מדוע יש כל כך הרבה עוני בעולם של עושר?
מדוע יש כל כך הרבה עוני בעולם של עושר?
”העניים איתכם תמיד” אמר ישוע המשיח במאה הראשונה לספירה (מתי כ״ו:11). מימי ישוע ועד היום חיו בעולם לא־מעט עניים ואביונים. אך מדוע כה רבים שקועים בעוני בעולם של עושר מופלג?
יש הסבורים שאנשים מגיעים לחרפת עוני בגין החלטות גרועות שקיבלו, ובמקרים מסוימים זה נכון. אדם המתמכר לטיפה המרה או צורך סמים או מהמר, עלול בקלות לאבד את נכסיו. אבל לא כל העניים באו לכדי עוני בשל החלטות שגויות.
רבים פוטרו מעבודתם בעקבות שינויים בתעשייה. לא מעט אנשי עמל כילו את כל חסכונותיהם על הוצאות רפואיות מרקיעות שחקים. מתוך מאות מיליוני העניים בארצות המתפתחות, רובם אינם אשמים בדלותם. כפי שנראה בהמשך, הסיבות לעוני בדרך כלל אינן בשליטת העניים.
לקח מן העבר
בשנות ה־30 המוקדמות היה העולם נתון במשבר כלכלי שנקרא לימים השפל הכלכלי הגדול. במדינה אחת נותרו מיליונים מחוסרי תעסוקה ומאות אלפי משפחות איבדו את בתיהם. אבל בעוד רבים רעבו ללחם, השליכו החוואים כמויות עצומות של חלב וחלקם אולצו בידי פקידי ממשל להמית מיליוני חיות משק.
על שום מה ולמה? המערכת הכלכלית קבעה שמוצרי החוות ומצרכים אחרים מוכרחים להימכר ברווח. כאשר חלב, בשר ותבואה — מצרכי מזון הכרחיים לעניים — לא נמכרו ברווח, הם נחשבו לחסרי ערך והיה צורך להיפטר מהם.
בערים רבות פרצו מהומות על רקע מחסור במזון. אזרחים שידם לא הייתה משגת לקנות מזון למשפחותיהם, ביצעו מעשי שוד באיומי אקדח. אחרים גוועו ברעב. מאורעות אלו התרחשו בארצות־הברית. בתחילת השפל הכלכלי הגדול, הכזיבה המערכת הכלכלית החזקה של המדינה את בעלי ההכנסות הנמוכות. במקום לדאוג בראש ובראשונה שלאזרחים יהיו מזון, מחסה ועבודה, התייחסה המערכת הכלכלית לצרכים אלה כאל עניין שולי בהשוואה לצבירת הון.
תמונת המצב בימינו
כלכלת העולם התאוששה מאז השפל הכלכלי הגדול, ונראה כי היום יש הרבה אנשים עשירים ומצליחים יותר מאי פעם. אולם בתוך העושר העצום הזה, לעניים בדרך כלל אין כמעט כל אפשרות להיטיב את מצבם. דיווחים על רעב ועוני בארצות המתפתחות כה שכיחים, שלרבים נמאס לקרוא על כך. אולם כאשר פליטים גוועים ברעב בשל מלחמות, כאשר מצבורי מזון נרקבים בגין מניפולציות פוליטיות, וכאשר כוחות השוק מביאים לייקור מוצרי המחיה הבסיסיים הרחק מהישג ידם של העניים, אנו עדים לכשלונותיה של מערכת שאינה מסוגלת לדאוג לשכבות החלשות ביותר. במבנה הכלכלי העולמי מיליוני אביונים סובלים מהזנחה.
למעשה, האדם מעולם לא כונן מערכת כלכלית שענתה במידה מספקת על הצרכים החומריים של האנושות כולה. לפני כ־000,3 שנה חי אדם שבחן לעומק את החיים והגיע למסקנה זו: ”ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש, והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם; ומיד עושקיהם כוח, ואין להם מנחם” (קהלת ד׳:1). בימים אלו של שפע, עדיין נעשים מעשי עושק וגזל רבים.
למיליונים כיום סיכויים קלושים לחלץ את עצמם ממעמקי העוני. לעומת זאת, רבים למדו להתמודד עם בעיותיהם הכלכליות, ויש להם תקווה לחיים טובים יותר בעתיד.
[תיבה בעמוד 5]
מלחמת קיום
בספרו העניים העובדים — האנשים הבלתי נראים באמריקה (The Working Poor—Invisible in America), נותן הסופר והעיתונאי דיוויד ק. שיפלר לקוראים מושג מה על מצבם של אנשים בארצות־הברית החיים על סף תהום מבחינה כלכלית: ”תנאי ההזנחה בדירה רעועה גורמים להתקף אצל ילד חולה אסטמה. בעקבות זאת מזמינים אמבולנס ומקבלים חשבון שאי אפשר לשלם, דבר המביא להגבלת אשראי, וזו גורמת להעלאת הריבית על הלוואה לרכישת רכב חדש ומחייבת קניית רכב משומש ולא־אמין, מה שפוגע ביכולת האם להגיע בזמן לעבודה, דבר המחבל בקידומה ובכושר השתכרותה ומשאיר אותה בסופו של דבר בדירה רעועה”. אסון רובץ לפתחם של הילד ושל אימו למרות שהם גרים במדינה העשירה בעולם.
[תיבה בעמוד 6]
האם די בכוונות טובות?
בנובמבר 1993 התכנסה קבוצת פקידים בתוך בניין ממשלתי בוושינגטון די.סי בניסיון לפתור בעיה חמורה. לרשותם עמדו מאות מיליוני דולרים שהוקצו לסיוע לחסרי בית בארצות־הברית. בעודם מתדיינים, הוזעקו לתחנת האוטובוס מעבר לרחוב שוטרים, כבאים וצוותי חירום רפואיים. צוות האמבולנס אסף את גופתה של חסרת בית. היא נמצאה ללא רוח חיים מול המשרד לבינוי ופיתוח עירוני (HUD), אגף ממשלתי האחראי למתן עזרה לחסרי בית.
מאוחר יותר ראיין כתב העיתון ניו־יורק טיימס עובדת ב־HUD, שהעירה לגבי כמות צוותי החירום והרכבים שהגיעו למקום: ”זה פשוט מוזר לראות כמה עזרה מקבל אדם במותו ולא קמצוץ מכך בחייו”.
[תמונה בעמודים 4, 5]
”אם נודדת” ושלושת ילדיה בזמן השפל הכלכלי הגדול של שנות ה־30
[שלמי תודה]
Dorothea Lange, FSA Collection, Library of Congress
[תמונה בעמודים 6, 7]
במקום עבודה נצלני כמו זה, השכר הממוצע הוא 14 דולר לחודש והפועלים נדרשים לעתים לעבוד 70 שעות בשבוע
[שלמי תודה]
Fernando Moleres/Panos Pictures ©