”כתבו לאנטון!”
● עד־יהוה צעיר ששמו אנטון התגורר בכפר הנידח שלקן שבסטברופול קרַי, רוסיה. בילדותו אובחן כחולה במחלת שרירים דושן, מחלה חשוכת מרפא הגורמת לניוון שרירים מהיר. רוב החולים במחלה זו מתים לפני גיל 20. בגיל תשע אנטון כבר לא יכול היה ללכת או לקום בכוחות עצמו.
כאשר יבגני ואשתו דיאנה ביקרו באחת הקהילות של עדי־יהוה הם פגשו את אנטון. ”אנטון היה מאוד חלש מבחינה פיזית”, מסבירה דיאנה, ”אבל הוא היה חזק מבחינה רוחנית. אחיו הגדול מת מאותה מחלה בגיל 19, ולכן אנטון ידע שלא נותר לו זמן רב לחיות. למרות זאת, הוא היה שמח ואופטימי”.
דיאנה ובעלה עודדו את אנטון להרחיב את שירותו ולכתוב מכתבים לאנשים בכפרים נידחים אחרים. בשנת 2005 הוא כתב כ־500 מכתבים ושלח אותם לכתובות שונות בכפרים שכנים. אולם לאכזבתו הוא לא קיבל אף תגובה. למרות שחש רפיון ידיים המשיך אנטון לכתוב מכתבים. הוא התפלל מעומק הלב וביקש מאלוהים שידריך אותו ויעזור לו להיות מבשר יעיל חרף נסיבותיו.
יום אחד כאשר קרא עיתון הוא נתקל במכתב של אישה חולה שהייתה זקוקה לנחמה. אנטון כתב לה מכתב שחלקו פורסם באותו עיתון. ”אומנם אני חולה במחלה חשוכת מרפא, אבל הקריאה במקרא עוזרת לי להביט אל העתיד בביטחון”, הוא כתב. ”אני אוהב לקבל מכתבים ותמיד מצפה להם”.
מכתבו נגע לליבה של האישה והיא כתבה מכתב לאותו עיתון. המכתב פורסם בטור שנקרא ”כתבו לאנטון!” האישה הביעה את הערכתה על החיזוק הרוחני שקיבלה במכתבו של אנטון והוסיפה: ”בואו נעזור לאנטון! שלחו לו מכתבים. הבחור הצעיר כל כך זקוק למילות עידוד!” כתובתו פורסמה בעיתון.
אל בית הדואר הקטן בכפר החלו להגיע מכתבים לאנטון — עד 30 מכתבים ביום! הם הגיעו מכל רחבי רוסיה, וגם מהמדינות הבלטיות, מגרמניה ומצרפת. הוא קיבל מאות מכתבים מקוראי העיתון. ”אנטון היה ממש נרגש”, נזכרת דיאנה. ”עכשיו הוא יכול היה להתכתב עם מאות אנשים ולחלוק איתם את אמונתו המקראית”.
במשך למעלה משנה התכתב אנטון עם אותם אנשים וחלק איתם אמיתות מקראיות. עם הזמן ידיו נחלשו והוא החל להכתיב את מכתביו. אנטון נפטר בספטמבר 2008, והוא בן 20. הוא אומנם היה חלש מאוד מבחינה פיזית, אך בזכות אמונתו ואהבתו לשירות נפתחה בפניו הדרך לגעת לליבם של מאות אנשים.
