עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 110

יומו האחרון של ישוע בבית המקדש

יומו האחרון של ישוע בבית המקדש

מתי כ”ג:25 עד כ”ד:2 מרקוס י”ב:41 עד י”ג:2 לוקס כ”א:1–6

  • ישוע ממשיך בגינוי מנהיגי הדת

  • בית המקדש ייחרב

  • אלמנה ענייה תורמת שתי פרוטות

במהלך ביקורו האחרון של ישוע בבית המקדש הוא ממשיך לחשוף את צביעותם של הסופרים והפרושים, וקורא להם בפומבי ”צבועים”. הוא משתמש בשפת משל ואומר: ”מטהרים אתם את הכוס ואת הקערה מבחוץ ואִילוּ תוֹכָן מלא חמדנות ותאוותנות. פרוש עיוור, טהר תחילה את פנים הכוס ואת פנים הקערה, כדי שתהיה טהורה גם מבחוץ” (‏מתי כ”ג:25, 26‏). הפרושים אומנם מקפידים על קוצו של יוד בכל הקשור לטהרה טקסית ולרושם חיצוני, אך הם מזניחים את האדם הפנימי ואינם מטהרים את לבם הסמלי.‏

צביעותם ניכרת גם בנכונותם לבנות ולקשט את קברי הנביאים. אך כפי שאומר ישוע, הם ”בניהם של רוצחי הנביאים” (‏מתי כ”ג:31‏). ניסיונותיהם להרוג את ישוע מוכיחים זאת (‏יוחנן ה’:18; ז’:1,‏ 25‏).‏

אז מצביע ישוע על מה שצפוי לאותם מנהיגי דת אם לא יחזרו בתשובה: ”נחשים, ילדי צפעונים, איך תימלטו מדין גיהינום?” (‏מתי כ”ג:33‏) גיא הינום הסמוך לשם משמש לשריפת פסולת — תיאור גרפי של ההשמדה הנצחית המצפה לאותם סופרים ופרושים מרושעים.‏

תלמידיו של ישוע יְיַצְּגוּ אותו כ”נביאים וחכמים ומורים”. לאיזה יחס הם יזכו? בפנותו אל מנהיגי הדת אומר ישוע: ”את [חלק מתלמידיי] תהרגו ותמיתו בהוקעה ואת חלקם תלקו בבתי הכנסת שלכם ותרדפו מעיר לעיר, למען יבוא עליכם כל דם הצדיקים שנשפך על הארץ, מדם הבל הצדיק עד דם זכריה... אשר רצחתם אותו”. הוא מזהיר: ”אמן אומר אני לכם: כל הדברים האלה יבואו על הדור הזה” (‏מתי כ”ג:34–36‏). הדבר מתגשם בשנת 70 לספירה כאשר צבאות רומא מחריבים את ירושלים ורבבות יהודים מאבדים את חייהם.‏

המחשבה על העתיד המחריד הזה מצערת את ישוע. הוא אומר בעצב: ”ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את הנשלחים אליה. כמה פעמים רציתי לקבץ את ילדייך, כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה! אבל לא רציתם. הנה ביתכם יינטש” (‏מתי כ”ג:37, 38‏). האנשים ששומעים את דבריו ודאי תוהים לאיזה ’בית’ הוא מתכוון. הייתכן שהוא מדבר על המקדש המפואר שבירושלים, אשר נראה כי אלוהים מגן עליו?‏

אז מוסיף ישוע: ”אומר אני לכם: מעתה לא תראו אותי עד אשר תאמרו, ’ברוך הבא בשם יהוה!’” (‏מתי כ”ג:39‏) הוא מצטט את המילים הנבואיות שבתהלים קי”ח:26‏: ”ברוך הבא בשם יהוה; בֵּרַכְנוּכֶם מבית יהוה”. ברור אפוא שלאחר חורבן בית המקדש הגשמי‏, איש לא יבוא עוד אל המקדש בשם אלוהים.‏

ישוע עובר כעת לאזור בבית המקדש אשר מוצבות בו קופות האוצר. צורתן דומה לשופרות או חצוצרות בעלות פתחים צרים בראשן, והאנשים יכולים לשים בהן את תרומותיהם‏. ישוע רואה יהודים שונים עושים כן, ומבחין בעשירים אשר תורמים ’מטבעות רבים’. אז שם לב ישוע לאלמנה ענייה אשר תורמת ”שתי פרוטות” (‏מרקוס י”ב:41, 42‏). ללא ספק, ישוע יודע עד כמה אלוהים שבע רצון מתרומתה.‏

ישוע קורא אליו את תלמידיו ואומר להם: ”אמן אומר אני לכם: האלמנה הענייה הזאת נתנה יותר ממה שכל אלה שמו בקופות”. כיצד ייתכן הדבר? הוא מסביר: ”כי הכול נתנו מעודפיהם, ואילו היא ממחסורה נתנה את כל מה שהיה לה, את כל מחייתה” (‏מרקוס י”ב:43, 44‏). עד כמה שונים גישתה ומעשיה מאלה של מנהיגי הדת!‏

בהמשך ה־י”א בניסן עוזב ישוע את המקדש בפעם האחרונה. אחד מתלמידיו אומר לו: ”מורנו, ראה אילו אבנים ואילו בניינים!” (‏מרקוס י”ג:1‏) אכן, כמה מן האבנים בחומות המקדש גדולות מאוד ויוצרות את הרושם שזהו מבנה חזק ואיתן שלא יימוט. לפיכך דבריו של ישוע ודאי נשמעים תמוהים: ”אתה רואה את הבניינים הגדולים האלה? לא תישאר פה אבן על אבן אשר לא תופל ארצה” (‏מרקוס י”ג:2‏).‏

לאחר שאומר ישוע את הדברים הללו הוא חוצה עם שליחיו את עמק קדרון ועולה לנקודה מסוימת בהר הזיתים. בשלב כלשהו הוא נמצא בחברת ארבעה משליחיו — פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן. מן המקום הזה הם יכולים להשקיף מטה על המקדש המרהיב.‏

למד עוד

המקרא — איזה מסר טמון בו?‏

ישוע מנבא על מאורעות חובקי עולם

מהי משמעות האות שנתן ישוע לשליחיו?‏