עבור לתוכן

עבור לתפריט המשני

עבור לתוכן העניינים

עדי־יהוה

עברית

ישוע — הדרך, האמת והחיים

 פרק 128

פילטוס והורדוס אינם מוצאים בו אשמה

פילטוס והורדוס אינם מוצאים בו אשמה

ישוע אינו מנסה להסתיר מפילטוס את העובדה שהוא אכן מלך. בכל זאת, מלכותו אינה מהווה איום לרומא. ”מלכותי אינה חלק מן העולם הזה”, אומר ישוע. ”אילו הייתה מלכותי חלק מן העולם הזה, היו משרתיי נלחמים שלא אמסר ליהודים. אך מלכותי אינה מפה” (‏יוחנן י”ח:36‏). כן, לישוע יש מלכות, אלא שהיא אינה מן העולם הזה.‏

פילטוס אינו מרפה מהנושא. הוא שואל: ”אם כן, האם אתה מלך?” ישוע מציין שמסקנתו של פילטוס נכונה ואומר לו: ”אתה עצמך אמרת שאני מלך. לכך נולדתי ולשם כך באתי אל העולם: להעיד על האמת. כל המצדד בָּאמת מקשיב לקולי” (‏יוחנן י”ח:37‏).‏

עוד קודם לכן אמר ישוע לתומא: ”אני הדרך והאמת והחיים”. עכשיו אפילו פילטוס שומע שהמטרה אשר לשמה נשלח ישוע אל הארץ היא להעיד על ”האמת”, בייחוד על האמת לגבי מלכותו. ישוע נחוש בדעתו להיות נאמן לאמת זו גם במחיר חייו. פילטוס שואל: ”מהי אמת?” אך הוא אינו ממתין להסבר נוסף. הוא סבור שהוא שמע מספיק כדי לפסוק בעניינו של ישוע (‏יוחנן י”ד:6; י”ח:38‏).‏

פילטוס חוזר אל ההמון שממתין מחוץ לארמון. ישוע ככל הנראה ניצב לצדו בשעה שהוא אומר לכוהנים הראשיים ולאנשים שאתם: ”אינני מוצא באיש הזה שום אשמה”. המון העם זועם על החלטתו, והאנשים מתעקשים: ”הוא מתסיס את העם בדברים שהוא מלמד בכל יהודה, אחרי שהתחיל בגליל והגיע עד לכאן” (‏לוקס כ”ג:4, 5‏).‏

פילטוס ודאי נדהם מן הפנאטיות חסרת ההיגיון של היהודים. בשעה שהכוהנים הראשיים וזקני העם ממשיכים לצעוק, שואל פילטוס את ישוע: ”אינך שומע את ההאשמות הרבות שהם משמיעים נגדך?” (‏מתי כ”ז:13‏) ישוע כלל אינו מנסה להשיב. הרוגע שלו לנוכח ההאשמות הפרועות המושמעות נגדו מפתיע את פילטוס.‏

היהודים רמזו שישוע ”התחיל בגליל”. פילטוס בודק את הנושא ומתברר לו שישוע אכן גלילי. הדבר מעלה במוחו רעיון כיצד להימנע מלשפוט את ישוע. הורדוס אנטיפס (בנו של הורדוס הגדול) הוא מושל הגליל, והוא נמצא בירושלים בעונת הפסח הנוכחית. לכן פילטוס שולח את ישוע להורדוס. הורדוס אנטיפס הוא זה שציווה לערוף את ראשו של יוחנן המטביל, וכששמע מאוחר יותר שישוע מחולל גבורות חשש שמא ישוע הוא יוחנן שהוקם מן המתים (‏לוקס ט’:7–9‏).‏

הורדוס שמח לשמוע שהוא עומד לראות את ישוע. אולם אין זה משום שהוא רוצה לעזור לישוע או להשתדל בכנות לבדוק אם יש בסיס להאשמות נגדו. הורדוס פשוט סקרן, והוא ’מקווה שישוע יחולל נס לנגד עיניו’ (‏לוקס כ”ג:8‏). אבל ישוע אינו מספק את סקרנותו של הורדוס. למעשה, כשהורדוס חוקר אותו ישוע אינו אומר מילה. הורדוס וחייליו מאוכזבים מכך ומתחילים ”לשים אותו ללעג” (‏לוקס כ”ג:11‏). הם מלבישים אותו בגלימה מפוארת ומלגלגים עליו. לאחר מכן שולח הורדוס את ישוע בחזרה לפילטוס. עד אותה עת היו פילטוס והורדוס אויבים, אך כעת הם נעשים חברים טובים.‏

כשחוזר ישוע קורא אליו פילטוס את הכוהנים הראשיים, את מנהיגי היהודים ואת ההמון ואומר להם: ”חקרתי אותו לפניכם אך לא מצאתי כל יסוד להאשמות שאתם מעלים נגדו. למעשה, גם הורדוס לא מצא בו כל אשמה, שהרי שלח אותו אלינו בחזרה. ראו, האיש לא עשה דבר המחייב עונש מוות. לפיכך אעניש אותו ואשחרר אותו” (‏לוקס כ”ג:14–16‏).‏

פילטוס להוט לשחרר את ישוע, שכן הוא מבין שהכוהנים מסרו אותו מתוך קנאה. תוך כדי ניסיונו של פילטוס לשחרר את ישוע, הוא מקבל סיבה נוספת לעשות זאת. בשעה שהוא יושב על כס המשפט שולחת אליו אשתו את ההודעה: ”הנח לאותו צדיק, כי היום סבלתי מאוד בגללו בחלום”, שקרוב לוודאי נבע ממקור אלוהי (‏מתי כ”ז:19‏).‏

כיצד יוכל פילטוס לשחרר את האיש החף מפשע, כפי שמן הראוי לעשות?‏