עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 88

שינוי במצבם של האיש העשיר ושל אלעזר

שינוי במצבם של האיש העשיר ושל אלעזר

לוקס ט”ז:14–31

  • המשל על האיש העשיר ואלעזר

ישוע נתן לתלמידיו עצות מעולות לגבי שימוש בנכסיהם החומריים. אך תלמידיו אינם היחידים שמקשיבים. גם הפרושים נוכחים שם, ועליהם להתייחס בכובד ראש לעצותיו של ישוע. מדוע? מפני שהם ”אוהבי כסף”. כשמעם את דבריו של ישוע, הם ’מתחילים ללגלג עליו’ (‏לוקס ט”ו:2; ט”ז:13, 14‏).‏

אבל זה לא מרתיע את ישוע. הוא אומר להם: ”אתם מציגים את עצמכם כצדיקים לפני הבריות, אבל אלוהים יודע את מה שבלבבכם, כי מה שנחשב למרומם בעיני בני אדם תועבה הוא בעיני אלוהים” (‏לוקס ט”ז:15‏).‏

זה זמן רב שהפרושים ’מרוממים בעיני בני אדם’, אך הגיעה העת לשינוי; הגיע הזמן לתפנית חדה. רמי המעלה אשר החזיקו בנכסי העולם, בכוח פוליטי ובהשפעה דתית עומדים להיות מושפלים. ומי שירוממו הם פשוטי העם המכירים בצורכם הרוחני. ישוע מבהיר ששינוי דרסטי מתרחש כעת. הוא אומר:‏

‏”התורה והנביאים הוכרזו עד ימי יוחנן. מאז ואילך מוכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים, ובני אדם מכל הסוגים חותרים אליה. גם אם יחלפו השמיים והארץ, לא יאבד אפילו תג אחד בתורה מבלי שיתקיים” (‏לוקס ג’:18; ט”ז:16, 17‏). כיצד דבריו של ישוע מראים שמתרחש שינוי?‏

מנהיגי הדת היהודים טוענים ברוב גאווה שהם דבקים בתורת משה. כאשר השיב ישוע לאיש אחד בירושלים את מאור עיניו, הפרושים אמרו בגאווה: ”אנחנו תלמידיו של משה. אנו יודעים שאלוהים דיבר אל משה” (‏יוחנן ט’:13,‏ 28, 29‏). אחת ממטרות התורה שנמסרה למשה הייתה להוביל את הענווים אל המשיח, כלומר אל ישוע. יוחנן המטביל זיהה את ישוע בתור שה אלוהים (‏יוחנן א’:29–34‏). החל בשירותו של יוחנן, הענווים מקרב העם היהודי, בייחוד מקרב העניים, התבשרו על ”מלכות אלוהים”. כן, ישנה ”בשורה טובה” עבור כל הרוצים להיות נתיניה של מלכות אלוהים וליהנות מברכות שלטונה.‏

תורת משה אכן מתקיימת וממלאת את ייעודה — היא הובילה אנשים אל המשיח. כמו כן, החובה לקיים אותה עומדת להתבטל. לדוגמה, התורה התירה גירושין מסיבות שונות, אך כעת ישוע מסביר ש”כל המגרש את אשתו ונושא אחרת, נואף; והנושא אישה המגורשת מבעלה, נואף” (‏לוקס ט”ז:18‏). עד כמה הצהרות אלה מכעיסות את הפרושים שנוטים לקבוע כללים בכל דבר ודבר!‏

ישוע מספר כעת משל המדגיש שעומד להתרחש שינוי בסדר גודל משמעותי. מסופר בו על שני גברים, ומעמדם או מצבם של שניהם משתנים בצורה דרמטית. כשתבחן את המשל זכור שבין מאזיניו של ישוע נמצאים פרושים אוהבי כסף המרוממים על־ידי בני אדם.‏

‏”איש עשיר אחד”, אומר ישוע, ”נהג להתהדר בבגדי ארגמן ופשתן והתענג יום יום במותרות. על יד שער ביתו היו מניחים קבצן אחד, אלעזר שמו, שהיה מכוסה כיבים. הוא השתוקק להשביע את רעבונו ממה שנפל משולחנו של העשיר, והכלבים היו באים ומלקקים את פצעיו” (‏לוקס ט”ז:19–21‏).‏

הפרושים הם אוהבי כסף. לכן האם יש ספק כלשהו את מי מסמל ’האיש העשיר’ במשלו של ישוע? גם מנהיגי הדת הללו אוהבים להתלבש בבגדים יקרים ומפוארים. ומלבד עושרם הכספי, הם נראים עשירים בזכויות ובהזדמנויות שיש להם. כן, העובדה שהם מדומים לאיש לבוש ארגמן משקפת את מעמדם המרומם, והפשתן הלבן מייצג את צדקנותם (‏דניאל ה’:7‏).‏

מה השקפתם של אותם מנהיגים עשירים וגאוותנים על פשוטי העם העניים? הם מכנים אותם בבוז ”עם הארץ”, אנשים אשר אינם יודעים את התורה או אינם ראויים ללמוד אותה (‏יוחנן ז’:49‏). הדבר משקף את מצבו של ’אלעזר הקבצן’, המשתוקק להשביע  את רעבונו אפילו מן המעט ’הנופל משולחנו של העשיר’. בדומה לאלעזר המכוסה כיבים, פשוטי העם נחשבים לבזויים, כאילו היו נגועים בחולי רוחני.‏

