לוקס י”ד:25–35

  • ההקרבה הנדרשת מתלמידי המשיח

ישוע לימד לקחים חשובים בשעה שסעד בביתו של אחד מראשי הפרושים. כעת הוא ממשיך במסעו אל ירושלים, והמון עם רב הולך עמו. מדוע? האם הם באמת רוצים להיות תלמידיו האמיתיים, יהיו אשר יהיו ההקרבות שיידרשו מהם?‏

בעודם הולכים בדרך אומר להם ישוע דבר שאולי מזעזע את חלקם: ”מי שבא אליי ואינו שונא את אביו, את אמו, את אשתו, את ילדיו, את אֶחיו ואת אחיותיו, ואפילו את נפשו שלו, אינו יכול להיות תלמידי” (‏לוקס י”ד:26‏). למה הוא מתכוון?‏

ישוע אינו מתכוון שמי שהופכים לתלמידיו חייבים לשנוא פשוטו כמשמעו את קרוביהם. הם צריכים לשנוא אותם במובן זה שעליהם לאהוב אותם פחות מאשר את ישוע, ולא להידמות לאיש במשל על סעודת הערב אשר דחה הזמנה חשובה רק משום שזה עתה נשא אישה (‏לוקס י”ד:20‏). על יעקב נאמר שהוא ’שנא’ את לאה ואהב את רחל, כלומר שהוא אהב את לאה פחות מאשר את אחותה רחל (‏בראשית כ”ט:31‏).‏

שים לב שלדברי ישוע מי שהופך לתלמידו צריך לשנוא ”אפילו את נפשו שלו”, או את חייו. משמעות הדבר היא שתלמיד אמיתי חייב לאהוב את ישוע יותר מאשר את חייו שלו, ואף להיות מוכן במקרה הצורך לאבד אותם. ברור אפוא שמי שהופך לתלמיד המשיח נושא באחריות כבדה. אין להתחייב לאורח חיים זה כלאחר יד, ללא מחשבה מעמיקה.‏

חייהם של תלמידי המשיח כרוכים לעיתים בקשיים וברדיפות, שכן ישוע אומר: ”מי שאינו נושא את עמוד ההוקעה שלו ואינו הולך אחריי, אינו יכול להיות תלמידי” (‏לוקס י”ד:27‏). כן, תלמיד אמיתי של ישוע חייב להיות מוכן לשאת את אותה החרפה שהוא נשא. ישוע אף אמר שהוא עצמו ייהרג בידי אויביו.‏

על כן ההמונים ההולכים עם ישוע צריכים לנתח היטב את משמעות ההחלטה להפוך להיות תלמידיו של המשיח. ישוע מדגיש זאת בדוגמה הבאה: ”מי מכם שרוצה לבנות מגדל אינו יושב תחילה ומחשב את ההוצאות כדי לראות אם יש לו מספיק כסף להשלימו? אחרת הוא עלול להיווכח אחרי הנחת היסודות שאין ביכולתו להשלים את הבנייה” (‏לוקס י”ד:28, 29‏). לפיכך בטרם יהפכו לתלמידיו של ישוע, מי שהולכים עמו אל ירושלים צריכים להגיע להחלטה נחושה לעמוד במלוא האחריות. הוא מבליט את הנקודה הזאת בעזרת משל נוסף:‏

‏”איזה מלך היוצא למלחמה נגד מלך אחר אינו יושב תחילה ועורך התייעצות, כדי לראות אם ביכולתו לגבור עם עשרת אלפים חיילים על זה שבא נגדו עם עשרים אלף? אם ייווכח שלא יוכל לגבור עליו, ישלח אליו בעודו רחוק משלחת נציגים בניסיון לכונן אתו שלום”. להדגשת הנקודה אומר ישוע: ”לפיכך אל תטעו: מי מכם שאינו מוותר על כל נכסיו אינו יכול להיות תלמידי” (‏לוקס י”ד:31–33‏).‏

כמובן, ישוע אינו מפנה את דבריו אך ורק להמון שהולך אחריו בדרך. כל מי שלומדים על המשיח חייבים להיות מוכנים לעשות את מה שהוא מציין כאן. פירוש הדבר שעליהם להיות מוכנים להקריב את כל אשר להם — את נכסיהם ואפילו את חייהם — אם ברצונם להיות תלמידיו. זהו נושא שיש להרהר בו ולהתפלל עליו.‏

כעת מעלה ישוע עניין שהזכיר בדרשת ההר, אשר בה ציין שתלמידיו הם ”מלח הארץ” (‏מתי ה’:13‏). ככל הנראה הוא התכוון שכמו שהמלח משמש כחומר משמר, כך גם לתלמידיו יש השפעה משמרת על האנשים — הם מסייעים להם להישמר מהשחתה רוחנית ומריקבון מוסרי. ועכשיו, לקראת סיום שירותו, הוא אומר: ”המלח אכן טוב. אבל אם תאבד למלח מליחותו, בעזרת מה יושב לו טעמו?” (‏לוקס י”ד:34‏) מאזיניו יודעים שחלק מן המלח הנמצא בשימוש בימיהם אינו מלח טהור, אלא מעורבב בחומרי אדמה ולכן כאשר מלח זה איבד ממליחותו, לא הייתה בו תועלת רבה.‏

אם כן, ישוע מראה שגם תלמידיו הוותיקים חייבים להיזהר לבל תדעך נחישותם, אחרת הם יהפכו לחסרי תועלת כמו מלח אשר אבדה לו מליחותו. כתוצאה מכך העולם אולי ילעג להם. יתרה מזו, הם יהיו בלתי ראויים לפני אלוהים ואף ימיטו חרפה על שמו. ישוע מדגיש עד כמה חשוב להימנע מלהגיע למצב זה באמרו: ”מי שאוזניים לו להקשיב, שיקשיב” (‏לוקס י”ד:35‏).‏