עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

 פרק 76

ישוע סועד בביתו של פרוש

ישוע סועד בביתו של פרוש

לוקס י”א:37–54

  • ישוע מגנה את הפרושים הצבועים

בהיותו ביהודה נענה ישוע להזמנה לסעוד אצל אחד הפרושים. ככל הנראה הסעודה מתקיימת בשעות היום ולא בשעות הערב (‏לוקס י”א:37, 38‏). הפרושים נוהגים ליטול את ידיהם עד המרפקים לפני האוכל. אך ישוע אינו עושה כן (‏מתי ט”ו:1, 2‏). מנהג זה אינו מהווה הפרה של תורת אלוהים, אך הוא גם אינו טקס שאלוהים דורש.‏

הפרוש מופתע שישוע אינו מקיים מסורת זו. ישוע מבחין בכך ואומר: ”אתם הפרושים מטהרים את הכוס ואת הקערה מבחוץ ואִילוּ בתוככם מלאים חמדנות ורשע. כסילים! האם מי שברא את החוץ לא ברא גם את הפְּנים?” (‏לוקס י”א:39, 40‏).‏

הסוגיה אינה רחיצת ידיים לפני הסעודה, אלא צביעות דתית. הפרושים ואחרים המקפידים על טקס נטילת הידיים אינם מטהרים את לבם מרשע. לכן ישוע מייעץ להם: ”תנו כמתנות צדקה את מה שבפנים ואז תהיו טהורים בכול” (‏לוקס י”א:41‏). כמה נכון! הנתינה צריכה לנבוע מלב אוהב ולא מתוך שאיפה להרשים אחרים בצדקה מעושה.‏

אין בזאת לומר שאנשים אלה אינם נותנים מאומה. ישוע מציין: ”נותנים אתם מעשרות ממנתה ופיגם וכל ירק אחר ומתעלמים מן הצדק של אלוהים ומן המצווה לאהבו! את המעשרות חובה היה עליכם לתת, אך מן הדברים האחרים האלה אסור היה לכם להתעלם” (‏לוקס י”א:42‏). תורת אלוהים דרשה להפריש מעשר מן היבולים (‏דברים י”ד:22‏). הללו כללו את המנתה ואת הפיגם — צמחים ששימשו לתיבול מאכלים. הפרושים נתנו בדקדקנות יתרה מעשרות מצמחים אלה, אך מה לגבי הדרישות החשובות יותר שבתורה, כגון המצווה לעשות משפט ולהיות צנועים לפני אלוהים? (‏מיכה ו’:8‏).‏

ישוע ממשיך ואומר: ”אוי לכם פרושים, כי אוהבים אתם את המושבים הראשונים בבתי הכנסת ואת ברכות השלום בשווקים! אוי לכם, כי דומים אתם לקברים שאינם גלויים לעין, ואנשים מתהלכים עליהם מבלי לדעת זאת!” (‏לוקס י”א:43, 44‏) כן, אנשים עלולים לדרוך בשוגג על קברים כאלה ולהפוך לטמאים מבחינה פולחנית. ישוע מזכיר עובדה זו כדי להדגיש שטומאתם של הפרושים אינה גלויה לעין (‏מתי כ”ג:27‏).‏

איש אחד הבקי בתורה מתלונן ואומר: ”מורנו, בדבריך אלה אתה פוגע גם בנו”. אך אנשים אלה צריכים להבין שהם אינם מקיימים את חובתם לעזור לעם. ישוע אומר: ”אוי גם לכם, הבקיאים בתורה, כי מעמיסים אתם על אנשים משאות שקשה לשאתם, ואילו אתם אינכם מוכנים לגעת בהם אפילו לא באצבע אחת! אוי לכם, כי בונים אתם את קברי הנביאים, ואילו אבותיכם הרגו אותם!” (‏לוקס י”א:45–47‏).‏

המשאות שישוע מזכיר הם המסורות שנמסרו בעל־פה והפרשנויות של הפרושים על התורה. אנשים אלה אינם מקלים על העם, אלא מתעקשים שהכול יקפידו על כללים שונים ההופכים למשאות כבדים. אבותיהם הרגו את נביאי אלוהים, החל מהבל. כעת הם אומנם יוצרים את הרושם שהם מכבדים את הנביאים כשהם בונים את קבריהם, אבל הם מחקים את הגישה ואת המעשים של אבותיהם. הם אפילו מנסים להרוג את גדול נביאיו של אלוהים. ישוע אומר שאלוהים ידרוש דין וחשבון מן הדור הזה. והדבר אכן קורה כ־38 שנה מאוחר יותר, ב־70 לספירה.‏

ישוע ממשיך: ”אוי לכם הבקיאים בתורה, כי גזלתם את מפתח הידע; אתם עצמכם לא נכנסתם ומן הבאים ניסיתם למנוע מלהיכנס!” (‏לוקס י”א:52‏) אותם אנשים, שאמורים להסביר את משמעות דבר־אלוהים, עושים בדיוק את ההיפך — הם גוזלים מן העם את ההזדמנות להכיר את דברו ולהבינו.‏

כיצד מגיבים הפרושים והסופרים? בשעה שישוע הולך משם הם מתחילים להתנגד לו בזעם ולהתקיף אותו בשאלות. הם אינם שואלים במטרה ללמוד ממנו. הם רוצים לגרום לישוע לומר דבר מה שיוכל לשמש אותם נגדו כדי להביא למעצרו.‏