עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 96

ישוע משיב לנכבד צעיר ועשיר

ישוע משיב לנכבד צעיר ועשיר

מתי י”ט:16–30 מרקוס י’:17–31 לוקס י”ח:18–30

  • איש עשיר שואל על חיי עולם

ישוע עדיין נמצא באזור פֶּרַיָה בדרכו לירושלים. בחור צעיר ועשיר רץ אליו וכורע על ברכיו לפניו. האיש מכונה ”נכבד”, וייתכן שהוא משמש כראש בית כנסת או שהוא חבר בסנהדרין. ”מורי הטוב”, הוא שואל, ”מה עליי לעשות כדי לרשת חיי עולם?” (‏לוקס ח’:41; י”ח:18; כ”ד:20‏).‏

‏”מדוע אתה קורא לי טוב?” משיב ישוע. ”אין טוב מלבד אחד — האלוהים” (‏לוקס י”ח:19‏). הצעיר ככל הנראה משתמש במילה ”טוב” כתואר פורמליסטי, כמנהג הרבנים. ישוע אומנם מורה טוב, כלומר מיומן, אך הוא מדגיש לאותו נכבד שהתואר ”טוב” שייך באופן בלעדי לאלוהים.‏

‏”אבל אם ברצונך לרשת חיים, המשך לשמור את המצוות”, מייעץ לו ישוע. הצעיר שואל: ”אילו מצוות?” וישוע מצטט חמישה מתוך עשרת הדיברות — לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תישא עדות שקר וכבד את אביך ואת אמך. הוא גם מוסיף מצווה חשובה יותר: ”ואהבת לרעך כמוך” (‏מתי י”ט:17–19‏).‏

‏”את כל אלו אני שומר”, משיב האיש. ”מה עוד עליי לעשות?” (‏מתי י”ט:20‏) אולי הוא סבור שעליו לעשות איזשהו מעשה גבורה טוב שבזכותו יוכל להיות ראוי לקבל חיי נצח. ישוע מבחין בכנות שאלתו ולכן ”חש אהבה כלפיו” (‏מרקוס י’:21‏). אולם בפני האיש ניצב מכשול מסוים.‏

איש זה קשור לנכסיו, ומשום כך ישוע אומר לו: ”דבר אחד חסר לך: לֵךְ, מכור את נכסיך ותן לעניים, ויהיה לך אוצר בשמיים. לאחר מכן בוא ולך אחריי”. כן, האיש יכול לחלק את כספו לעניים אשר אינם יכולים לשלם לו בחזרה, ולאחר מכן להיות לתלמידו של ישוע. אך אז ישוע מביט בו, ככל הנראה ברחמים, ורואה אותו קם והולך משם עצוב. אהבתו של האיש לעושרו, ל’נכסיו הרבים’, מונעת ממנו לראות את האוצר האמיתי (‏מרקוס י’:21, 22‏). ישוע אומר: ”עד כמה קשה יהיה לבעלי ממון להיכנס למלכות אלוהים!” (‏לוקס י”ח:24‏).‏

התלמידים נדהמים מן המילים הללו וגם ממה שאומר ישוע בהמשך: ”קל יותר לגמל לעבור דרך נקב מחט מאשר לאיש עשיר להיכנס למלכות אלוהים”. בתגובה שואלים התלמידים: ”מי יכול להיוושע?” האם כל כך קשה להיוושע, עד כדי כך שהדבר נבצר מן האדם? ישוע מביט בהם ישירות ומשיב: ”מה שנבצר מבני אדם אפשרי לאלוהים” (‏לוקס י”ח:25–27‏).‏

פטרוס מציין שבחירתם הייתה שונה מזו של העשיר. הוא אומר: ”הנה אנחנו עזבנו הכול והלכנו אחריך; אם כן, מה יהיה לנו?” ישוע אומר מה יהיה גמולם על בחירתם הנכונה: ”כאשר תתחדש הבריאה ויֵשב בן האדם על כיסא כבודו, תשבו גם אתם, ההולכים אחריי, על שנים עשר כיסאות ותשפטו את שנים עשר שבטי ישראל” (‏מתי י”ט:27, 28‏).‏

ללא ספק ישוע מתכוון לעת העתידית שבה יתחדשו עלי אדמות התנאים שהיו קיימים בגן עדן. פטרוס ושאר התלמידים יזכו לגמולם כאשר ימלכו עם ישוע על גן העדן הארצי, גמול השווה כל הקרבה מצדם!‏

עם זאת, הגמול אינו צפון אך ורק בחיק העתיד. תלמידיו זוכים לברכות מסוימות כבר עכשיו. ”אין איש שעזב בית, אישה, אחים, הורים או ילדים למען מלכות אלוהים”, אומר ישוע, ”שלא יקבל בזמן הזה פי כמה וכמה, ובסדר העולמי העתיד לבוא, חיי עולם” (‏לוקס י”ח:29, 30‏).‏

כן, בכל מקום שאליו מגיעים תלמידיו הם נהנים מן האחווה השוררת בקרב עובדי אלוהים ומקשרים הדוקים ויקרים יותר מקשרי משפחה. למרבה הצער, נראה שהנכבד הצעיר והעשיר עומד להפסיד ברכה זו וגם את הזכות לקבל חיים במלכות אלוהים השמימית.‏

ישוע מוסיף: ”אך רבים מן הראשונים יהיו אחרונים, ורבים מן האחרונים יהיו ראשונים” (‏מתי י”ט:30‏). למה הוא מתכוון?‏

בתור אחד ממנהיגי היהודים, הנכבד הצעיר והעשיר הוא בין ה”ראשונים”. כמי ששומר את מצוות אלוהים הוא נראה אדם מאוד מבטיח, וניתן לצפות ממנו להרבה. אבל הוא מציב את העושר ואת הנכסים מעל לכל דבר אחר בחיים. לעומת זאת, פשוטי העם מקבלים את דבריו של ישוע כאמת ומבינים שזו הדרך לחיים. הללו היו כביכול ”אחרונים”, אך כעת הם עומדים להיות ”ראשונים”. הם יכולים לצפות לכך שהם ישבו בשמיים על כיסאות עם ישוע וימלכו על גן העדן הארצי.‏