הפלישתים עלו שוב למלחמה נגד ישראל. שלושת אחיו הגדולים של דוד הצטרפו אל הצבא של שאול. לכן, יום אחד אמר ישי לדוד: ’קח מעט חיטה ועשרה כיכרות לחם והבא אותם אל האחים שלך. ראה מה שלומם’.‏

כאשר הגיע דוד אל מחנה־הצבא, הוא רץ אל שדה־הקרב כדי לחפש את אחיו. גולית הענק הפלישתי יצא אז ולעג לבני־ישראל. הוא עשה זאת כל בוקר וכל ערב במשך 40 יום. הוא קרא אליהם: ’בחרו באחד מאנשיכם כדי להילחם איתי. אם הוא ינצח ויהרוג אותי, אנחנו נהיה לכם לעבדים. אבל אם אני אנצח ואהרוג אותו, אתם תהיו לנו לעבדים. תנו לי איש שיילחם בי’.‏

דוד שאל כמה מן החיילים: ’מה יקבל האיש שיהרוג את הפלישתי הזה ויציל את ישראל מן הבושה והחרפה הזאת?’‏

‏’שאול יתן לאיש הזה עושר רב’, ענו לו החיילים. ’והוא יתן לו גם את בתו לאשה’.‏

אבל כל בני־ישראל פחדו מגולית, בגלל שהיה ענק. הוא היה גבוה כשלושה מטרים, והיה איתו חייל שנשא את המגן שלו.‏

כמה מן החיילים הלכו אל המלך שאול ואמרו לו, שדוד רוצה להילחם בגולית. אבל שאול אמר לדוד: ’לא תוכל להילחם בפלישתי הזה. אתה רק נער, ואילו הוא היה איש מלחמה כל חייו’. אבל דוד ענה לו: ’הרגתי דוב ואריה שבאו לטרוף את הצאן של אבי. והפלישתי הזה יהיה כמו אחד מהם. יהוה יעזור לי’. אז שאול אמר לדוד: ’לך, ויהוה יהיה איתך’.‏

אחר־כך הלך דוד אל הנחל, לקח משם חמישה חַלוּקֵי אבנים (אבנים חלקות) ושם אותם בתיק־הרועים שלו. בנוסף לכך לקח גם את הַקֵלַע שלו ויצא לקראת הענק הפלישתי. כאשר ראה אותו גולית, הוא לא יכול היה להאמין למראה עיניו. הוא חשב שיהיה קל מאוד להרוג את דוד.‏

‏’אם רק תתקרב אלי’, אמר גולית, ’אתן את בשרך לעוף־השמים ולבהמת־השדה’. אבל דוד אמר לו: ’אתה בא אלי בחרב, בחנית ובכידון, ואני בא אליך בשם יהוה. היום הזה יתן אותך יהוה בידי ואפיל אותך’.‏

וכך רץ דוד אל הפלישתי. הוא הוציא אבן מתיק־הרועים שלו, שם אותה בתוך הקלע, וזרק אותה בכל כוחו. האבן עפה ישר אל מצחו של גולית, והוא נפל ארצה ומת! כאשר ראו הפלישתים שהגיבור שלהם נפל, הם פנו אחורה והתחילו לברוח. בני־ישראל רדפו אחריהם וניצחו במלחמה.‏