כולנו רוצים להיות מאושרים,‏ נכון?‏— אבל לא כולם מאושרים.‏ האם אתה יודע למה?‏— מפני שהם לא למדו את סוד האושר.‏ הם חושבים שהדרך לאושר היא לצבור רכוש רב.‏ אלא שאחרי שהם צוברים את הרכוש,‏ אושרם אינו מחזיק מעמד.‏

הנה הסוד החשוב.‏ המורה הגדול אמר:‏ ”‏גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל”‏ (‏מעשי השליחים כ׳:‏35‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ אם כן,‏ מהי הדרך לאושר?‏— הדרך לאושר היא לתת ולעשות למען אחרים.‏ האם ידעת זאת?‏—‏

בוא נחשוב על זה עוד קצת.‏ האם ישוע אמר שמי שמקבל מתנה לא יהיה מאושר?‏— לא,‏ זה לא מה שהוא אמר.‏ כולם אוהבים לקבל מתנות,‏ נכון?‏— אנו שמחים לקבל דברים יפים.‏

 אבל ישוע אמר שיש יותר אושר בנתינה.‏ מי לדעתך נתן לבני אדם יותר מכל אחד אחר?‏— כן,‏ יהוה אלוהים.‏

המקרא אומר שאלוהים ”‏נותן חיים ונשמה וכל דבר”‏.‏ הוא נותן לנו גשם מן השמים ומזריח עלינו את שמשו,‏ וכך הצמחים יכולים לגדול ויש לנו מה לאכול (‏מעשי השליחים י״ד:‏17;‏ י״ז:‏25‏)‏.‏ אין פלא שהמקרא מכנה את יהוה ”‏האל המאושר”‏!‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ א׳:‏11‏,‏ ע״ח‏)‏ הנתינה היא אחד הדברים המשמחים את אלוהים.‏ הנתינה יכולה לשמח גם אותנו.‏

ובכן,‏ מה אנו יכולים לתת לאחרים?‏ מה דעתך?‏— מתנות לפעמים עולות כסף.‏ אם זו מתנה הנמצאת בחנות,‏ אתה צריך לשלם תמורתה.‏ לכן,‏ כדי לתת מתנה כזאת,‏ תצטרך אולי לחסוך עד שיהיה לך מספיק כסף לקנות אותה.‏

אבל לא את כל המתנות משיגים בחנויות.‏ לדוגמה,‏ ביום קיץ חם אין טוב יותר מאשר כוס מים קרים.‏ אם תיתן מים לאדם צמא,‏ תטעם מן האושר שבנתינה.‏

יום אחד אולי אתה ואמא תאפו עוגיות.‏ זה יהיה נחמד.‏ אבל במקום לאכול את כל העוגיות בעצמך,‏ מה תוכל לעשות בכמה עוגיות כדי להיות שמח יותר?‏— תוכל לתת אותן במתנה לחבר.‏ האם אתה רוצה יום אחד לעשות זאת?‏—‏

המורה הגדול ושליחיו התנסו באושר שבנתינה.‏ האם אתה  יודע מה הם נתנו לאחרים?‏— זה היה הדבר הטוב ביותר בעולם!‏ הם ידעו את האמת על אלוהים,‏ ובשמחה בישרו את הבשורה הטובה הזו לאחרים.‏ הם בישרו ולא היו מוכנים לקבל כסף בתמורה לְמה שנתנו.‏

יום אחד פגשו השליח פאולוס וידידו הטוב,‏ התלמיד לוקס,‏ אישה שרצתה גם היא ליהנות מן האושר שבנתינה.‏ הם פגשו אותה על שפת נהר.‏ פאולוס ולוקס הלכו לשם משום ששמעו שזהו מקום תפילה.‏ ואכן,‏ בהגיעם למקום,‏ מצאו מספר נשים מתפללות.‏

פאולוס החל לספר להן על הבשורה הטובה לגבי יהוה אלוהים ומלכותו.‏ אחת מהן,‏ אישה בשם לידיה,‏ הקשיבה היטב.‏ הבשורה הטובה מצאה חן בעיניה,‏ ולאות הערכה הפצירה בפאולוס ובלוקס:‏ ”‏אם ראיתם אותי נאמנה לאדון [‏יהוה]‏,‏ בואו נא לביתי להתאכסן בו”‏.‏ היא שיכנעה אותם לבוא לביתה (‏מעשי השליחים ט״ז:‏13–15‏)‏.‏

לידיה שמחה לארח את שני משרתי האלוהים בביתה.‏ היא אהבה אותם כי הם עזרו לה ללמוד על יהוה ועל ישוע ועל הדרך לחיי־נצח.‏ היא שמחה לתת לפאולוס וללוקס אוכל ומקום מנוחה.‏ הנתינה מצד לידיה שימחה אותה מפני שהיא נתנה מכל הלב.‏ וזה מה שעלינו לזכור.‏ אולי מישהו יאמר לנו שאנו חייבים לתת מתנה.‏ אך אם איננו רוצים לתת אותה באמת,‏ נתינת המתנה לא תביא לנו שמחה.‏

למשל,‏ נניח שיש לך ממתקים שאתה רוצה לאכול,‏ ואומרים לך שאתה חייב לתת חלק מהממתקים לילד אחר,‏ האם תשמח לתת אותם?‏— מצד שני,‏ נניח שיש לך ממתקים ואתה  פוגש חבר מאוד אהוב עליך.‏ אם תחליט בעצמך לתת לו כמה ממתקים,‏ האם לא תהיה שמח מכך?‏—‏

לפעמים אנחנו אוהבים מישהו מאוד,‏ עד כדי כך שאנו רוצים לתת לו הכול ולא להשאיר כלום לעצמנו.‏ כך נחוש כלפי אלוהים ככל שאהבתנו כלפיו תלך ותגדל.‏

המורה הגדול הכיר אישה ענייה שאהבה את אלוהים.‏ הוא ראה אותה בבית המקדש בירושלים.‏ היו לה שני מטבעות קטנים בלבד;‏ זה כל מה שהיה לה.‏ למרות זאת,‏ היא נתנה את שני המטבעות כתרומה או כמתנה למקדש.‏ אף אחד לא הכריח אותה לתרום.‏ רוב האנשים שם אפילו לא שמו לב אליה.‏ היא תרמה מתוך רצון משום שהיא באמת אהבה את יהוה.‏ היא שמחה כי היתה לה אפשרות לתת (‏לוקס כ״א:‏1–4‏)‏.‏

יש דרכים רבות לתת.‏ האם אתה יכול לחשוב על כמה דרכים?‏— אם ניתן מתוך רצון אמיתי,‏ נהיה מאושרים.‏ זו הסיבה שהמורה הגדול אומר לנו:‏ ”‏תנו ויינתן לכם”‏ (‏לוקס ו׳:‏38‏)‏.‏ אם ניתן,‏ נגרום לאחרים אושר.‏ וכך נהיה שמחים מאוד!‏