אנו מוצאים תיעוד מרשים זה בארבעת ספרי הבשורה הנכללים בכתבי־הקודש היווניים,‏ המכונים בפי רבים ”הברית החדשה”.‏ האם המאורעות הללו אכן קרו?‏ זו שאלה חשובה שראוי לשאול.‏ אם המאורעות האלה לא התרחשו,‏ האמונה המשיחית למעשה נטולת ערך,‏ ותקוות חיי הנצח בגן עדן אינה אלא חלום לא־מציאותי (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏14‏)‏.‏ מצד שני,‏ אם אירועים אלה כן התרחשו,‏ צפוי לאנושות עתיד מזהיר היכול להיות גם מנת חלקך.‏ לאור זאת,‏ האם ספרי הבשורה הם עובדה או בדיה?‏

בשונה מסיפורי אגדות ספרי הבשורה מתאפיינים בדייקנות רבה ובהקפדה על הפרטים הקטנים.‏ למשל,‏ הם שופעים בשמות של מקומות ממשיים,‏ אשר ברבים מהם ניתן לבקר גם כיום.‏ הם מזכירים אנשים אמיתיים  שקיומם אומת על־ידי היסטוריונים חילוניים (‏לוקס ג׳:‏1,‏ 2,‏ 23‏)‏.‏

גם ישוע מוזכר על־ידי כותבים חילוניים מהמאות הראשונה והשנייה.‏ * אופן הוצאתו להורג,‏ כפי שמתואר בספרי הבשורה,‏ עולה בקנה אחד עם השיטות הרומיות שהיו מקובלות בזמנו.‏ יתר על כן,‏ המאורעות מתוארים בצורה עובדתית וכנה — וחלק מתלמידי ישוע אף מוצגים באור שלילי (‏מתי כ״ו:‏56;‏ לוקס כ״ב:‏24–26;‏ יוחנן י״ח:‏10,‏ 11‏)‏.‏ כל הגורמים הללו מוכיחים חד־משמעית שכותבי ספרי הבשורה תיעדו את חיי ישוע בדייקנות ובכנות.‏

רבים מסכימים שישוע חי ומת,‏ אך יש המפקפקים בכך שהוא קם לתחייה.‏ אפילו שליחיו לא האמינו לדיווח הראשוני על תחייתו (‏לוקס כ״ד:‏11‏)‏.‏ אולם הוסר כל ספק מלבם לאחר שהם ותלמידים אחרים ראו את ישוע שהוקם לתחייה,‏ וזאת בזמנים שונים.‏ למעשה,‏ במקרה אחד נכחו במקום יותר מ־500 עדי ראייה (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏6‏)‏.‏

חרף הסיכון שייעצרו וייהרגו,‏ הכריזו התלמידים באומץ לכול על תחייתו של ישוע — אפילו באוזני האנשים שהוציאו אותו להורג (‏מעשי השליחים ד׳:‏1–3,‏ 10,‏ 19,‏ 20;‏ ה׳:‏27–32‏)‏.‏ האם ייתכן שתלמידים כה רבים היו מגלים אומץ שכזה לולא היו משוכנעים לחלוטין שישוע באמת הוקם לתחייה?‏ למען האמת,‏ ממשות תחייתו של ישוע היא הסיבה העיקרית לכך שהדת המשיחית השפיעה כה רבות על העולם דאז וממשיכה להשפיע גם בימינו.‏

תיעוד מותו ותחייתו של ישוע בספרי הבשורה מכיל את כל המאפיינים הנחוצים לתיעוד היסטורי מהימן.‏ קריאה מעמיקה בהם תשכנע אותך שמאורעות אלה אכן קרו.‏ אמונתך תתחזק עוד יותר אם תבין מדוע הם התרחשו.‏ המאמר הבא ידון בכך.‏