לכולנו יצא לראות אנשים מתפרצים בכעס, ולכולנו קרה שהתרגזנו. אומנם רובנו רואים בכעס רגש שלילי שיש לדכא, אך לא פעם אנו מרגישים שיש לנו סיבות מוצדקות לכעוס, בייחוד כשמישהו פועל באופן שנתפס בעינינו כבלתי צודק. במאמר מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה נאמר ש”כעס הוא רגש אנושי טבעי לחלוטין ולרוב גם בריא”.‏

על פניו נראה שהשקפה זו עולה בקנה אחד עם המילים שכתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים. הוא הכיר בכך שכולנו כועסים מדי פעם וציין: ”רגזו, אך אל תחטאו; אל תיתנו לשמש לשקוע בעודכם כועסים” (‏אפסים ד’:26‏). אם כן, האם עלינו לתת דרור לכעסנו או האם עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לרסנו?‏

כשפאולוס השיא את העצה בנושא הכעס, הוא ככל הנראה התבסס על דברי משורר התהלים שכתב: ”רגזו ואל תחטאו” (‏תהלים ד’:5‏). למה התכוון פאולוס בעצה שכתב ברוח אלוהים? הוא הסביר: ”הסירו מכם כל מרירות זדונית, כעס, זעם, צעקות, דיבור פוגעני וכל דבר מזיק” (‏אפסים ד’:31‏). למעשה, פאולוס עודד את המשיחיים להימנע מלתת פורקן לכעס. מעניין לציין שבהמשך המאמר מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה נכתב: ”ממחקרים עולה שכשאתה ’מוציא את כל הכעס החוצה’, אתה רק מגביר את הזעם והתוקפנות, וזה כלל לא עוזר לך... ליישב את הבעיה”.‏

כיצד ניתן ’להסיר’ מאתנו את הכעס ולהימנע מההשלכות השליליות הנלוות לו? המלך החכם שלמה כתב: ”שֵׂכֶל אדם האריך אפו, ותפארתו עבוֹר על פשע” (‏משלי י”ט:11‏). כיצד ’שכל האדם’ יכול לעזור לו לשכך את הכעס המבעבע בתוכו?‏

משמעותה של המילה ”שכל” בהקשר זה היא היכולת לרדת לעומקו של עניין ולראות מעבר למה  שגלוי על פני השטח. כיצד היכולת הזו עוזרת לנו כשפוגעים בנו או מרגיזים אותנו?‏

כשאנו נתקלים בעוול, אנו מטבע הדברים מתמלאים כעס. אך אם נניח לרגשותינו לגרום לנו להגיב בתוקפנות, אנו עלולים לפגוע בעצמנו או באחרים. כפי שאש בלתי מרוסנת עלולה לשרוף בית, כך להבות הזעם עלולות להרוס את המוניטין שלנו ואת יחסינו עם אחרים ואפילו עם אלוהים. לכן כשאנו מרגישים שהכעס גואה בלבנו, זה הזמן לבחון את המצב יותר לעומק. אם נראה את התמונה השלמה, יהיה לנו קל יותר לשלוט ברגשותינו.‏

דוד המלך, אביו של שלמה, כמעט הביא על עצמו אשמת דמים בגלל אדם ששמו נבל, אך ברגע האחרון מישהו עזר לו לראות דברים מנקודת מבט אחרת. כיצד הוא הגיע למצב מסוכן זה? דוד ואנשיו הגנו על צאנו של נבל במדבר יהודה. בעונת גזיזת הצאן ביקש דוד מנבל מעט מזון. אך נבל השיב: ”[האם אקח] את לחמי ואת מימיי ואת טִבְחתי אשר טבחתי לגוזזיי, ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה?” איזה עלבון! לאחר ששמע דוד את המילים הללו, הוא לקח עמו כ־400 איש ועשה דרכו אל נבל במטרה להרוג אותו ואת בני ביתו (‏שמואל א’. כ”ה:4–13‏).‏

אביגיל, אשת נבל, שמעה על מה שאירע ומיהרה לקראת דוד. כשפגשה אותו ואת אנשיו, נפלה לרגליו והתחננה: ”תדבר נא אמתך באוזניך, ושמע את דברי אמתך”. היא אמרה לדוד שנבל הוא כסיל וציינה בפניו שאם הוא ינקום בבעלה ויהיה מעורב בשפיכות דמים, הוא יתחרט על כך (‏שמואל א’. כ”ה:24–31‏).‏

כיצד דבריה של אביגיל עזרו לדוד להבין לעומק את המצב ולשכך את רגשותיו הטעונים? ראשית, הוא נוכח לדעת שנבל הוא כסיל חסר תקנה. שנית, הוא הבין שתרבוץ עליו אשמת דמים אם ינקום בנבל. כפי שקרה לדוד, גם אתה ודאי נתקל במצבים המעוררים את כעסך. כיצד עליך להגיב? ”קח לעצמך כמה רגעים כדי לנשום עמוק ולספור עד 10”, נכתב במאמר בנושא ניהול כעסים מטעם מרפאת מאיו. במילים אחרות, חשוב שתעצור לרגע ותנסה להבין מהו שורש הבעיה ואילו השלכות יהיו למעשיך. הבנה מעמיקה של הנסיבות תעזור לך לשכך את הכעס ואפילו להפיגו לחלוטין (‏שמואל א’. כ”ה:32–35‏).‏

בדומה למקרה של דוד, רבים כיום קיבלו עזרה ולמדו לשלוט בכעס. סבסטיאן היה בן 23 כשהחל ללמוד את המקרא בכלא בפולין. תודות לכך הוא למד לשלוט במזג שלו וברגשותיו העזים. ”קודם כול, אני חושב על הבעיה”, הוא מסביר. ”אחר כך אני מנסה ליישם את העצות שבמקרא. גיליתי שהמקרא הוא ספר ההדרכה הטוב ביותר”.‏

סצואו נוקט שיטה דומה לזו של סבסטיאן. הוא מספר: ”כשהיו מרגיזים אותי במקום העבודה, הייתי מגיב בצעקות. כיום בעקבות לימוד המקרא במקום לצעוק אני שואל את עצמי: ’מי בכלל אשם? האם זה לא אני שגרמתי לבעיה?’” השאלות האלה עזרו לו להפחית את הכעס ולכבוש את הרגשות החזקים שהציפו את לבו.‏

כעס הוא רגש חזק מאוד, אבל העצות בדבר־אלוהים חזקות אף יותר. אם תיישם את העצות הנבונות שבמקרא ותתפלל לעזרתו של אלוהים, גם אתה תלמד איך להפחית את כעסך ולשלוט בו.‏