עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 73

שומרוני שהיה רֵע אמיתי

שומרוני שהיה רֵע אמיתי

לוקס י’:25–37

  • כיצד לרשת חיי עולם

  • השומרוני הטוב

בשעה שישוע עדיין נמצא בקרבת ירושלים ניגשים אליו אנשים שונים מקרב העם. חלקם מעוניינים ללמוד מפיו ואחרים רוצים לבחון אותו. אחד מהם, שהיה בקי בתורה, שואל אותו: ”מורי, מה עליי לעשות כדי לרשת חיי עולם?” (‏לוקס י’:25‏).‏

ישוע מבחין שמטרתו של האיש אינה לקבל מידע. ייתכן שהוא מנסה לגרום לישוע להשיב באופן שיפגע ברגשותיהם של היהודים. ישוע שם לב שלאיש כבר יש דעה מגובשת, ולכן הוא נוהג בחוכמה ומגיב בצורה שגורמת לאיש לחשוף את מחשבותיו שלו.‏

ישוע שואל: ”מה כתוב בתורה? מה אתה מבין?” האיש למד את תורת אלוהים ולכן הוא מבסס עליה את תשובתו. הוא מצטט מדברים ו’:5 ומויקרא י”ט:18 ואומר: ”’ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל כוחך ובכל שכלך’, וגם, ’ואהבת לרעך כמוך’” (‏לוקס י’:26, 27‏). האם זו התשובה?‏

ישוע אומר לאיש: ”יפה ענית; ’המשך לעשות זאת ותזכה לחיים’”. אבל האם בזאת מסתיימת השיחה? האיש אינו מעוניין רק בתשובה עובדתית; הוא רוצה ”להצדיק את עצמו”, לקבל אישור לדעותיו ולאופן שבו הוא נוהג בזולת. לכן הוא שואל: ”ומיהו רעי?” (‏לוקס י’:28, 29‏) לשאלה פשוטה זו יש משמעות עמוקה. מדוע?‏

היהודים מאמינים שהמילה ’רֵעַ’ נוגעת אך ורק למי ששומרים את המסורות היהודיות, ועל פני השטח אולי נראה שהכתוב בויקרא י”ט:18 תומך בדעה זו. למעשה, היו יהודים שטענו שאפילו ”אסור” להם להיות בחברת נוכרים (‏מעשי השליחים י’:28‏). לפיכך איש זה ואולי גם כמה מתלמידיו של ישוע מחשיבים את עצמם לצדיקים אם הם נוהגים בטוב לב כלפי יהודים אחרים. אך מבחינתם הם רשאים לנהוג בנוכרי ברוע לב; הוא לא נחשב בעיניהם ל’רֵעַ’.‏

כיצד יוכל ישוע לתקן דעה זו מבלי לפגוע באותו אדם וביהודים אחרים? הוא מספר להם סיפור: ”איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שודדים. הם הפשיטו אותו, היכוהו והשאירו אותו מוטל בין חיים למוות”. ישוע ממשיך: ”במקרה ירד באותה הדרך כוהן אחד, אך כראותו את האיש עבר לצד השני של הדרך. גם איש לוי ירד בַּדרך, וכאשר הגיע אל המקום וראה אותו, עבר אף הוא לצד השני. והנה שומרוני אחד שעבר בדרך הגיע אל המקום, וכשראה אותו נתמלא רחמים” (‏לוקס י’:30–33‏).‏

האיש שישוע מספר לו את הסיפור ודאי יודע שביריחו מתגוררים כוהנים ולויים רבים. כדי לחזור מן המקדש עליהם לעבור כ־23 קילומטר בדרך היורדת מירושלים אל יריחו. זו דרך מסוכנת שלעיתים אורבים בה שודדים. אם כוהן ולוי נתקלים ביהודי השרוי בצרה, מן הראוי שהם יושיטו לו עזרה. אך בסיפור שמספר ישוע הם אינם עושים כן. מי שכן עזר לו היה שומרוני, בן לעם שהיהודים מתעבים (‏יוחנן ח’:48‏).‏

כיצד עזר השומרוני ליהודי הפצוע? ישוע ממשיך ואומר: ”[הוא] ניגש אליו, יצק שמן ויין על פצעיו וחבש אותם. אחר כך הושיב אותו על בהמתו ולקח אותו אל פונדק ושם דאג לצרכיו. למחרת לקח שני דינרים, נתן אותם לבעל הפונדק ואמר לו, ’טפל בו, וכל מה שתוציא מעבר לזה אחזיר לך בשובי’” (‏לוקס י’:34, 35‏).‏

ישוע, אומן ההוראה, מסיים את הסיפור ושואל את האיש שאלה מעוררת מחשבה: ”מי מבין השלושה היה רֵע לאיש שנפל בידי השודדים?” ייתכן שהאיש מרגיש לא בנוח לומר ”השומרוני”, ולכן הוא משיב: ”זה שנהג עמו ברחמים”. אז מבהיר ישוע את לקח הסיפור בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. הוא אומר לו: ”לך ועשה כן גם אתה” (‏לוקס י’:36, 37‏).‏

איזו שיטת הוראה יעילה! אילו ישוע היה פשוט אומר לאיש שגם הנוכרים הם רעיו, האם איש זה ושאר היהודים הנוכחים שם היו מקבלים את דבריו? סביר להניח שלא. אך באמצעות סיפור פשוט למדי, שהכיל פרטים שמאזיניו יכלו להזדהות אתם, התשובה לשאלה ”מיהו רעי?” נעשית ברורה. הרֵעַ האמיתי הוא מי שמגלה אהבה וטוב לב, כמצוּוה בכתובים.‏

למד עוד

המצפה – מהדורה לימודית

‏”ואהבת לרעך כמוך”‏

למה התכוון ישוע כשאמר שעלינו לאהוב את רענו? כיצד נוכל לעשות זאת?‏