כדי למלא את משימתם,‏ תלמידי המקרא היו זקוקים לאומץ.‏ הם היו צריכים להכריז ”‏בשורה טובה”‏ לענווים ו’‏יום נקם’‏ לרשעים.‏

אח ג׳.‏ ה.‏ הוסקין,‏ שהתגורר בקנדה,‏ בישר ללא פחד למרות התנגדות.‏ באביב של 1921 הוא פגש כומר מתודיסטי.‏ אח הוסקין התחיל את השיחה במילים:‏ ”‏עלינו לדבר על כתבי־הקודש ברוח טובה,‏ וגם אם יש לנו דעות שונות על כמה דברים,‏ אנחנו יכולים להסכים שלא להסכים ולהיפרד כידידים”‏.‏ אבל זה לא קרה.‏ אח הוסקין סיפר:‏ ”‏דיברנו רק כמה דקות,‏ ואז [‏הכומר]‏ טרק את הדלת כל כך חזק שחשבתי שהזכוכית הגדולה שלה תתרסק על הרצפה”‏.‏

‏”‏למה שלא תלך לדבר עם עובדי האלילים?‏”‏ הכומר צעק.‏ אח הוסקין לא השיב דבר,‏ אבל כשעזב את המקום הוא חשב לעצמו:‏ ’‏הרגשתי שאני מדבר בדיוק עם כזה!‏’‏

למוחרת,‏ כאשר הכומר נשא את הדרשה שלו הוא המשיך במתקפה.‏ ”‏הוא הזהיר את הצאן שלו מפניי ואמר לאנשים שאני הנוכל הכי גרוע שאי פעם היה בעיירה,‏ ושצריך לירות בי”‏,‏ סיפר אח הוסקין.‏ אבל זה לא הרתיע אותו בכלל,‏ הוא המשיך לבשר והיו לו תוצאות טובות.‏ הוא אמר:‏ ”‏מעולם לא הייתה לי תקופה יותר מופלאה בשירות.‏ חלק מהאנשים אפילו אמרו לי:‏ ’‏אני יודע שאתה איש אלוהים!‏’‏ והציעו את עזרתם כדי שלא יחסר לי דבר”‏.‏

כדי לעזור למעוניינים להתקדם,‏ תלמידי המקרא פרסמו תוכניות ללימוד המקרא בכתב העת תור הזהב.‏ * התוכנית ”‏שיעורי מקרא לנוער”‏ הייתה בנויה משאלות עבור הורים לדיון עם ילדיהם.‏ ההורים היו צריכים ”‏להציג את השאלות לילדיהם ולעזור להם למצוא את התשובה במקרא”‏.‏ חלק מהשאלות,‏ כגון ”‏כמה ספרים יש במקרא?‏”‏ לימדו עובדות בסיסיות.‏ שאלות אחרות,‏ כגון ”‏האם כל משיחי אמיתי צריך לצפות לרדיפות מסוג זה או אחר?‏”‏ הכשירו את הצעירים לבשר ללא פחד.‏

התוכנית ”‏מחקרים מעמיקים בתוכנית האלוהית לדורות”‏ סיפקה לתלמידי מקרא  בוגרים שאלות מעוררות מחשבה שהיו מבוססות על הכרך הראשון של עיונים בכתבי־הקודש.‏ אלפי קוראים הפיקו תועלת מהתוכניות האלה,‏ אבל הוצאת תור הזהב מ־21 בדצמבר 1921 הודיעה ששתי התוכניות יופסקו.‏ מה הייתה הסיבה לשינוי הפתאומי?‏

האחים שעמדו בראש הפעילות הבינו שתלמידי מקרא חדשים צריכים ללמוד אמיתות בסיסיות בצורה שיטתית.‏ לשם כך,‏ בנובמבר 1921 יצא לאור הספר נבל האלוהים.‏ המעוניינים שקיבלו את הספר גם נרשמו ל”‏קורס הנבל ללימוד המקרא”‏.‏ קורס זה ללימוד עצמי עזר לקוראים להבין את ”‏התוכנית שקבע אלוהים כדי לברך את האנושות בחיי נצח”‏.‏ איך התנהל הקורס?‏

כשאדם קיבל עותק של הספר,‏ הוא קיבל גם משימת קריאה מודפסת על כרטיס קטן.‏ כעבור שבוע הוא קיבל כרטיס עם סדרה של שאלות המבוססות על אותה משימה.‏ בסוף הכרטיס הייתה משימת קריאה לשבוע הבא.‏

כל שבוע במשך 12 שבועות התלמיד קיבל כרטיס חדש שהכיתה,‏ או הקהילה,‏ המקומית שלחה אליו בדואר.‏ במקרים רבים הכרטיסים נשלחו על־ידי המבוגרים בקהילה או מי שהיו להם נסיבות מגבילות.‏ לדוגמה,‏ אנה ק.‏ גרדנר ממילווייל,‏ פנסילבניה,‏ ארה״ב סיפרה:‏ ”‏כשהספר נבל האלוהים יצא לאור,‏ לאחותי הנכה טייל הייתה יותר עבודה בשליחת כרטיסי השאלות מדי שבוע מכפי שהיא הייתה מסוגלת לבצע”‏.‏ כשהקורס הסתיים התלמיד קיבל ביקור אישי כדי לעזור לו להמשיך לרכוש השכלה מקראית.‏

בסוף השנה אח ג׳.‏ פ.‏ רתרפורד שלח מכתב לכל הכיתות.‏ הוא אמר:‏ ”‏השנה הבשורה על המלכות הוכרזה בצורה נרחבת יותר ויעילה יותר מכפי שהוכרזה בכל שנה בעת הקציר”‏.‏ במבט לעתיד הוא הוסיף:‏ ”‏נותרה עוד מלאכה מרובה.‏ עודדו אחרים להצטרף לשירות מבורך זה”‏.‏ אין ספק שתלמידי המקרא נשמעו לעצה זו.‏ בשנת 1922 הם פרסמו ללא פחד את המלכות בהיקף מדהים.‏