לפני חמש מאות שנה הגיעו לראשונה הספרדים לאזור. הם קראו למקום קוסטה ריקה (החוף העשיר) מפני שחשבו שימצאו שם שפע של זהב. אך תקוותיהם התבדו. אומנם המדינה אינה עשירה במתכות יקרות, אך היא בעלת מגוון ביולוגי מהגדולים בעולם.‏

תושבי קוסטה ריקה מכונים ”טיקוס”. הם זכו לכינוי זה מכיוון שהם נוהגים להוסיף למילים רבות את הסיומת ”־יקוֹ” (ico) המורה על הקטנה. לדוגמה, במקום לומר ”אוּן מוֹמֶנְטוֹ” (רק רגע), הם אומרים ”אוּן מוֹמֶנְטִיקוֹ” (רק רגע קט). בשפת היומיום הם מרבים להשתמש בביטוי ”פּוּרָה וִידָה!” (חיים טהורים) כדי להביע תודה, לבטא הסכמה ולומר ”שלום” או ”להתראות”.‏

אחד המאכלים האהובים על אנשי קוסטה ריקה הוא ”גאיו פינטו” (מילולית, ”תרנגול מנוקד”) — אורז ושעועית המבושלים בנפרד ואחרי כן יחד עם תבלינים. ניתן לאכול את המאכל בבוקר, בצהריים או בערב. אחד  המשקאות המסורתיים הוא קפה צ’וריאדו — קפה שחולטים באמצעות בד המחובר למעמד עץ.‏

בקוסטה ריקה ישנן כ־450 קהילות של עדי־יהוה. האסיפות בקהילותיהם מתנהלות בעשר שפות, וביניהן שפת סימנים קוסטריקנית ושתי שפות ילידיות הייחודיות למדינה — בריברי וקבקר.‏