עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 122

תפילת הסיום של ישוע בחדר העליון

תפילת הסיום של ישוע בחדר העליון

יוחנן י”ז:1–26

  • גמולם של מי שלומדים להכיר את אלוהים ואת בנו

  • אחדותם של יהוה, ישוע והתלמידים

מתוך אהבתו העמוקה לשליחיו הכין אותם ישוע לקראת עזיבתו הקרבה ובאה. כעת הוא נושא עיניו השמיימה ומתפלל לאביו: ”פאר את בנך, כדי שבנך יפאר אותך, למען יעניק חיי עולם לכל מי שנתת לו, לפי הסמכות שהענקת לו על כל בשר” (‏יוחנן י”ז:1, 2‏).‏

ברור אפוא שישוע מכיר בחשיבות העליונה שיש למתן פאר לאלוהים. יחד עם זאת, עד כמה מנחמת התקווה שמזכיר ישוע — חיי עולם! הואיל וקיבל ’סמכות על כל בשר’, ישוע יכול לתת לאנושות כולה את האפשרות ליהנות מן הברכות הטמונות בכופר שהוא עתיד לשלם. אולם רק חלק מהאנשים יזכו לברכות הללו. מדוע רק חלק? מכיוון שישוע ירעיף את הברכות הנובעות מן הכופר רק על מי שיפעלו בהתאם למה שהוא מזכיר בהמשך: ”זו הדרך לחיי עולם: שיכירו אותך, האל האמיתי היחיד, ואת זה אשר שלחת, את ישוע המשיח” (‏יוחנן י”ז:3‏).‏

על האדם להכיר מקרוב הן את האב והן את הבן ולפתח קשר הדוק אתם. עליו לאמץ את השקפתם בנוגע לנושאים שונים. בנוסף לכך, הוא צריך להשתדל לחקות את תכונותיהם הנשגבות במגעיו עם הזולת. עליו גם להבין שהפאר המוענק לאלוהים עולה בחשיבותו על חיי הנצח שיוענקו לבני האדם. ישוע חוזר כעת לנושא זה:‏

‏”פיארתי אותך עלי אדמות והשלמתי את המלאכה שהטלת עליי. כעת, אבי, פאר אותי לידך בכבוד שהיה לי לצדך לפני שנוצר העולם” (‏יוחנן י”ז:4, 5‏). כן, ישוע מבקש לשוב לכבוד שהיה לו בשמיים באמצעות תחייה מן המתים.‏

עם זאת, ישוע לא שכח את מה שביצע במהלך שירותו. הוא מתפלל: ”גיליתי את שמך לאלה שהוצאת מן העולם ונתת לי. שלך היו ונתת אותם לי, והם שמרו את דברך” (‏יוחנן י”ז:6‏). ישוע לא רק ביטא את שם אלוהים, יהוה, לאורך שירותו. הוא גם עזר לשליחיו להכיר את מה ששם זה מייצג — את תכונות אלוהים ואת האופן שבו הוא נוהג בבני האדם.‏

השליחים למדו להכיר את יהוה ואת תפקיד בנו, ולמדו את הדברים שלימד ישוע. ישוע אומר בענווה: ”את הדברים שאמרת לי אמרתי להם; והם קיבלו אותם, והם אכן יודעים שבאתי מטעמך ומאמינים שאתה שלחת אותי” (‏יוחנן י”ז:8‏).‏

אז מזכיר ישוע את ההבדל בין תלמידיו ובין עולם האנושות בכללותו: ”אינני מבקש בעד העולם אלא בעד אלה אשר נתת לי; כי שלך הם... אבי הקדוש, שמור עליהם למען שמך אשר נתת לי כדי שיהיו אחד כפי שגם אנחנו אחד... שמרתי אותם ולא אבד מהם איש מלבד בן האבדון”, כלומר, יהודה איש קריות, אשר נמצא בדרכו למסור את ישוע (‏יוחנן י”ז:9–12‏).‏

‏”העולם שנא אותם”, ממשיך ישוע להתפלל. ”אינני מבקש שתוציא אותם מן העולם אלא שתשמור עליהם מפני הרָשע. אין הם חלק מן העולם, כשם שאני אינני חלק מן העולם” (‏יוחנן י”ז:14–16‏). השליחים והתלמידים האחרים נמצאים בעולם, בתוך החברה האנושית הנשלטת על־ידי השטן, אך עליהם להיבדל ממנו ומהדברים הרעים שבו. כיצד?‏

הם חייבים להישמר קדושים, להיות נבדלים לשירות אלוהים, על־ידי יישום האמיתות הכתובות בכתבי־הקודש העבריים והאמיתות שלימד ישוע עצמו. ישוע מתפלל: ”קדש אותם באמצעות האמת; דברך אמת” (‏יוחנן י”ז:17‏). בבוא העת יכתבו חלק מן השליחים בהשראת הרוח ספרים שיהפכו גם הם לחלק מן ”האמת” שיש בכוחה לקדש את האדם.‏

אך עם הזמן יהיו אנשים נוספים שיקבלו את ”האמת”. לכן ישוע אינו מתפלל ”רק בעד אלה [הנמצאים אתו], אלא גם בעד מי שיאמינו [בו] על יסוד דברם”. מה מבקש ישוע בעד כל אלה? ”שיהיו הם כולם אחד; כמו שאתה, אבי, מאוחד אתי ואני מאוחד אתך, שגם הם יהיו מאוחדים אתנו” (‏יוחנן י”ז:20, 21‏). ישוע ואביו אינם ישות אחת פשוטו כמשמעו. הם אחד במובן זה שהם תמימי דעים בכול. ישוע מתפלל שאותה אחדות תשרור בין תלמידיו.‏

זמן קצר קודם לכן אמר ישוע לפטרוס ולאחרים שהוא הולך להכין להם מקום, כלומר מקום בשמיים (‏יוחנן י”ד:2, 3‏). ישוע חוזר כעת לרעיון זה בתפילתו: ”אבי, רצוני שאלה אשר נתת לי יהיו גם הם היכן שאהיה, כדי שיראו את הכבוד אשר נתת לי, כי אהבת אותי עוד לפני שנוסד העולם” (‏יוחנן י”ז:24‏). בזאת הוא מאשר שלפני זמן רב — בטרם היו לאדם וחוה ילדים — אהב אלוהים את בנו יחידו, אשר לימים הפך לאיש ישוע המשיח.‏

בסיום תפילתו שוב מדגיש ישוע את שם אביו ואת אהבתו של אלוהים כלפי השליחים וכלפי אחרים שעתידים לקבל את ”האמת”. הוא אומר: ”‏גיליתי להם את שמך ועוד אגלה אותו, כדי שהם יאהבו כפי שאהבת אותי ואני אהיה מאוחד אתם” (‏יוחנן י”ז:26‏).‏