עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 114

המשיח בא בגבורה לשפוט את הכבשים והעזים

המשיח בא בגבורה לשפוט את הכבשים והעזים

מתי כ”ה:31–46

  • ישוע מספר את משל הכבשים והעזים

זה עתה סיפר ישוע על הר הזיתים את המשל על עשר הבתולות ואת המשל על הכיכרים. כיצד הוא מסיים את תשובתו לשאלת שליחיו לגבי אות נוכחותו ואחרית הסדר העולמי? הוא עושה כן באמצעות משל אחרון, משל על כבשים ועזים.‏

ישוע מציין תחילה את הרקע של המשל: ”כאשר יבוא בן האדם בתפארתו וכל המלאכים אתו, יֵשב על כיסא כבודו” (‏מתי כ”ה:31‏). ישוע מבהיר מעל לכל ספק שהוא עצמו הדמות הראשית במשל. פעמים רבות הוא כינה את עצמו ”בן האדם” (‏מתי ח’:20; ט’:6; כ’:18,‏ 28‏).‏

מתי יתגשם המשל הזה? הוא יתגשם כאשר ישוע ”יבוא... בתפארתו” עם המלאכים ויֵשב ”על כיסא כבודו”. ישוע כבר דיבר על ”בן האדם [אשר] בא בָּעננים בגבורה רבה וברוב פאר” ביחד עם מלאכיו. מתי יקרה הדבר? ’מייד אחרי הצרה’ (‏מתי כ”ד:29–31;‏ מרקוס י”ג:26, 27;‏ לוקס כ”א:27‏). לפיכך משל זה יתגשם במהלך ביאתו העתידית של ישוע בתפארתו. מה הוא יעשה אז?‏

ישוע מסביר: ”כאשר יבוא בן האדם... ייאספו לפניו כל העמים, והוא יפריד בין בני האדם כרועה המפריד את הכבשים מן העזים. את הכבשים יציב לימינו ואת העזים לשמאלו” (‏מתי כ”ה:31–33‏).‏

באשר לכבשים אשר מופרדים ומוצבים בצד המועדף, ישוע אומר: ”אז יאמר המלך אל הניצבים לימינו: ’בואו, ברוכי אבי, ורשו את המלכות המוכנה לכם מאז נוסד העולם’” (‏מתי כ”ה:34‏). מדוע הכבשים נושאים חן בעיני המלך?‏

המלך מסביר: ”כי רעב הייתי ונתתם לי לאכול; צמא הייתי ונתתם לי לשתות. זר הייתי ואירחתם אותי; עירום הייתי והלבשתם אותי. חליתי וטיפלתם בי. בבית הסוהר הייתי ובאתם אליי”. כאשר אותם כבשים, ”הצדיקים”, שואלים כיצד הם עשו את כל הדברים הטובים הללו, הוא משיב להם: ”מה שעשיתם לאחד מאחיי הקטנים האלה, לי עשיתם” (‏מתי כ”ה:35, 36,‏ 40,‏ 46‏). הם אינם עושים את המעשים הטובים האלה בשמיים, שהרי אין שם חולים או רעבים. מן ההכרח שמדובר במעשים הנעשים למען אֶחיו של המשיח עלי אדמות.‏

ומה לגבי העזים, המוצבות בצד שמאל? ישוע אומר: ”אז יאמר [המלך] אל הניצבים לשמאלו: ’סורו ממני, ארורים, אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו, כי רעב הייתי ולא נתתם לי לאכול; צמא הייתי ולא נתתם לי לשתות. זר הייתי ולא אירחתם אותי; עירום הייתי ולא הלבשתם אותי; חליתי ובבית הסוהר הייתי ולא טיפלתם בי’” (‏מתי כ”ה:41–43‏). משפט זה נגזר על העזים מפני שהן לא מילאו את חובתן לגלות טוב לב כלפי אֶחיו של המשיח עלי אדמות.‏

השליחים לומדים שיהיו למשפט עתידי זה השלכות תמידיות ונצחיות. ישוע אומר להם: ”אז ישיב [המלך] ויאמר, ’אמן אומר אני לכם: מה שלא עשיתם לאחד מן הקטנים האלה, גם לי לא עשיתם’. אלה ילכו לאבדון עולם, והצדיקים לחיי עולם” (‏מתי כ”ה:45, 46‏).‏

תשובתו של ישוע לשאלת שליחיו מספקת חומר רב למחשבה עבור כל תלמידיו, והיא עוזרת להם לבחון את גישתם ואת מעשיהם.‏