עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 79

מדוע יבוא החורבן

מדוע יבוא החורבן

לוקס י”ג:1–21

  • ישוע מלמד לקח משני אסונות שאירעו

  • אישה בעלת מום נרפאת בשבת

ישוע ניסה בדרכים רבות לעודד את העם לחשוב על מעמדם לפני אלוהים. כעת, לאחר שיחתו עם האנשים מחוץ לביתו של אחד הפרושים, נקרית בדרכו הזדמנות נוספת לעשות זאת.‏

כמה מהם מזכירים אסון שקרה. הם מדברים על ”הגליליים, אשר [הנציב הרומי פונטיוס] פילטוס ערבב את דמם בדם קורבנותיהם” (‏לוקס י”ג:1‏). למה הם מתכוונים?‏

ייתכן שאותם גליליים מצאו את מותם כאשר אלפי יהודים מחו על כך שפילטוס השתמש בכסף מאוצר המקדש לבניית אמת מים כדי להזרים מים אל ירושלים. אפשר שפילטוס השיג את הכסף בעזרת רשויות המקדש. מי שסיפרו לישוע על המקרה אולי סבורים שהאסון פקד את הגליליים בשל מעשים רעים שעשו. ישוע אינו שותף לדעה זו.‏

הוא שואל: ”האם לדעתכם היו אותם גליליים חוטאים גדולים יותר מכל אנשי הגליל ומשום כך סבלו זאת?” ישוע משיב על כך בשלילה, אך הוא מנצל את האירוע הזה כדי להזהיר את היהודים: ”אם לא תחזרו בתשובה, גם אתם כולכם תאבדו את חייכם” (‏לוקס י”ג:2, 3‏). ישוע מתייחס כעת לאסון נוסף שכנראה אירע לאחרונה ושאולי היה קשור לבניית אותה אמת מים. הוא שואל:‏

‏”אותם השמונה עשר שנפל עליהם המגדל בשילוח והרג אותם — האם לדעתכם היו הם חוטאים גדולים יותר מכל שאר תושבי ירושלים?” (‏לוקס י”ג:4‏) אולי ההמונים סבורים שאנשים אלה נהרגו בשל דברים רעים שעשו. ישוע שוב חולק על תפיסה זו. הוא יודע ש”עת ופגע”, או אירועים בלתי צפויים, קורים ושקרוב לוודאי זו הסיבה גם לאסון זה (‏קהלת ט’:11‏). אך על האנשים ללמוד לקח מן האירוע. ישוע אומר להם: ”אם לא תחזרו בתשובה, גם אתם כולכם תאבדו את חייכם” (‏לוקס י”ג:5‏). אבל מדוע דווקא עכשיו הוא מדגיש את הלקח הזה?‏

הסיבה קשורה לזמן שנותר עד להשלמת שירותו, והוא ממחיש זאת באמצעות המשל הבא: ”לאיש אחד היה עץ תאנה נטוע בכרמו; הוא בא לחפש בו פרי ולא מצא. אמר לכורם, ’זה שלוש שנים אני בא לחפש פרי על עץ התאנה הזה ואינני מוצא. כרות אותו! למה שאתן לו לבזבז שטח אדמה?’ השיב הכורם ואמר לו, ’אדוני, השאר אותו גם השנה הזאת ותן לי לעדור סביבו ולדשן אותו. אם יניב פרי, מה טוב; ואם לא, כרות אותו’” (‏לוקס י”ג:6–9‏).‏

במשך למעלה משלוש שנים ניסה ישוע לעזור לבני עמו לטפח אמונה. אך מעטים יחסית הפכו לתלמידיו ויכולים להיחשב לפרי עמלו. כעת בשנה הרביעית לשירותו הוא מגביר את מאמציו. הוא כביכול חופר ומדשן סביב עץ התאנה ”היהודי” כשהוא מבשר ומלמד ביהודה ובאזור פֶּרַיָה. איזה פרי נושאים מאמציו? מספר קטן בלבד של יהודים נענים בחיוב לבשורתו. האומה בכללותה מסרבת לחזור בתשובה וכעת ניצבת בפני חורבן.‏

חוסר ההיענות מצד רוב העם בא שוב לידי ביטוי זמן קצר לאחר מכן, ביום השבת. ישוע מלמד בבית הכנסת ורואה אישה אשר במשך 18 שנה מתענה על־ידי שד הגורם לה להיות כפופה. מתוך חמלה אומר לה ישוע: ”אישה, שוחררת ממחלתך” (‏לוקס י”ג:12‏). ישוע שם את ידיו עליה, והיא מייד מזדקפת ומתחילה להלל את אלוהים.‏

הדבר מכעיס את ראש בית הכנסת, והוא אומר: ”יש שישה ימים שבהם ראוי לעבוד, לכן בואו והירפאו בימים האלה ולא בשבת” (‏לוקס י”ג:14‏). ראש בית הכנסת אינו מכחיש שיש לישוע הכוח לרפא; הוא מגנה את האנשים על כך שהם באים להירפא ביום השבת! ישוע משיב בהיגיון מוחץ ואומר: ”צבועים, האם כל אחד ואחד מכם אינו מתיר בשבת את שורו או את חמורו ומוציא אותו מן האורווה כדי לתת לו לשתות? והאישה הזאת, בת אברהם, אשר השטן כבל אותה במשך שמונה עשרה שנה, האם לא ראוי היה להתיר אותה מכבלי השעבוד הזה בשבת?” (‏לוקס י”ג:15, 16‏).‏

המתנגדים מתביישים, ואילו הקהל שמח על הנפלאות שישוע עושה. לאחר מכן חוזר ישוע כאן ביהודה על שני משלים נבואיים על המלכות, אשר אותם סיפר בעבר מתוך סירה בכינרת (‏מתי י”ג:31–33;‏ לוקס י”ג:18–21‏).‏