עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 87

תכנן מראש — נהג בפיקחות

תכנן מראש — נהג בפיקחות

לוקס ט”ז:1–13

  • המשל על סוכן הבית הלא־ישר

  • ‏”רכשו לכם ידידים” באמצעות ממונכם

משל הבן האובד שזה עתה סיפר ישוע אמור היה להדגיש בפני קהל מאזיניו — מוכסים, סופרים ופרושים — שאלוהים מוכן לסלוח לחוטאים המתחרטים על חטאיהם (‏לוקס ט”ו:1–7,‏ 11‏). כעת פונה ישוע לתלמידיו. הוא מספר משל אחר, הפעם על איש עשיר אשר שומע שמנהל משק ביתו, או סוכן הבית שלו, לא נהג כיאות.‏

לדברי ישוע, סוכן הבית הואשם בניהול בלתי תקין של נכסי אדונו, ולכן האדון מודיע לו שהוא מתכוון לפטר אותו. ”מה אעשה?” תוהה הסוכן, ”הרי אדוני לוקח ממני את מִשְׂרת הסוכן. אינני חזק מספיק לחפור, ולקבץ נדבות אני מתבייש”. כדי להתכונן לבאות, הוא מסיק: ”אני יודע מה אעשה כדי שאנשים יקבלו אותי לבתיהם לאחר שאפוטר ממשרתי”. הוא מייד קורא אליו את בעלי החוב של אדונו ושואל כל אחד מהם: ”כמה אתה חייב לאדוני?” (‏לוקס ט”ז:3–5‏).‏

הראשון משיב: ”מאה בת שמן זית”, כלומר כ־2,200 ליטר שמן זית. ייתכן שלבעל החוב היה מטע זיתים גדול או שהוא סחר בשמן. הסוכן אומר לו: ”קח בחזרה את שטר החוב שלך, שב וכתוב מהר חמישים [1,100 ליטר]” (‏לוקס ט”ז:6‏).‏

הסוכן שואל בעל חוב אחר: ”ואתה, כמה אתה חייב?” והוא משיב לו: ”מאה כור חיטה”, כלומר כ־22,000 ליטר חיטה. הסוכן אומר לו: ”קח בחזרה את שטר החוב שלך וכתוב שמונים”. כך הוא מפחית את החוב ב־20 אחוז (‏לוקס ט”ז:7‏).‏

הסוכן עדיין אחראי על ענייניו הכספיים של אדונו, ולכן במובן מסוים עדיין יש בסמכותו להפחית את חובותיהם של בעלי החוב. כך סוכן הבית רוכש לעצמו ידידים שאולי ייטיבו עמו אחרי שיפוטר מעבודתו.‏

בשלב מסוים נודע לאדון על מה שקרה. אומנם מעשי הסוכן גרמו לו להפסדים, אך הוא מתרשם ממנו ומשבח אותו ”על אף אי־יושרו”, שכן ”נהג בפיקחות”. ישוע מוסיף: ”אנשי הסדר העולמי הזה פיקחים יותר מבני האור ביחסיהם עם בני דורם” (‏לוקס ט”ז:8‏).‏

ישוע אינו מצדיק את שיטות הפעולה של סוכן הבית והוא גם אינו מעודד ערמומיות בעסקים. אם כן, מה הוא רוצה ללמד? הוא אומר לתלמידים: ”רכשו לכם ידידים באמצעות ממון העוולה, כדי שכאשר יכלה הם יקבלו אתכם למשכנות עולם” (‏לוקס ט”ז:9‏). כן, טמון בדבריו לקח לגבי ראיית הנולד וגילוי פיקחות. משרתי אלוהים, ”בני האור”, צריכים להשתמש בנכסיהם החומריים בחוכמה, תוך מחשבה על עתידם הנצחי.‏

אך ורק יהוה אלוהים ובנו יכולים לקבל מישהו אל מלכות השמיים או אל גן העדן הארצי תחת מלכות זו. עלינו לעשות כל מאמץ לטפח ידידות אתם על־ידי כך שננצל את הממון או הנכסים החומריים העומדים לרשותנו כדי לתמוך בענייני המלכות. כך יובטח עתידנו הנצחי כאשר זהב, כסף ונכסים חומריים אחרים יכלו או יאבדו מערכם.‏

ישוע מוסיף ואומר שמי שמשתמשים נאמנה בממון או בדברים החומריים שברשותם יהיו נאמנים בדאגה לעניינים חשובים יותר. ”לכן”, מציין ישוע, ”אם אינכם נאמנים באשר לממון העוולה, מי יפקיד בידיכם את הדבר האמיתי [כגון ענייני המלכות]?” (‏לוקס ט”ז:11‏).‏

ישוע מראה לתלמידיו שיידרש מהם הרבה כדי להתקבל אל ”משכנות עולם”. אי־אפשר להיות משרת אמיתי של אלוהים ובמקביל לכך להיות עבד לממון העוולה או לנכסים חומריים. ישוע מסכם: ”משרת אינו יכול להיות עבד של שני אדונים, שכן או ישנא את האחד ויאהב את השני או יהיה מסור לאחד ויבוז לשני. אינכם יכולים להיות עבדים לאלוהים ולממון” (‏לוקס ט”ז:9,‏ 13‏).‏