עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

שוב אל יהוה

 חלק 3

רגשות פגועים — כאשר יש לנו ”יסוד לטענה”‏

רגשות פגועים — כאשר יש לנו ”יסוד לטענה”‏

‏”אחות בקהילה שלי האשימה אותי שלא בצדק שגנבתי ממנה כסף. אחרים בקהילה שמעו על כך והתחילו לנקוט צד. לבסוף האחות אמרה לי שהגיע לידיה מידע חדש המוכיח את חפותי. היא אומנם התנצלה, אבל הרגשתי עמוק בלבי שלעולם לא אוכל לסלוח לה על מה שעברתי” (לינדה).‏

התוכל להזדהות עם לינדה שנפגעה עמוקות ממעשיה של אחותה לאמונה? למרבה הצער, יש כאלה שהתנהגותם של אחרים מפריעה להם עד כדי כך שהדבר פוגע בשגרתם הרוחנית. האם כך קרה גם לך?‏

היש מי שיכול ”להפרידנו מאהבת אלוהים”?‏

יש להודות שלפעמים קשה לנו מאוד לסלוח לאח לאמונה שפגע בנו. אחרי הכול, המשיחיים צריכים לאהוב זה את זה (‏יוחנן י”ג:34, 35‏). אם אח לאמונה עושה לנו עוול, האכזבה והכאב עלולים להיות קשים מנשוא (‏תהלים נ”ה:13‏).‏

כמובן, המקרא מכיר בכך שלעיתים יש למשיחיים ”יסוד לטענה” נגד אחיהם (‏קולוסים ג’:13‏). למרות זאת, כאשר זה קורה לנו אישית, אנו אולי מתקשים להתמודד עם הפגיעה. היש משהו שיכול לעזור לנו? תן דעתך לשלושה עקרונות מקראיים:‏

אבינו שבשמיים רואה הכול. יהוה מודע לכל המתרחש, כולל כל עוול הנעשה לנו והכאב שנגרם בעקבותיו (‏עברים ד’:13‏). בנוסף לכך, יהוה כואב את כאבנו (‏ישעיהו ס”ג:9‏). הוא לעולם אינו נותן ל”צרה או מצוקה” או לכל דבר אחר — אפילו לא לאחד ממשרתיו — ”להפרידנו מאהבת אלוהים” (‏רומים ח’:35,‏ 38, 39‏). האין זה מניע אותנו להגיב באותו אופן ולא לתת לשום דבר או לאף אחד לתקוע טריז בינינו לבין יהוה?‏

לסלוח אין משמעו שמה שעשה האחר מקובל עלינו. כאשר אנו סולחים למי שפגעו בנו, איננו מגמדים, מצדיקים ומתרצים את מעשיהם ואיננו מראים בזאת שהתנהגותם מקובלת עלינו. זכור ששום חטא אינו מקובל על יהוה, אבל הוא מוכן לסלוח אם יש בסיס לעשות כן (‏תהלים ק”ג:12, 13;‏ חבקוק א’:13‏). כאשר יהוה מעודד אותנו לסלוח לאחרים הוא בעצם מבקש מאתנו לחקותו. הוא ”לא לעולם יטור” (‏תהלים ק”ג:9;‏ מתי ו’:14‏).‏

אם נרפה מן התרעומת יהיה זה לטובתנו. באיזה אופן? דמיין לעצמך את התרחיש הבא. אתה מרים אבן שמשקלה קילוגרמים ספורים ומחזיק בה כשזרועך מתוחה. סביר להניח שלא תתקשה להחזיק באבן לזמן קצר. אך מה אם תנסה לעשות כן לפרק זמן ממושך? כמה זמן תוכל להחזיק בה — מספר דקות? שעה? או יותר? אין ספק שזרועך תתעייף מאוד! כמובן, משקלה של האבן אינו משתנה. אבל ככל שתחזיק בה, תחוש שהיא כביכול כבדה  יותר. כך הוא לגבי תרעומת. ככל שנחזיק בטינה — גם אם אין היא רבה — כך נפגע בעצמנו עוד יותר. אין פלא אפוא שיהוה קורא לנו להניח לתרעומת. למעשה, יהיה זה לטובתנו (‏משלי י”א:17‏).‏

אם נרפה מן התרעומת יהיה זה לטובתנו

‏”הרגשתי כאילו יהוה עצמו מדבר אליי”‏

מה עזר ללינדה לא לנטור טינה לאחותה לאמונה על מה שעשתה לה? בין היתר היא הרהרה בסיבות המקראיות לכך שעליה להיות סלחנית (‏תהלים ק”ל:3, 4‏). מה שהשפיע עליה במיוחד היא הידיעה שאם נסלח, יהוה יסלח לנו (‏אפסים ד’:32 עד ה’:2‏). בהתייחס להשפעתם של הפסוקים האלה היא אומרת: ”הרגשתי כאילו יהוה עצמו מדבר אליי”.‏

עם הזמן הצליחה לינדה להרפות מן התרעומת. היא סלחה לאחותה ברוחב לב, וכיום אחות זו היא חברתה היקרה. לינדה ממשיכה לשרת את יהוה. היה סמוך ובטוח שיהוה רוצה לעזור לך לנהוג כמותה.‏