האם מקרה זה המתועד במקרא אכן אירע?‏ האם ברגע אחד החלו האנשים לדבר שפות שונות?‏ יש המלגלגים על הכתוב במקרא לגבי היווצרותן של השפות השונות והתפשטותן.‏ סופר אחד טוען:‏ ”מיתוס מגדל בבל הוא ללא ספק אחד הסיפורים המגוחכים ביותר שסופרו אי פעם”.‏ אפילו רב אחד תיאר סיפור זה כ”ניסיון תמים להסברת מקור האומות”.‏

מדוע רבים אינם מאמינים במה שכתוב במקרא לגבי בבל?‏ כיוון שהדבר סותר תיאוריות מסוימות באשר למוצא השפות.‏ לדוגמה,‏ מספר חוקרים טוענים שקבוצות של שפות לא נוצרו באופן פתאומי,‏ אלא התפתחו בהדרגה מ”שפת אם” אחת.‏ אחרים סבורים שמספר שפות מקור התפתחו בנפרד.‏ לדידם,‏ נהמות פשוטות הפכו אט אט לדיבור מורכב.‏ תיאוריות אלה ותיאוריות סותרות אחרות הביאו רבים למסקנה שציין פרופסור ו.‏ ט.‏ פיץ’‏ בספרו האבולוציה של השפה ‏(‏The Evolution of Language)‏: ”עדיין אין ברשותנו תשובות חד־משמעיות”.‏

מה חשפו ארכיאולוגים וחוקרים לגבי מוצא השפות והתפתחותן?‏ האם תגליותיהם מאמתות את אחת התיאוריות שלעיל?‏ או האם הממצאים תומכים בסיפור בבל?‏ נבחן תחילה את הכתוב במקרא.‏

במקרא נאמר שבלבול השפות ופיזור האנשים אירע ב”ארץ שנער”,‏ שנקראה מאוחר יותר בבל (‏בראשית י״א:‏2‏)‏.‏ מתי אירע הדבר?‏ במקרא כתוב שיושבי הארץ נחלקו בימי פלג,‏ אשר נולד כ־250  שנה לפני אברהם.‏ מכאן שמאורעות בבל התרחשו לפני כ־200,‏4 שנה (‏בראשית י׳:‏25;‏ י״א:‏18–26‏)‏.‏

חוקרים מסוימים סבורים שהשפות המודרניות התפתחו מ”שפת אם” משותפת,‏ או שפת מקור אחת,‏ שדוברה בפי בני האדם לפני קרוב ל־000,‏100 שנה.‏ * אחרים טוענים שהשפות של ימינו צמחו ממספר שפות יסוד שדוברו לכל הפחות לפני 000,‏6 שנה.‏ אולם כיצד מתחקים הבלשנים אחר התפתחותן של שפות נכחדות?‏ ”העניין מורכב”,‏ נאמר בכתב העת האקונומיסט.‏ ‏”בשונה מהביולוגים,‏ לבלשנים אין מאובנים היכולים ללמד אותם על העבר”.‏ כתב העת מוסיף שאחד הבלשנים המתמחים באבולוציה של השפה מגיע למסקנותיו בעזרת ”ניחושים מושכלים על בסיס חישובים מתמטיים”.‏

עם זאת,‏ ”מאובנים לשוניים” אכן קיימים.‏ מה הם המאובנים הללו,‏ ומה הם חושפים לגבי מוצא השפות?‏ אנציקלופדיה בריטניקה החדשה ‏(‏אנג׳)‏ מסבירה:‏ ”העדויות הקדומות ביותר לשפה כתובה — המאובנים הלשוניים היחידים שיש בנמצא — הן מלפני כ־000,‏4 או 000,‏5 שנה ולא יותר מכך”.‏ היכן מצאו הארכיאולוגים את ”המאובנים הלשוניים” הללו?‏ אותן עדויות לשפה כתובה התגלו בדרום מסופוטמיה — היכן ששכנה שנער הקדומה.‏ * לפיכך הראיות המוחשיות שבנמצא עולות בקנה אחד עם העובדות שבמקרא.‏

במקרא כתוב שבבבל אלוהים בלבל את שפת הבונים כדי ש”לא ישמעו [כלומר,‏ לא יבינו] איש שפת רעהו” (‏בראשית י״א:‏7‏)‏.‏ כתוצאה מכך,‏ בוני המגדל ’‏חדלו לבנות את העיר’‏ ונפוצו ”על פני כל הארץ” (‏בראשית י״א:‏8,‏ 9‏)‏.‏ מכאן שהמקרא אינו מלמד שמקורן של כל השפות המודרניות ב”שפת אם” אחת.‏ אדרבה,‏ הוא מציין שלפתע הופיעו מספר שפות חדשות שהיו ככל הנראה מפותחות לחלוטין,‏ וכל אחת מהן אפשרה לדובריה לבטא את קשת הרגשות והמחשבות האנושיים והייתה בעלת מאפיינים ייחודיים שהבדילו אותה מהשפות האחרות.‏

