מה קורה לאחר המוות?
מנקודת המבט המקראית
מה קורה לאחר המוות?
אלוהים לא התכוון שילדיו בני המין האנושי ימותו (רומים ח׳:20, 21). למעשה, כאשר דיבר לראשונה על המוות באוזני אדם הראשון, הוזכר המוות לא כדבר טבעי שהאדם אמור לצפות לו, אלא כעונש על אי־ציות לאלוהים (בראשית ב׳:17). אדם הראשון הבין מהו מוות מכיוון שהיה עד למותם של בעלי חיים.
אדם הראשון חטא ושילם על כך בחייו בגיל 930 (בראשית ה׳:5; רומים ו׳:23). בשל אי־ציותו הורחק ממשפחתו של אלוהים ולא נחשב עוד בן אלוהים (דברים ל״ב:5). בנוגע להשלכות העצובות על המין האנושי אומר המקרא: ”כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם” (רומים ה׳:12).
מה קורה למחשבותינו?
עוד אומר המקרא: ”מקרה בני האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם; כְּמוֹת זה כן מות זה, ורוח אחד לכול; ומותר האדם מן הבהמה אָין, כי הכול הבל. הכול הולך אל מקום אחד: הכול היה מן העפר, והכול שב אל העפר” (קהלת ג׳:19, 20). מה משמע הדבר לשוב אל העפר?
הביטוי ”שב אל העפר” מזכיר לנו את דבריו של אלוהים לאדם הראשון: ”עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג׳:19). פירוש הדבר שבני אדם, בדומה לחיות, הם יצורים גשמיים. אין אנו רוחות השוכנות בגוף בשר ודם. כושר החשיבה שלנו אינו יכול להתקיים לאחר אובדן גופנו. המקרא אומר על המת: ”תצא רוחו, ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו [מחשבותיו]” (תהלים קמ״ו:4).
אם כן, מהו מצב המתים? דברו של אלוהים מספק לנו תשובה ברורה: ”החיים יודעים שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה” (קהלת ט׳:5). המוות אינו כחבר המקבל את פנינו לחיים טובים יותר. המקרא מכנה אותו ”האויב האחרון” מכיוון שהוא קוטע כל פעילות שהיא (קורינתים א׳. ט״ו:26; קהלת ט׳:10). האם משמע הדבר שהמוות הוא מצב חסר תקווה?
בשורה טובה בנוגע למוות
עבור מיליוני מתים, המוות הוא כשינה שממנה הם עתידים להקיץ. ישוע אמר פעם לתלמידיו בנוגע לחברם שמת: ”אלעזר ידידנו נרדם, אך אני הולך להעיר אותו”. בדרכו אל הקבר, פגש ישוע קהל אבלים. בהגיעו למקום הורה לפתוח את הקבר וקרא: ”אלעזר, צא החוצה!” האיש שהיה מת במשך ארבעה ימים יצא (יוחנן י״א:11–14, 39, 43, 44). מאחר שגופו של אלעזר כבר החל להרקיב, הראה ישוע בזאת שאלוהים מסוגל לזכור את המתים על כל צדדיהם — את אישיותם, את זכרונותיהם ואת חזותם החיצונית, ובידו להשיבם לחיים. במקרה אחר אמר ישוע: ”תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו [של ישוע], ויֵצאו” (יוחנן ה׳:28, 29).
המקרא מביא לנו בשורה טובה נוספת ומציין: ”האויב האחרון שימוגר הוא המוות” (קורינתים א׳. ט״ו:26). אנשים מוכי יגון לא יצטרכו עוד ללכת לבתי קברות כדי לקבור את יקיריהם. המקרא מבטיח: ”המוות לא יהיה עוד” (ההתגלות כ״א:4). האינך מסכים שעמדת המקרא בנושא המוות מנחמת?
האם שאלת את עצמך...
◼ האם המתים בעלי תודעה? (קהלת ט׳:5).
◼ האם מותו של אדם הוא מצב חסר תקווה? (יוחנן ה׳:28, 29).
[קטע מוגדל בעמוד 29]
”תצא רוחו, ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו [מחשבותיו]” (תהלים קמ״ו:4)