כיצד הפכה הערבית לשפת המשכילים
במשך מאות שנים הייתה השפה הערבית השפה השלטת בקרב המשכילים. למן המאה השמינית לספירה, למדנים דוברי ערבית בערים שונות במזרח התיכון תרגמו ותיקנו כתבים פילוסופיים ומדעיים שנכתבו עוד בימיהם של תלמי ואריסטו. בדרך זו שימרו והעשירו למדנים דוברי ערבית את מחקריהם של הוגי דעות קדומים.
כור היתוך של רעיונות
המאות השביעית והשמינית לספירה היו עדות לעלייתן של שתי שושלות ח’ליפים חדשות במזרח התיכון — הראשונה הייתה בית אומיה והשנייה בית עבאס. לשליטים החדשים הייתה גישה למאגר עשיר של ידע מאחר שנתיניהם בערב, באסיה הקטנה, במצרים, בארץ ישראל, בפרס ובעיראק הושפעו מיוון ומהודו. השושלת העבאסית בנתה עיר בירה חדשה, את העיר בגדד, אשר הפכה לכור היתוך של רעיונות. בעיר זו חיו הערבים לצד ארמנים, ברברים, סינים, קופטים, יוונים, הודים, יהודים, פרסים, טורקים וסוגדיאנים, שהגיעו הרחק מעבר לנהר האוקסוס (הנקרא כיום אמו דריה) שבמרכז אסיה. הם למדו וניתחו תחומי מדע שונים, וכך הביאו למיזוג המסורות האינטלקטואליות המגוונות שלהם.
שליטי בית עבאס בבגדד עודדו הוגי דעות מחוננים מכל רחבי האימפריה לתרום להתפתחותה האינטלקטואלית. נעשו מאמצים שיטתיים לקבץ עשרות אלפי ספרים במגוון רחב של נושאים ולתרגמם לערבית. נושאים אלו כללו אלכימיה, אריתמטיקה, גיאומטריה, רפואה, מוזיקה, פילוסופיה ופיזיקה.
ח’ליף אל־מנצור, ששלט מ־754 עד 775 לספירה, שלח שגרירים לקיסרות הביזנטית כדי לרכוש טקסטים מתמטיים יווניים. ח’ליף אל־מאמון (813–833 לספירה) המשיך בדרכו ונתן דחיפה לתנועת התרגומים שתרגמה מיוונית לערבית. תנועה זו פעלה במשך למעלה ממאתיים שנה. לפיכך עד לשלהי המאה העשירית תורגמו לערבית כמעט כל הכתבים הפילוסופיים והמדעיים שהיו קיימים אז ביוונית. אבל המשכילים הערבים לא רק עסקו בתרגום אלא גם חיברו בעצמם חיבורים מקוריים.
כתבים ערביים מקוריים
מתרגמים ערבים רבים תרגמו בצורה מדויקת ובמהירות מדהימה. משום כך טוענים מספר היסטוריונים שהיה למתרגמים ידע קודם בנושאים שתרגמו. זאת ועוד, מספר מלומדים השתמשו בכתבים המתורגמים כקרש קפיצה למחקריהם האישיים.
למשל, הרופא והמתרגם חנין אִבְּן אסחאק (808–873 לספירה), שהיה נוצרי ממוצא סורי, תרם משמעותית להבנת מנגנון הראייה. כתביו, שכללו דיאגרמות אנטומיות מדויקות של העין, הפכו למדריך הסטנדרטי לרפואת עיניים בעולם הערבי ובאירופה. הפילוסוף והרופא אִבְּן סינא, המוכר במערב כאביצנה (980–1037 לספירה), כתב עשרות ספרים במגוון נושאים, החל באתיקה ולוגיקה וכלה ברפואה ומטפיזיקה. חיבורו המקיף, חוקת הרפואה, נשען על הידע הרפואי שהיה קיים בזמנו, לרבות השקפותיהם של הפילוסופים היוונים המפורסמים גַלֶנוֹס ואריסטו. חיבור זה שימש כספר הרפואה הסטנדרטי במשך כ־400 שנה.
החוקרים הערבים דגלו בעריכת ניסויים מדעיים, שיטה אשר היא לב ליבה של הקדמה המדעית. דבר זה הוביל אותם לחשב מחדש את היקף כדור־הארץ ולתקן מידע גיאוגרפי בכתביו של תלמי. ”הם העזו אף לפקפק באריסטו”, אומר ההיסטוריון פול לונדה.
