עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 70

ישוע מרפא עיוור מלידה

ישוע מרפא עיוור מלידה

יוחנן ט’:1–18

  • קבצן שהיה עיוור מלידה נרפא

זהו יום השבת, וישוע עדיין בירושלים. בשעה שהוא ותלמידיו עוברים ברחובות העיר, הם רואים קבצן שהיה עיוור מלידה. התלמידים שואלים את ישוע: ”רבי, מי חטא שהוא נולד עיוור? הוא או הוריו?” (‏יוחנן ט’:2‏).‏

התלמידים יודעים שאין לָאיש איזושהי נפש סמויה מן העין שהייתה קיימת לפני לידתו. אך הם אולי תוהים אם אדם יכול לחטוא עוד ברחם אמו. ישוע משיב: ”לא הוא חטא ולא הוריו; אין זה אלא כדי שייראו בו מעשי אלוהים” (‏יוחנן ט’:3‏). לפיכך לא איש זה ולא הוריו היו אשמים בעוון או בחטא מסוימים שגרמו לו להיוולד עיוור. לאמיתו של דבר, כתוצאה מחטאו של אדם הראשון כל בני האדם נולדים לא־מושלמים ולוקים במגרעות ובפגמים, כגון עיוורון. עם זאת, עיוורונו של האיש מעניק לישוע הזדמנות להראות את מעשי אלוהים, כפי שעשה בפעמים אחרות כאשר ריפא אנשים מתחלואיהם.‏

ישוע מדגיש עד כמה דחוף לעשות מעשים אלה: ”עלינו לעשות את מעשי שולחי ביום”, הוא אומר. ”הלילה מתקרב ואז איש לא יוכל לעשות כל מלאכה. כל עוד אני בעולם, אני אור העולם” (‏יוחנן ט’:4, 5‏). כן, בקרוב ימות ישוע וירד אל חשכת הקבר, ושם לא יוכל לעשות דבר. בינתיים הוא מקור הארה לעולם.‏

אך האם ירפא ישוע את האיש? ואם כן, כיצד? ישוע יורק על האדמה ומכין טיט בעזרת הרוק. הוא מורח את הטיט על עיניו של העיוור ואומר לו: ”לך ורחץ את עיניך בבריכת השילוח” (‏יוחנן ט’:7‏). האיש מציית. לאחר שהוא עושה כדברי ישוע, הוא יכול לראות! חשוב עד כמה הוא מאושר מכך שלראשונה בחייו הוא מסוגל לראות!‏

שכניו ואחרים שהכירו אותו כעיוור נדהמים. ”האין זה האיש שהיה יושב ומקבץ נדבות?” הם שואלים. כמה משיבים: ”זה הוא”, ואילו אחרים אינם מאמינים בכך ואומרים: ”לא, הוא רק דומה לו”. האיש עצמו מגיב ואומר: ”זה אני” (‏יוחנן ט’:8, 9‏).‏

משום כך הם שואלים אותו: ”כיצד נפקחו עיניך?” והוא משיב: ”איש ששמו ישוע הכין טיט, מרח אותו על עיניי ואמר לי, ’לך אל בריכת השילוח ורחץ בה את עיניך’. לכן הלכתי ורחצתי ומאז אני רואה”. אז הם שואלים אותו: ”היכן האיש הזה?” והקבצן משיב: ”אינני יודע” (‏יוחנן ט’:10–12‏).‏

האנשים לוקחים את האיש אל הפרושים, אשר גם הם רוצים לדעת כיצד שב אליו מאור עיניו. הוא אומר להם: ”הוא מרח טיט על עיניי, ואני רחצתי את עיניי ומאז אני רואה”. אין זה אלא הגיוני לצפות שהפרושים ישמחו בשמחתו של הקבצן שנרפא. אך במקום זאת כמה מהם מדברים בגנות ישוע. ”האיש הזה אינו מאת אלוהים”, הם טוענים, ”כי אינו שומר את השבת”. אולם אחרים אומרים: ”כיצד איש חוטא יכול לחולל נסים כאלה?” (‏יוחנן ט’:15, 16‏) לפיכך הם חלוקים בדעותיהם.‏

לנוכח המחלוקת שנוצרה, הם פונים אל האיש שמסוגל כעת לראות ושואלים אותו: ”מה דעתך על האיש שפקח את עיניך?” לעיוור לשעבר אין כל ספק לגבי ישוע, והוא משיב להם: ”נביא הוא” (‏יוחנן ט’:17‏).‏

הפרושים מסרבים להאמין בכך. הם אולי סבורים שישוע והאיש הזה רקמו מזימה כדי להתעות את העם. הם מגיעים למסקנה שאחת הדרכים ליישב את העניין היא לשאול את הורי הקבצן אם הוא באמת היה עיוור.‏

למד עוד

המקרא — איזה מסר טמון בו?‏

ישוע עושה ניסים

מה ממחישים הניסים שעשה ישוע לגבי כוחו ולגבי שלטונו העתידי בכדור־הארץ?‏