמהדורות ביקורתיות אחרות של כתבי־הקודש היווניים.‏
מילולית,‏ ”והוכח אותו”.‏
000,‏10 כיכרי כסף היו שוות ל־000,‏000,‏60 דינר.‏ ראה נספח 11‏.‏