התקדמות הידע באה לידי ביטוי בתחומים מעשיים רבים, כגון בניית מאגרים, אמות מים וטורבינות מים, אשר חלקם שרדו עד ימינו. כתבים חדשים בנושאים כגון חקלאות, בוטניקה ואגרונומיה אפשרו לחקלאים לבחור את היבולים המתאימים ביותר לכל אזור, וכך להגביר את תנובת היבולים.
בשנת 805 לספירה ייסד הח’ליף הארוּן א־רשיד בית־חולים — הראשון באימפריה רחבת הידיים שלו. כעבור זמן קצר הוקם בית־חולים בכל עיר גדולה בתחומי ממלכתו.
מרכזי לימוד חדשים
במספר ערים בעולם הערבי הוקמו ספריות ומרכזי לימוד. ח’ליף אל־מאמון ייסד בבגדד את ”בית אל־חיכמה” (בית החוכמה) ששימש כמכון לתרגום ולמחקר. סגל המקום כלל מלומדים שעבדו בשכר. מסופר כי בספרייה המרכזית בקהיר היו למעלה ממיליון ספרים. באותה עת פעלו בקורדובה, בירתה של ספרד בימי שלטון בית אומיה, 70 ספריות שהיו מוקד משיכה לחוקרים ולתלמידים מכל רחבי העולם הערבי. במשך למעלה ממאתיים שנה הייתה קורדובה מרכז אינטלקטואלי מוביל.
בפרס התמזגו שיטות מתמטיות שהיו נהוגות ביוון עם אלה של הודו, שבה הנהיגו מתמטיקאים את השימוש בספרה אפס ופיתחו מערכת מספרים פוזיציונלית (מיקומית). בשיטה זו של ייצוג מספרים, ערך הספרה משתנה בהתאם למיקומה ולמיקום הספרה אפס. למשל, הספרה אחת יכולה לייצג את המספרים אחד, עשר, מאה וכן הלאה. שיטה זו ”לא רק פישטה את כל סוגי החישובים אלא גם סללה את הדרך להתפתחות האלגברה”, כותב לונדה. המלומדים הערבים התקדמו בצעדי ענק גם בתחומי הגיאומטריה, הטריגונומטריה והניווט.
תור הזהב בעולם הערבי בתחומי המדע והמתמטיקה עמד בניגוד גמור לקיפאון האינטלקטואלי במקומות אחרים בעולם. אומנם גם באירופה של ימי הביניים נעשו, בעיקר במנזרים, מאמצים לשמר את כתביהם של מלומדים קדומים, אך הישגיהם החווירו בהשוואה לאלה של העולם הערבי. אולם כבר במאה העשירית החלו פני הדברים להשתנות כאשר תרגומים של כתבי מלומדים ערבים החלו להגיע טיפין טיפין אל המערב. עם הזמן הלך וגבר היקף התופעה והוביל למהפכה המדעית באירופה בתקופת הרנסנס.
לפיכך ההיסטוריה מלמדת אותנו כי אין עם אחד היכול לזקוף לזכותו את הידע הקיים היום בתחומי המדע ובתחומים קרובים. התרבויות של ימינו אומנם משכילות יותר, אך הן חבות רבות לתרבויות הקדומות שעודדו עריכת מחקרים, הטילו ספק בדעות המוצקות שרווחו דאז וקידמו חשיבה פורה.
[מפה בעמוד 24]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
◼ תחומי השפעת בית אומיה
◻ תחומי השפעת בית עבאס
ספרד
קורדובה
ביזנטיון
רומא
קונסטנטינופול
נהר האוקסוס
פרס
בגדד
ירושלים
קהיר
ערב
[תמונה בעמוד 25]
דיאגרמת העין של חנין אבן אסחאק
[תמונה בעמוד 25]
דף מ”חוקת הרפואה” של אבן סינא
[תמונה בעמוד 26]
מלומדים ערבים בספרייה בבצרה, 1237 לספירה
[שלמי תודה]
© Scala/White Images/Art Resource, NY
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]
דיאגרמת עין: © SSPL/Science Museum/Art Resource, NY; חוקת הרפואה: © The Art Gallery Collection/Alamy
