עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 89

ישוע מלמד באזור פריה בדרכו ליהודה

ישוע מלמד באזור פריה בדרכו ליהודה

לוקס י”ז:1–10 יוחנן י”א:1–16

  • עד כמה חמור להכשיל אחרים

  • יש לסלוח לזולת ולגלות אמונה

במשך זמן מה שהה ישוע ב”עבר הירדן”, באזור הנקרא פֶּרַיָה (‏יוחנן י’:40‏). כעת הוא הולך דרומה לכיוון ירושלים.‏

ישוע אינו לבדו. תלמידיו הולכים אתו, וכן גם ”המון עם רב”, לרבות מוכסים וחוטאים (‏לוקס י”ד:25; ט”ו:1‏). גם פרושים וסופרים, המותחים ביקורת על דבריו ומעשיו של ישוע, נמצאים שם. ישוע נתן להם הרבה חומר למחשבה כאשר סיפר להם את המשלים על הכבש האובד, על הבן האובד ועל האיש העשיר ואלעזר (‏לוקס ט”ו:2; ט”ז:14‏).‏

כשהביקורת והלעג של מתנגדיו אולי עדיין טריים במוחו, ישוע מפנה את תשומת לבו אל תלמידיו ומתייחס לכמה נקודות שהוא לימד מוקדם יותר בגליל.‏

לדוגמה, ישוע אומר: ”אין מנוס מכך שיבואו מכשולים. אבל אוי לאיש שדרכו הם יבואו! ... הישמרו לכם. אם אחיך יחטא לך גער בו, ואם יתחרט סלח לו. גם אם שבע פעמים ביום יחטא לך ושבע פעמים יחזור אליך ויאמר, ’אני מתחרט’, עליך לסלוח לו” (‏לוקס י”ז:1–4‏). ייתכן שההערה האחרונה מזכירה לפטרוס את שאלתו לגבי מחילה עד שבע פעמים (‏מתי י”ח:21‏).‏

האם התלמידים יצליחו לפעול בהתאם לדבריו של ישוע? כשהם מבקשים ממנו, ”הוסף לנו אמונה”, ישוע מעודד אותם ואומר: ”לו הייתה לכם אמונה כגודלו של גרגיר חרדל והייתם אומרים לעץ התות הזה, ’היעקר והינטע בים!’ הוא היה נשמע לכם” (‏לוקס י”ז:5, 6‏). כן, אדם שיש לו אפילו מידה קטנה של אמונה יכול לבצע דברים גדולים.‏

ישוע ממשיך ומלמד עד כמה חשוב שנשמור על ענווה ונאמץ השקפה מאוזנת על עצמנו. הוא אומר לשליחים: ”מי מכם האיש אשר עבדו חזר זה עתה מן השדה אחרי שחרש את האדמה או רעה את הצאן, והוא יאמר לו, ’בוא מייד והסב אל השולחן’? אדרבה, הוא יאמר לו, ’הכן לי ארוחת ערב, ולבש סינר ושרת אותי עד שאסיים לאכול ולשתות, ואחר כך תאכל ותשתה אתה’. האם עליו להיות אסיר תודה לעבד על שעשה את המוטל עליו? כן גם אתם, אחרי שתעשו את כל המוטל עליכם אמרו, ’עבדים אנחנו ותו לא. עשינו את מה שמחובתנו לעשות’” (‏לוקס י”ז:7–10‏).‏

כל אחד ממשרתי אלוהים צריך להבין עד כמה חשוב לתת עדיפות עליונה לענייניו של אלוהים. יתר על כן, על כולנו להעריך את הזכות שיש לנו לעבוד את אלוהים כחלק מבני ביתו.‏

ככל הנראה זמן קצר לאחר מכן מגיע שליח מטעם מרים ומרתא, אחיותיו של אלעזר, המתגוררות בבית עניה שביהודה. השליח אומר: ”אדוננו, ראה! חברך האהוב חולה” (‏יוחנן י”א:1–3‏).‏

אף־על־פי שישוע יודע כעת שחברו אלעזר חולה מאוד, הוא אינו משותק מיגון, אלא אומר: ”מחלה זו לא תסתיים במוות אלא תביא כבוד לאלוהים, כדי שבן אלוהים יכובד באמצעותה”. הוא נשאר עוד יומיים באותו מקום ואז אומר לתלמידיו: ”בואו נחזור ליהודה”. הם מוחים: ”רבי, הרי לא מזמן רצו האנשים ביהודה לסקול אותך, ועכשיו אתה חוזר לשם?” (‏יוחנן י”א:4,‏ 7, 8‏).‏

ישוע מגיב ואומר: ”הרי יש שתים עשרה שעות של אור יום. המתהלך באור היום אינו נתקל במכשול, כי הוא רואה את אור העולם הזה. אבל המתהלך בלילה נתקל במכשולים, כי האור איננו בו” (‏יוחנן י”א:9, 10‏). ישוע ככל הנראה מתכוון שהזמן שהועיד אלוהים לשירותו טרם הסתיים. עד אז צריך ישוע לנצל במלואו את הזמן הקצר שנותר לו.‏

ישוע מוסיף: ”אלעזר ידידנו ישן, אבל אני הולך לשם להעיר אותו”. התלמידים קרוב לוודאי סבורים שאלעזר פשוט נח ושהוא יבריא, ולכן אומרים: ”אדוננו, אם הוא ישן, אזי יחלים”. ישוע אומר להם מפורשות: ”אלעזר מת... בואו נלך אליו” (‏יוחנן י”א:11–15‏).‏

תומא מבין שישוע עלול להיהרג ביהודה. אך הוא רוצה לתמוך בו ומשום כך מפציר בחבריו התלמידים: ”נלך גם אנחנו, כדי שנמות אתו” (‏יוחנן י”א:16‏).‏