בימי המקרא שלח אלוהים שופטים כדי להציל את עמו מדיכוי ועוול (‏שופטים ב’:18‏). יום הדין העתיד לבוא מתואר במקרא כתקופה משמחת שבה יושיע יהוה, שופט כל הארץ, את האנושות מכל עוול ‏(קרא תהלים צ”ו:12, 13;‏ ישעיהו כ”ו:9‏).‏

אלוהים מינה את ישוע להיות שופט החיים והמתים (‏מעשי השליחים י’:42; י”ז:31‏). רבים מתו מבלי שהתאפשר להם ללמוד על אלוהים. במהלך יום הדין יקים אותם ישוע לתחייה וייתן להם את ההזדמנות להכיר את אלוהי האמת ולאהוב אותו ‏(קרא מעשי השליחים כ”ד:15‏).‏

במרוצת אלף השנים יוקמו המתים לתחייה (‏ההתגלות כ’:4,‏ 12‏). יידרש להם זמן כדי להכיר את דרכי אלוהים וללמוד לציית לו. בניגוד לדעה הרווחת, המקרא מלמד שבני האדם יישפטו על בסיס המעשים שיעשו לאחר תחייתם ‏(קרא רומים ו’:7‏).‏

בנוסף, המקרא מדבר על יום דין אחר שיתרחש בפתאומיות לפני תקופת אלף השנים. יום זה נקרא גם הקץ, נושא הנידון במאמרי הפתיח בהוצאה זו. בעת ההיא ימחה אלוהים את כל עושי הרע מעל פני האדמה (‏פטרוס ב’. ג’:7‏). לכן חיוני שנעשה מאמץ להוכיח את אהבתנו לאלוהים ‏(קרא פטרוס ב’. ג’:9,‏ 13‏).‏