‏”אישה”.‏ ישוע לפעמים השתמש בצורת פנייה זו.‏ למשל,‏ כאשר הוא ריפא אישה שהייתה כפופה 18 שנה,‏ הוא אמר:‏ ”אישה,‏ שוחררת ממחלתך” (‏לוקס י״ג:‏10–13‏)‏.‏ ישוע אפילו פנה כך לאמו,‏ שכן פנייה זו נחשבה למקובלת ומנומסת בימי המקרא (‏יוח׳ י״ט:‏26;‏ כ׳:‏13‏)‏.‏ אך הייתה מילת פנייה מנומסת אחרת בעלת נופך נוסף.‏

‏”בתי”.‏ זו מילת פנייה אדיבה ולבבית במיוחד,‏ והמקרא משתמש בה בהקשר לנשים מסוימות.‏ ישוע אמר מילה זו לאישה שסבלה מהפרשות דם במשך 12 שנה.‏ כאשר היא ניגשה לישוע,‏ היא לא פעלה בדיוק על־פי חוקי התורה,‏ לפיהם אישה כמוה נחשבה לטמאה.‏ ניתן היה לטעון נגדה שהיה עליה להתרחק מאחרים בשל מצבה (‏וי׳ ט״ו:‏19–27‏)‏.‏ אולם אותה אישה הייתה נואשת.‏ למעשה,‏ ”היא עברה הרבה טיפולים מכאיבים בידי רופאים רבים והוציאה את כל כספה,‏ ולא רק שלא הוטב לה אלא שמצבה אף החמיר” (‏מר׳ ה׳:‏25,‏ 26‏)‏.‏

האישה התגנבה בין ההמונים,‏ התקרבה מאחור אל ישוע ונגעה בכנף מעילו.‏ באותו הרגע פסקו הדימומים.‏ היא קיוותה שאיש לא יבחין בה,‏ אך ישוע שאל:‏ ”מי נגע בי?‏” (‏לוקס ח׳:‏45–47‏)‏ האישה נפלה לרגלי ישוע כשהיא מפוחדת ורועדת ”וסיפרה לו את כל האמת” (‏מר׳ ה׳:‏33‏)‏.‏

כדי להרגיע אותה,‏ אמר לה ישוע באדיבות:‏ ”התעודדי,‏ בתי!‏” (‏מתי ט׳:‏22‏)‏ לדברי כמה חוקרי מקרא המילה ”בתי” בעברית ומקבילתה היוונית שימשו בלשון השאלה גם כביטוי ל”אדיבות ורכות”.‏ ישוע הוסיף לחזק אותה באמרו:‏ ”אמונתך ריפאה אותך.‏ לכי לשלום,‏ ושלא תסבלי עוד ממחלה קשה זו” (‏מר׳ ה׳:‏34‏)‏.‏

גם בועז,‏ אדם עשיר מקרב בני ישראל,‏ השתמש במילה זו כשפנה לרות המואבייה.‏ גם לה היו סיבות לחוש חוסר ביטחון,‏ שהרי היא ליקטה שעורה בשדה של אדם זר.‏ ’‏שמעי,‏ בתי’‏,‏ אמר לה בועז ועודד אותה להמשיך ללקט בשדותיו.‏ רות נפלה על פניה ושאלה אותו מדוע הוא נוהג באדיבות כה רבה באישה זרה.‏ בועז חיזק את ביטחונה באמרו:‏ ”הוגד לי כל אשר עשית את חמותך [האלמנה נעמי].‏.‏.‏ ישלם יהוה פועלך” (‏רות ב׳:‏8–12‏)‏.‏

איזה מופת הציבו ישוע ובועז עבור זקני־הקהילה!‏ לפעמים שני זקני־קהילה נפגשים עם משיחית הזקוקה לעזרה ועידוד מתוך המקרא.‏ לאחר שהזקנים יבקשו את הכוונת יהוה בתפילה ויקשיבו היטב לדבריה,‏ הם יוכלו לספק לה עידוד ונחמה מתוך דבר־אלוהים (‏רומ׳ ט״ו:‏4‏)‏.‏