עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 100

משל עשרת המנים

משל עשרת המנים

לוקס י”ט:11–28

  • משלו של ישוע על עשרת המנים

פניו של ישוע מועדות לירושלים, אך ייתכן שהוא עדיין נמצא בביתו של זכי ביחד עם תלמידיו. הם סבורים ש”מלכות אלוהים”, שבראשה ימלוך ישוע, עומדת לקום במהרה (‏לוקס י”ט:11‏). הם אינם מבינים נכונה את הנושא, כשם שהם אינם תופסים שישוע חייב למות. לכן הוא מספר משל כדי לעזור להם להבין שהמלכות תבוא בעתיד הרחוק.‏

הוא אומר: ”איש אחד, בן אצולה, נסע לארץ רחוקה כדי להשיג סמכות מלכותית ולשוב כמלך” (‏לוקס י”ט:12‏). מסע כזה אורך זמן. ברור שישוע הוא ’בן האצולה’ הנוסע ל”ארץ רחוקה”, אל השמיים, היכן שאביו ייתן לו סמכות מלכותית.‏

לפי המשל, לפני ש’בן האצולה’ עוזב, הוא קורא אליו עשרה עבדים ונותן לכל אחד מָנֶה של כסף. הוא אומר להם: ”סחרו בהם עד בואי” (‏לוקס י”ט:13‏). מני כסף הם בעלי ערך רב. מנה אחד שווה לשכר שמרוויח עובד אדמה במשך יותר משלושה חודשים.‏

התלמידים ודאי מבינים שהם משולים לעשרת העבדים שבמשל, שכן ישוע כבר השווה אותם בעבר לקוצרים (‏מתי ט’:35–38‏). כמובן, הוא לא ביקש מהם להביא קציר תבואה; הקציר שהוא ביקש מורכב מתלמידים אחרים שיוכלו להיכנס אל מלכות אלוהים. התלמידים חייבים להשתמש בכל המשאבים העומדים לרשותם על מנת לעזור לאנשים נוספים להפוך ליורשי המלכות.‏

מה עוד מגלה ישוע במשלו? הוא אומר שבני ארצו של בן האצולה ”שנאו אותו ושלחו אחריו משלחת נציגים לומר, ’איננו רוצים שהאיש הזה ימלוך עלינו’” (‏לוקס י”ט:14‏). התלמידים יודעים שהיהודים אינם מקבלים את ישוע — כמה מהם אפילו רוצים להרגו. אחרי מותו של ישוע ועזיבתו השמיימה, רוב היהודים חושפים את גישתם כלפיו כאשר הם רודפים את תלמידיו. מתנגדים אלה מראים בבירור שהם אינם רוצים שישוע ימלוך עליהם (‏יוחנן י”ט:15, 16;‏ מעשי השליחים ד’:13–18; ה’:40‏).‏

ומה לגבי עשרת העבדים? כיצד הם משתמשים בעשרת המנים שלהם עד ש’בן האצולה’ מקבל ”סמכות מלכותית” וחוזר? ישוע מספר: ”לאחר שהשיג את סמכותו המלכותית, חזר ואז קרא אליו את העבדים שבידיהם הפקיד את מטבעות הכסף, על מנת לבדוק מה הרוויחו במסחרם. התייצב לפניו הראשון ואמר, ’אדוני, המנה שלך הניב רווח של עשרה מנים’. השיב ואמר לו, ’יפה עשית, עבד טוב! הואיל והיית נאמן בדבר פעוט, הרי לך סמכות על עשר ערים’. בא השני ואמר לו, ’אדוני, המנה שלך הניב רווח של חמישה מנים’. השיב ואמר לזה, ’היה מופקד על חמש ערים’” (‏לוקס י”ט:15–19‏).‏

אם התלמידים יבינו שהם דומים לעבדים המנצלים את משאביהם בצורה מלאה על מנת לעשות עוד תלמידים, הם יוכלו להיות בטוחים שישוע יהיה מרוצה מהם. והם יוכלו להיות סמוכים ובטוחים שהוא יגמול להם על חריצותם. כמובן, לא לכל תלמידיו של ישוע יש אותן נסיבות בחיים, לא כולם זוכים לאותן הזדמנויות ולא לכולם אותן יכולות. עם זאת, ישוע, אשר מקבל ”סמכות מלכותית”, יכיר במאמציהם לעשות תלמידים ויברך אותם על נאמנותם (‏מתי כ”ח:19, 20‏).‏

אולם שים לב לניגוד שבסיום משלו של ישוע: ”אז בא [עבד] אחר ואמר, ’אדוני, הנה המנה שלך; שמרתי אותו עטוף בבד, שכן פחדתי ממך כי איש קשה אתה — לוקח את מה שלא הפקדת וקוצר את מה שלא זרעת’. אמר לו, ’על־פי דבריך אשפוט אותך, עבד רשע. אם ידעת שאני איש קשה אשר לוקח את מה שלא הפקדתי וקוצר את מה שלא זרעתי, מדוע לא הפקדת את כספי אצל השולחנים? כך בבואי הייתי מקבל אותו בתוספת ריבית’. אז אמר לעומדים לידו, ’קחו ממנו את המנה ותנו אותו לזה שיש לו עשרה מנים’” (‏לוקס י”ט:20–24‏).‏

עבד זה לא התאמץ להגדיל את עושרה של מלכות אדונו, ולכן הוא מאבד את מה שיש ברשותו. השליחים מצפים לשלטונו של ישוע במלכות אלוהים. לפיכך הם ככל הנראה מסיקים מדבריו על העבד האחרון שאם הם לא יהיו חרוצים, לא יהיה להם מקום במלכות זו.‏

דבריו של ישוע ודאי מעודדים את התלמידים הנאמנים להגביר את מאמציהם. הוא מסכם: ”אומר אני לכם: כל מי שיש לו יינתן לו עוד; אך מי שאין לו, גם מה שיש לו יילקח ממנו”. הוא מוסיף שאויביו, אשר אינם רוצים שהוא ’ימלוך עליהם’, יוצאו להורג. לאחר מכן ממשיך ישוע במסעו לירושלים (‏לוקס י”ט:26–28‏).‏

למד עוד

המצפה – מהדורה לימודית

למד ממשל כיכרי מטבעות הכסף

המאמר מחדד את הבנתנו באשר למשל כיכרי מטבעות הכסף.‏