הבט בילד הקטן המדבר אל האנשים המבוגרים שבתמונה. אלה היו מורים בבית־המקדש שבירושלים. הילד הוא ישוע. הוא כבר גדל וכאן הוא בן שתים־עשרה.

המורים הופתעו מאוד מכך שישוע ידע כל־כך הרבה על אלוהים ועל מה שכתוב בתנ”ך. אבל מדוע יוסף ומרים אינם כאן? היכן הם? הבה נראה.

הילד ישוע מדבר עם המורים

כל שנה יוסף הביא את משפחתו לירושלים לרגל חג־הפסח. היה זה מסע ארוך מנצרת לירושלים. לא היו אז מכוניות וגם לא רכבות. רוב האנשים הלכו ברגל, והדרך לירושלים ארכה כשלושה ימים.

בינתיים נולדו ליוסף עוד ילדים ומשפחתו גדלה. וכך, לישוע היו אחים ואחיות צעירים יותר שצריך היה להשגיח עליהם. ובכן, באותה שנה חזרו יוסף ומרים עם ילדיהם במסע הארוך לנצרת. הם חשבו שישוע הצטרף לאחרים שחזרו באותה דרך. אבל כשעצרו בסוף היום, הם לא מצאו את ישוע. הם חיפשו אותו בין קרוביהם וחבריהם, אך הוא לא נמצא איתם! לכן, הם חזרו לירושלים כדי לחפש אותו שם.

לבסוף הם מצאו אותו עם המורים. הוא הקשיב להם ושאל אותם שאלות. כל האנשים נדהמו על תבונתו. אבל מרים אמרה לו: ’בני, למה עשית לנו זאת? אביך ואני חיפשנו אותך בדאגה רבה’.

’למה הייתם צריכים לחפש אותי?’ ענה ישוע. ’האם לא ידעתם שאני צריך להיות בבית אבי?’

כן, ישוע אהב להיות במקום שבו יכל ללמוד על אלוהים. נכון שגם אנו צריכים להרגיש כך? בביתו שבנצרת, הלך ישוע מדי שבוע למקום שבו נאספו אנשים כדי לעבוד את יהוה. מאחר שתמיד הקשיב, הוא למד דברים רבים מהתנ”ך. הבה נהיה כמו ישוע ונחקה את דוגמתו.

(לוקס ב’:41-52; מתי י”ג:53-56)