במשך מאות שנים התבוננו האירופאים בהתפעלות בפרפרים הצבעוניים ממין נימפית החורשף (‏Vanessa cardui‏)‏ ותהו מה עולה בגורלם בסוף הקיץ.‏ האם הם מתים עם בוא הקור?‏ מחקר חדש חושף את סיפורם המרתק:‏ הפרפרים יוצאים מדי שנה למסע נדידה מצפון אירופה לאפריקה ובחזרה.‏

במסגרת המחקר הצליבו החוקרים נתונים שהתקבלו ממערכת מכ”‏ם מתוחכמת ומאלפי תצפיות של מתנדבים ברחבי אירופה.‏ הם גילו שבסוף הקיץ מיליוני פרפרים ממין נימפית החורשף נודדים דרומה כשהם עפים רוב הזמן בגובה של 500 מטר ויותר,‏ ולכן איש לא הבחין בהם קודם לכן.‏ הפרפרים ממתינים לבואן של רוחות מתאימות,‏ הנושאות אותם במהירות ממוצעת של 45 קילומטר לשעה במסעם הארוך לאפריקה.‏ הנקודה הצפונית ביותר במסע הנדידה השנתי,‏ שיכול להגיע ל־000,‏15 קילומטר,‏ היא קצה האזור הארקטי,‏ והנקודה הדרומית ביותר היא האזור הטרופי של מערב אפריקה.‏ המרחק שעוברים פרפרי נימפית החורשף כמעט כפול מהמרחק שעוברים פרפרי הדנאית המלכותית הנפוצים באמריקה הצפונית.‏ נדרשים שישה דורות רצופים של פרפרי נימפית החורשף להשלמת מסע נדידה הלוך ושוב.‏

הפרופסורית ג׳יין היל מאוניברסיטת יורק באנגליה מסבירה:‏ ”‏פרפרי נימפית החורשף נמצאים כל הזמן בתנועה.‏ הם מתרבים וממשיכים הלאה בדרכם”‏.‏ כך נודדת מדי שנה כל אוכלוסיית נימפיות החורשף מצפון אירופה לאפריקה ובחזרה.‏

‏”‏לחרק זעיר זה,‏ השוקל פחות מגרם ובעל מוח בגודל של ראש סיכה,‏ אין אפשרות ללמוד מפרפרים בוגרים שכבר ערכו את המסע,‏ אך הוא יוצא למסע נדידה בין־יבשתי נועז”‏,‏ מציין ריצ׳ארד פוקס,‏ מנהל המחקר של אגודת שימור הפרפרים (‏Butterfly Conservation)‏. ”‏בעבר חשבנו שבחורפיה הקשים של בריטניה הפרפר מובל באופן עיוור בחסדי הרוח אל מבוי סתום מבחינה אבולוציונית”‏,‏ מוסיף פוקס.‏ בניגוד לכך המחקר החדש ”‏הוכיח שפרפרי נימפית החורשף הם בעלי כושר נדידה מעולה”‏.‏