מצב עגום זה נמשך זמן מה, אבל ישוע יודע שהגיעה העת לשינוי גדול במצבם של מי שדומים לאיש העשיר ומי שדומים לאלעזר.‏

השינוי במצבם של האיש העשיר ושל אלעזר

ישוע ממשיך ומתאר את השינוי הדרמטי בנסיבות: ”לימים מת הקבצן, והמלאכים נשאו אותו אל חיק אברהם. מת גם העשיר ונקבר. בשאול, כשהיה נתון בייסורים, נשא את עיניו וראה מרחוק את אברהם ואת אלעזר בחיקו” (‏לוקס ט”ז:22, 23‏).‏

מאזיניו של ישוע יודעים שאברהם מת מזמן ונמצא בשאול, כלומר, בקבר. כתבי־הקודש מבהירים שכל שוכני הקבר אינם יכולים לראות או לדבר, וזה כולל גם את אברהם (‏קהלת ט’:5,‏ 10‏). אם כן, מהי משמעות משלו של ישוע מנקודת מבטם של אותם מנהיגי דת? מה ישוע רומז לגבי פשוטי העם ולגבי מנהיגי הדת אוהבי הכסף?‏

זה עתה הצביע ישוע על שינוי באמרו כי ”התורה והנביאים הוכרזו עד ימי יוחנן. מאז ואילך מוכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים”. לפיכך הכרזת הבשורה בפי יוחנן ובפי ישוע המשיח מסמנת את ”מותם” של אלעזר ושל האיש העשיר באשר לנסיבותיהם או למצבם הקודמים, והם מקבלים מעמד חדש לפני אלוהים.‏

במיוחד העניים בני המעמד הנמוך סבלו זה זמן רב מקיפוח רוחני. אבל כעת מושטת להם עזרה והם נענים בחיוב לבשורת המלכות המושמעת תחילה על־ידי יוחנן המטביל ולאחר מכן על־ידי ישוע. עד אז הם נאלצו להסתפק ב’מה שנפל משולחנם הרוחני’ של מנהיגי הדת. אך כעת הם ניזונים מאמיתות מקראיות חיוניות, שכוללות בעיקר את הדברים הנפלאים שמסביר ישוע. הם סוף סוף זוכים למעמד מרומם בעיני יהוה אלוהים.‏

לעומת זאת, מנהיגי הדת העשירים ובעלי ההשפעה מסרבים לקבל את בשורת המלכות שהוכרזה בפי יוחנן ושכעת משמיע ישוע ברחבי הארץ (‏מתי ג’:1, 2; ד’:17‏). למעשה, בשורה זו, אשר מצביעה על משפטי ה”אש” שיבואו מאת אלוהים, מכעיסה או מענה אותם (‏מתי ג’:7–12‏). מנהיגי הדת אוהבי הכסף יזכו להקלה אם ישוע ותלמידיו יחדלו להכריז את בשורת  אלוהים. מנהיגים אלה דומים לעשיר במשל, אשר אומר: ”אברהם אבי, רחם עליי ושלח את אלעזר שיטבול את קצה אצבעו במים ויקרר את לשוני, כי אני מתענה באש היוקדת הזאת” (‏לוקס ט”ז:24‏).‏

אך זה לא עומד לקרות. רוב מנהיגי הדת לא ישתנו. הם סירבו ’להקשיב למשה ולנביאים’, אשר כתביהם היו אמורים להוביל אותם אל ישוע ולגרום להם לקבל אותו בתור משיח אלוהים והמלך שמטעמו (‏לוקס ט”ז:29,‏ 31;‏ גלטים ג’:24‏). והם גם אינם מראים ענווה ואינם מגלים נכונות להשתכנע מדבריהם של העניים, אשר מקבלים את ישוע וזוכים כעת לחסד אלוהים. תלמידי ישוע אינם יכולים לרכך או כביכול לדלל במים את האמת רק כדי לרצות את מנהיגי הדת או להעניק להם הקלה. ישוע מתאר מצב זה במשלו במילים שאומר ’אברהם האב’ לאיש העשיר:‏

‏”בני, זכור שבימי חייך נהנית מכל טוּב, ואילו אלעזר סבל רעות. עכשיו הוא מנוחם כאן ואתה מתענה. נוסף על כל אלה, תהום גדולה נפערה בינינו וביניכם כדי שהרוצים לעבור מכאן אליכם לא יוכלו לעשות כן, וכדי שאנשים מכם לא יוכלו לעבור אלינו” (‏לוקס ט”ז:25, 26‏).‏

כמה צודק והולם ששינוי דרמטי שכזה מתרחש כעת! הוא מהווה היפוך מעמדות בין מנהיגי הדת הגאוותנים לבין הענווים המקבלים על עצמם את עולו של ישוע וסוף סוף זוכים לרענון ולהזנה רוחנית (‏מתי י”א:28–30‏). שינוי זה יהיה בולט אף יותר בעוד מספר חודשים כאשר ברית התורה תוחלף בברית החדשה (‏ירמיהו ל”א:31–33;‏ קולוסים ב’:14;‏ עברים ח’:7–13‏). כאשר ישפוך אלוהים את רוח הקודש בחג השבועות של שנת 33 לספירה, יהיה ברור מעל לכל ספק שתלמידיו של ישוע, ולא הפרושים ובעלי בריתם הדתיים, זוכים לחסד אלוהים.‏