אך מה לגבי קבוצות השפה בימינו?‏ האם הן דומות או שונות ביסודן?‏ המדענית לרה בורודיצקי,‏ העוסקת בתחום המדעים הקוגניטיביים,‏ כתבה:‏ ”ככל שהבלשנים חקרו יותר לעומק את שפות העולם (‏בערך 000,‏7 שפות,‏ שרק חלק מזערי מהן נותחו)‏,‏ התגלו הבדלים לא־צפויים רבים”.‏ ואכן,‏ לשונות וניבים של משפחת שפות אחת,‏ לדוגמה ערבית ועברית,‏ עשויים להיות דומים זה לזה אך שונים מאוד מלשונות וניבים של משפחת שפות אחרת,‏ למשל אנגלית וגרמנית.‏

השפות מעצבות את דרך החשיבה של האנשים ואת האופן שבו הם מתארים את העולם הסובב אותם — צבע,‏ כמות,‏ מיקום וכיוון.‏ לדוגמה,‏ בשפה אחת אדם יאמר:‏ ”יש חרק על ידך הימנית”.‏  אך בשפה אחרת מישהו יאמר:‏ ”יש חרק על ידך הדרום־מערבית”.‏ ההבדלים הללו מבלבלים,‏ בלשון המעטה.‏ אין פלא אפוא שבוני מגדל בבל לא היו מסוגלים להמשיך במלאכתם.‏

מה היה טבעה של השפה המקורית של בני האדם?‏ המקרא מספר שאדם הראשון העניק שמות לכל החיות ועופות השמיים,‏ דבר המעיד על כך שהיה ביכולתו ליצור מילים חדשות (‏בראשית ב׳:‏20‏)‏.‏ הוא גם חיבר שירה כדי לבטא את רגשותיו כלפי אשתו,‏ והיא הייתה מסוגלת להסביר בבירור את צו אלוהים ומה יקרה אם לא תציית לו (‏בראשית ב׳:‏23;‏ ג׳:‏1–3‏)‏.‏ אם כן,‏ השפה הראשונה אפשרה לבני האדם לתקשר באופן מלא ולבטא את עצמם ביצירתיות.‏

בלבול השפות בבבל הקשה על בני האדם לאחד את יכולותיהם השכליות וכוחותיהם הפיזיים.‏ עם זאת,‏ השפות החדשות שלהם,‏ בדומה לשפתם המקורית,‏ היו מורכבות.‏ תוך כמה מאות שנים הצליחו בני האדם לייסד ערים שוקקות חיים,‏ להקים צבאות חזקים ולעסוק בסחר בינלאומי (‏בראשית י״ג:‏12;‏ י״ד:‏1–11;‏ ל״ז:‏25‏)‏.‏ האם היה עולה בידם להגיע לקדמה כזו ללא אוצר מילים עשיר וחוקי דקדוק?‏ על־פי המקרא,‏ השפה האנושית המקורית והשפות שנוצרו בבבל לא היו נהמות וקריאות פרימיטיביות,‏ אלא שפות מורכבות.‏

מחקרים מודרניים תומכים במסקנה זו.‏ אנציקלופדיית קיימברידג’‏ לשפות ‏(‏אנג׳)‏ מציינת:‏ ”התברר שלכל תרבות שנבדקה,‏ גם אם היא נחשבת לתרבות ’‏פרימיטיבית’‏ ביותר,‏ יש שפה מפותחת לחלוטין ומורכבת בדומה לשפותיהם של עמים הנחשבים ל’‏נאורים’‏”.‏ בדומה לכך,‏ סטיבן פינקר,‏ פרופסור במכללת הרווארד,‏ כתב בספרו האינסטינקט הלשוני:‏ ‏”אין שפה של תקופת האבן”.‏

איזו מסקנה הגיונית נוכל להסיק כעת לאחר שבחנו את גילם של ”המאובנים” הלשוניים,‏ את המקום שבו נתגלו,‏ את ההבדלים המהותיים בין קבוצות השפות ואת מורכבותן של השפות הקדומות?‏ רבים הגיעו למסקנה שהכתוב במקרא לגבי מגדל בבל מספק הסבר מהימן לחלוטין למוצא השפות.‏

המקרא מסביר שיהוה אלוהים בלבל את שפת בני האדם בבבל כיוון שהם מרדו בו (‏בראשית י״א:‏4–7‏)‏.‏ אולם אלוהים הבטיח:‏ ”אהפוך אל עמים שפה ברורה,‏ לקרוא כולם בשם יהוה,‏ לעבדו שכם אחד” (‏צפניה ג׳:‏9‏)‏.‏ ”שפה ברורה” זו,‏ שהיא האמת בדבר־אלוהים,‏ מאחדת כיום אנשים מרחבי העולם.‏ הגיוני להניח שבעתיד ילכד אלוהים את בני האדם אף יותר על־ידי כך שיעניק להם שפה משותפת אחת,‏ וכך יבטל את הבלבול שנוצר בבבל.‏